"בלילה, כשנכנסנו למחנה הפליטים, מיקמנו צלפים. הכוח עולה מולי ומתאר שהוא מזהה אנשים שמניחים מטענים בכניסה למחנה בזמן שלידם משחקים ילדים כדורגל. אותם הלוחמים עמדו לראשונה מול הדילמה של לא לפגוע בחפים מפשע, לצד הצורך להגן על הכוחות שאמורים להיכנס למקום" (מח"ט שומרון, אל"מ גלעד עמית, שב"חומת מגן" היה מ"פ בגדוד חרוב)
חיילי גדוד חרוב מחטיבת כפיר לא ידעו מה מחכה להם בתוך שכם כשנכנסו אליה במבצע "חומת מגן" לפני 15 שנה. הכול היה חדש לחלוטין עבורם, ושונה ממה שהיו רגילים להתמודד איתו עד למבצע. למרות שהגדוד נתקל באש, הוא הצליח להשיג את מטרות המבצע. חייליו איתרו מעבדות נפץ ומחילות מסתור בזמן שניסו לאלתר את אופן תנועתם באזורים הצפופים של העיר, ללא היכולת להיכנס לקסבה ולמחנה הפליטים עם כלים משוריינים.
כשתא"ל אשר בן לולו, אז מפקד גדוד חרוב וכיום ראש מטה פיקוד צפון, מגיע למוצב שבי שומרון אחרי כ-15 שנה שלא היה בגזרה, הוא לא מצליח להסוות את ההתרגשות. כשהוא נפגש עם אל"מ גלעד עמית, ששימש אז מ"פ בגדוד וכיום מח"ט שומרון, וסא"ל מוטי מזרחי, סמ"פ במפקדת הגדוד לשעבר שמשרת כיום כקצין לוגיסטיקה של אוגדת איו"ש הדבר קשה שבעתיים.
עוד בוואלה! NEWS:
"ההלם הוריד להם את הראש": השיריונר שסייע בכיבוש ג'נין
לירות במחבלים ברחובות הצפופים: המפקד שלחם בחברון בחומת מגן
"מחבלים הלכו עד הסוף": חזרה אינטימית לרמאללה של "חומת מגן"
למרות שהרבה השתנה באזור בזכות המבצע, כל מטר בנסיעה לכיוון הר עיבל המשקיף על שכם מעלה לשלושה זיכרונות רבים מאותה הלחימה. "תבין שהנסיעה על הציר הזה הייתה כמו פתיחת ציר בלבנון", מספר תא"ל בן לולו, בזמן שהרכב עולה על ציר צ'ילה, המוביל לנקודת התצפית בהר. "מימין זה שטח A ולא הייתה כמעט נסיעה על הציר שלא הופעלו נגדנו מטענים. לנסוע עכשיו על רכב לבן בציר הזה זה לא הגיוני לעומת מה שהיה בתקופה לפני המבצע", מסביר.
התקופה שלפני המבצע שעליה מדבר תא"ל בן לולו הגיעה לשיאה במרץ 2002, שכונה "מרץ השחור", ונחשב לחודש המדמם ביותר מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה. כ-25 חיילים נהרגו בגדה וכמאה אזרחים נרצחו בפיגועי התאבדות. צה"ל ניסה למנוע את הישנות הפיגועים אך יציאתו מהערים הפלסטיניות במסגרת הסכמי אוסלו, לא אפשרה לו כמעט לשלוט על הנעשה בהן.
"במהלך השנה שלפני תחילת המבצע עשינו מאמצים גדולים כדי לעצור חוליות מתאבדים. לצד הצלחות גדולות שהושגו תוך כדי שאנחנו משלמים מחיר בנפש, היו גם מקרים שלא הצלחנו ללכוד את המחבלים והם הצליחו לחדור לישראל ולבצע את זממם", מעיד בצער תא"ל בן לולו. "האתגר היה לתפוס אותם בין נקודת היציאה שלהם משכם לבין הכניסה לתחומי ישראל, בזמן שאתה שומר מסביב לשכם ולא יודע מה קורה בפנים. מדובר בשטח קצר מאוד ובחלק מהמקרים הם הצליחו לחצות את הקו הירוק ולבצע פיגועים בארץ".
השלושה מסכימים כי המשימה של מציאת החוליות כשהכוחות לא נמצאים בתוך העיר הייתה קשה מאוד. "אין מודיעין למעט כללי. אתה לא יודע מי, מתי ומאיפה הפיגוע יצא לפועל וזה מאוד מאתגר. חוסר ההימצאות בתוך העיר היה ברור ואני חושב שזו דוגמה איך דווקא הדרג הביצועי הנמוך יכול להשפיע ולטעת ביטחון בדרג הבכיר שצריך לפעול בצורה אחרת", מתאר מפקד גדוד חרוב לשעבר את חוסר האונים בטרם התקבלה הפקודה ליציאה למבצע.
