אלפי בני אדם מכל העולם השתתפו היום (שני) ב"מצעד החיים" ממחנה אושוויץ לבירקנאו, ושם נערך טקס זיכרון רשמי. בטקס שנערך בסיום הצעדה נשא דברים הרמטכ"ל, רב אלוף גדי איזנקוט. "דור אחר דור חיו אחינו ואחיותינו פזורים ומנותקים זה מזה, אך מאוחדים ברוחם, בלבם, ובחזונם, עתיק היומין לשוב לארץ אבותיהם", פתח הרמטכ"ל את דבריו בטקס.
"אם היינו יכולים לומר לאיש שנמלט מבטח של קהילה יהודית שלמה, שיבוא יום והוא יקים בית ומשפחה במדינת היהודים, האם היו יכולים להאמין?". משלחות התלמידים הגיעו אתמול לפולין והתכנסו ברובע היהודי קזימיר שבקרקוב, יחד עם שר החינוך נפתלי בנט ומקביליו מ-12 מדינות אירופיות.
עוד בנושא:
75 שנה אחרי שהחביא אותה מהנאצים: יוזף הפך לחלק מהמשפחה של אנה
בערב יום השואה: הקשרית ממרד גטו ורשה והלוחם בנאצים הלכו לעולמם
ניצול השואה שד"ר מנגלה לקח את קולו - והגרמנים השיבו לו אותו
איזנקוט סיפר כי בצעדה צעדו עמו היום נציגי המשפחות השכולות, בהם בני משפחתו של סגן הדר גולדין, שגופתו מוחזקת בידי חמאס. "נזכור ונזכיר אותם ונבטיח כי לא ננוח עד אשר ישובו בנים לגבולם", אמר איזנקוט. "היום, בשעה שנעמוד מאות קצינים ומפקדים זקופי קומה ומלאי גאווה, לבושים במדי צה"ל ואוחזים בדגל ישראל, נישא לעברם הבטחה לא יקום עוד שער שדרכו יובלו בני עמנו מורכני ראש וחסרי מגן אל מותם".
"גם בחלוף 69 שנים להקמתה, מדינתנו עומדת מול אויבים המבקשים לערער את עצם קיומה. עינינו פקוחות וזרוענו ארוכה, אנו נערכים לכול תרחיש, מתאימים עצמנו לאתגרי העתיד ויודעים כי ברגע האמת נפעל יחד, נילחם ללא פשרות ונממש את ייעודו של צה"ל".
שר החינוך פתח את דבריו בפסוקים מ"שיר מזמור לאסף" מספר תהילים. "הפסוקים הללו בתהילים שנכתבו לפני אלפי שנים, קוראים אל השם שלא ישתוק אל מול הרצח של בני ישראל", אמר בנט. "ועכשיו, כשאנו עומדים כאן, על האדמה רוויית הדם של אושוויץ, השקט צורם. "אבל אלה ששרדו את הזוועות אט-אט הולכים ומתמעטים. הם לוקחים עמם את הסיפורים והעדויות. אנו מתקרבים ליום שבו אחרון הניצולים ייפרד מאיתנו".
הוא ביקש מהקהל, משתתפים מרחבי העולם: "דברו עם הניצולים הנמצאים כאן היום. לצערנו, יש בעולם אנשים המנסים לשכתב את ההיסטוריה ולשנות את העובדות. יש המכחישים שהשואה קרתה. אחרים ממזערים או מגמדים אותה. הם ממשיכים במשימה שבה הנאצים נכשלו: לגרום לכך שמיליוני יהודים עם משפחה, חברים, פחדים, ציפיות ומשאלות יימחקו ויהיו כלא היו.
"אבל הם טועים. הם רשעים. וגם הם ייכשלו. היום המדינה היהודית משמשת ככיפת ברזל חזקה, שתמיד תהיה שם כדי לעזור ולהגן על יהודים באשר הם. לעולם לא נראה שוב את שערי העולם ננעלות בפנינו. ואני עומד פה גם כשר חינוך, ועמי שרי חינוך נוספים מרחבי אירופה. יחד, אנו נוודא שהסיפורים של הנספים, כמו גם הניסים של החיים, יסופרו עוד ועוד.
