"אמא ואבא יקרים, אני מנשק אתכם חזק חזק"
אדיק טונקונוגי, בקושי בן שבע, רק החל ללמוד לכתוב, אך המכתבים הקצרים ששלח להוריו בכתב ילדותי הפכו לעדות אחרונה ממנו. הוא נרצח במהלך הפלישה הגרמנית. אחותו רבקה שנולדה אחרי מותו: "כשמצאתי את המכתב הרגשתי מי היה. מה האופי שלו. דרך האותיות האלה, הכול שקוף"
"חבל שאינני יכול להיות אתך עכשיו, עליך לקבל את הדין בשקט"
יעקב שוורץ נפרד מאחותו רחל וכך כתב לה לפני מותו: "אני מצטער על כך ששוב את נוסעת לעולם הגדול בלעדיי. סערת המלחמה המתחוללת בעולם, לא רק לאחד קלקלה את התוכניות". רחל סגל, אחותו: "כל הזמן החזקתי את המכתב קרוב"
"סבלתי מאוד, היום או מחר ייקחו אותי למחנה"
רגע לפני גירושה מבלגרד הפקידה רגינה קנדט מכתב בידי שכנתה הנוצרייה שיועד לבעלה. "עמדתי בסבל מפני שהאמנתי באלוהים הטוב ומפני שאהבתי הגדולה לך, מוצ'יק, נתנה לי כוח. יש לי הרגשה שנשוב להתראות". היא נרצחה יחד עם כלתה ונכדה בן השש במחנה סיימישטה
"התקווה נגוזה. אני מצטערת שעיניי לא יראו אתכם שוב לעולם"
לפני שגורשה עם אחותה ובנה בן השלוש מגטו קישינב לצעדה ארוכה בכפור, הספיקה אידה גולדיש להבריח מכתב לאחותה. "אל תספרי לאמא את האמת משום שהיא כה נוראית. לו רק פעם אחת, לזכות לראותכם שוב, ואז - שיקרה הגרוע ביותר. היו שלום יקיריי". אידה ובנה לא שרדו את הצעד