"הפשעים של הנאצים ועוזריהם לא היו רק טרגדיה יהודית. השואה הייתה טרגדיה אנושית. היא ממשיכה להשפיע על כולנו. המשימה שלנו היא לחנך את אלא שמעולם לא יפגשו ניצול. זוהי לא משימה יהודית. זוהי משימה עולמית. במילותיו של אלי ויזל, מגדלור שראה עצמו כקול של מי שלא זכו או לא יכלו לדבר, 'לשכוח זה להרוג פעמיים'. אני מבטיח: לעולם לא נשכח".
בטקס נשא דברים גם אלישע ויזל, בנו של ניצול השואה וחתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, שאמר כי אביו "מעולם לא שכח. הדברים שהוא ראה נשארו איתו כל ימי חייו. הוא חי כדי לספר אותם לי ולילדיי. אבי היה עד". ויזל ביקש לא להיות אדישים לגזענות, וביקש ללמוד מלקחי ההיסטוריה בכל הנוגע לפליטים המוסלמים הנסים מהלוחמה בסוריה ונתן דוגמאות למקרי גזענות נוספים, וביקש לא להפנות את הגב להיסטוריה של העם היהודי.
"אני מרגישה אשמה כנוצריה אבל הגישה התהפכה"
מוקדם יותר השתתפו אלפים במצעד מאושוויץ לבירקנאו. לוי גבעון, מורה דרך מטירת צבי, סיפר כי היה באושוויץ בין 200 ל-300 פעם. "אני מורה דרך. שואלים אותי למה - זו הצוואה שלי גם לסבא וסבתא שלי, וגם מצד הורי אשתי", אמר.
אחת מתושבות אושווינצ'ים שהגיעה לתמוך במצעד, סיפרה כי התושבים רגילים למקום ולא חושבים על מחנה ההשמדה ביומיום. "זה רק מקום מחוץ לעיר שלנו, בפרברים. אנחנו רגילים לזה ויש לנו חיים נורמליים פה, עם בני נוער וצעירים", אמרה. "אנחנו כאן כדי לתמוך בכם, להיות אתכם. אנחנו אוהבים את העם שלכם. אנחנו עובדים עם ניצולי שואה וזה חשוב לנו לעמוד אתכם ביום הזה ולהראות שישראל חיה".
התושבת עוד הוסיפה כי כנוצריה היא יודעת ש"לכנסייה היתה גישה לא נכונה כלפי היהודים והם רדפו אותם". "אז אני מרגישה אשמה כנוצריה אבל אני רוצה להראות לכם שהגישה התהפכה: שהאלוהים שלכם הוא גם האלוהים שלנו. ושאנחנו צריכים לאהוב זה את זה ולתמוך זה בזה", אמרה.
שמואל רוזנמן, יו"ר עמותת "מצעד לחיים", ציין כי בין הנערים שהגיעו גם 70 תלמידים מבית ספר אליאנס במרוקו, 20 מהם מוסלמים. "הם מאמינים כי מי שלומד בבית הספר, צריך להשתתף עם חבריו בכל", אמרה קרן דהן, מדריכת הקבוצה ממרוקו. לדבריה, "אחד האתגרים הכי גדולים הוא שהם לא ירגישו מנותקים. מביאים להם ניצולי שואה מצפון אפריקה. הם חלק מהסיפור. חסר להם הרבה רקע היסטורי שלא נלמד שם ובהתחלה קשה להם לעכל את הכל".
בין המשלחות הוותיקות, בולטת גם המשלחת מהקהילה היהודית הקטנה בפנמה. הרב דורון מיארה, מדריך במשלחת, סיפר על הקהילה שבמשך 20 שנה משתתפת במצעד החיים. "בפנמה רק 14 אלף יהודים, מהם רבים הגיעו מחאלב. יש ניצולי שואה בודדים, אך בקהילה נוצרה מחויבות למפעל הזה. זה הפך חלק מתכנית החינוך ב-20 השנים האחרונות", אמר.
יו"ר העמותה רוזמן הוסיף כי 4,000 מתוך עשרת אלפים משתתפי המשלחת אינם יהודים וכי השנה משתתפים גם 1,500 פולנים. "הם פונים אלינו בבקשה להשתתף במפעל הזה. יש פה פעולה אינטנסיבית של הפולנים. אנחנו במגעים איתם בכל".
(עדכון ראשון: 14:00)