עוד לפני "חומת מגן" נערכו כמה מבצעים נקודתיים שכללו כניסה לקצה העיר. השלושה סבורים כי ההצלחות של אותם מבצעים הוסיפו לכשירות הכוחות וכן לשכנוע הדרג הבכיר שאפשר להיכנס לערים ולהשיג הישגים משמעותיים. אף שלבן לולו, עמית ומזרחי היה ברור שהיה צריך להיכנס עוד קודם, היה זה רק הפיגוע במלון פארק, שגבה את חייהם של 30 אזרחים שהוביל לפקודה לצאת למבצע.
ניתנה הפקודה
מטרות מבצע "חומת מגן" המוצהרות היו להיכנס לערים ולכפרים שהפכו מקלט למחבלים; לעצור אותם ואת נותני החסות שלהם; להחרים נשק ואמצעי לחימה; להשמיד מעבדות חבלה, מפעלי ייצור נשק ומקומות מסתור. גדוד חרוב היה זה שהוביל את הלחימה בעיר שכם.
"אחרי הפיגוע נכנסנו למבצע כדי להחזיר את חופש הפעולה של צה"ל בערים הפלסטיניות", מצהיר תא"ל בן לולו. "התובנה המשמעותית הייתה שללא כניסה פנימה ושליטה תוך כדי שאנחנו שמים את היד על מעבדות הנפץ, על המחבלים, המשלחים וכל תשתית הטרור ומקשים עליהם בבתים שלהם ההצלחות שלנו יהיו חלקיות".
בנקודת התצפית שעל הר עיבל מתארים השלושה את המבצעים שהשתתפו בהם במהלך 14 ימי הלחימה בעיר, תוך שהם מצביעים על נקודות שונות בעיר שנפרסת ממול. "אנחנו מובילים את הכניסה לעיר מהצד המערבי שלה במקביל לגולני וצנחנים, מגיעים עד הקסבה ומכתרים את המחבלים בפנים", מספר מפקד גדוד חרוב לשעבר את מורשת הקרב. הסברה הייתה שרוב המחבלים יסתתרו דווקא באזורים הצפופים, ולכן הגדוד כיתר אותם כדי שלא יוכלו לצאת, ואם יצליחו, יתקלו בכוח.
אל"מ עמית, שבזמן המבצע היה מפקד פלוגת החוד של הגדוד, מסביר שהמשימה של הפלוגה הייתה להיות כוח משמר קדמי של החטיבה בכניסה לעיר. המאמץ הראשון של הכניסה לעיר היה מפתיע עבור שני הצדדים. צוות מלווה בדחפור D9 ניסה לפרוץ את העיר כדי לאפשר לגדוד להיכנס פנימה. כבר בתחילת ציר, נורה טיל ראשון לעבר הדחפור ופגע בו.
"למרות הפגיעה הכוח הצליח להתאושש במהירות והמשיך בתנועה לעבר ההיתקלות הבאה. בשלב הראשון העיר הייתה בהפתעה מוחלטת. אנשים לא ציפו שצה"ל ייכנס ככה לעיר וראינו בעיניים שלהם שהם לא מאמינים שאנחנו שם. אבל גם אצלם הלמידה הייתה מהירה וכבר בכניסה למחנה הפליטים התמודדנו עם לוחמת גרילה ללא פשרות", מעיד עמית.
פטישים, לבנות חבלה ומראות: לוחמה בשטח בנוי
סא"ל מזרחי, שהוקפץ מאילת למבצע, היה אחראי על הכנסת השיירות הלוגיסטיות, עם נגמ"שים ורכבים מוגנים. "כל לילה עברנו בין כל כוחות הגדוד ולמדנו מה הצרכים שלהם. היינו צריכים לאלתר. לא היה לנו את הציוד הנדרש לניהול לחימה בשטח. כדי לעבור בין הבתים צריך לשבור קירות עם פטישים ולבנות חבלה", הוא מספר.
ציוד נוסף ומפתיע שהתגלה היה מראות. כדי להפחית את הסיכון בתנועה ברחובות הצרים של הקסבה ומחנות הפליטים, נדרשו החיילים למראות שיספקו להם שדה ראייה רחב יותר. לפי סא"ל מזרחי, אלה הגיעו בעיקר מתרומות של אזרחים, ותוך זמן קצר חולקו עם קיבועים מיוחדים ללוחמים בשטח.
"היינו צריכים גם לבנות מכלאה מאוד גדולה עבור העצירים שתוחקרו על ידי השב"כ כדי להשיג עוד ועוד מידע שעד כה לא היה לנו, והיה צורך לדאוג להם גם מבחינה הומניטרית", מוסיף. "לא היה נוהל קרב מסודר לגבי הצרכים, לא הייתה שיטה, אבל תוך כדי לחימה למדנו מה הצרכים". לפי סא"ל מזרחי, מאז המבצע קיים נוהל ברור לגבי הצרכים בלחימה מסוג זה והוא הוטמע בגדודים שונים. "היום אני יודע היטב איך להתמודד ולחזק את הגדוד בלחימה בשטח צפוף", מציין.
"ממצב של התקפה עברנו למצב של רדיפה", מסביר אל"מ עמית את ימי הקרב. "המבצע הוא מבצע מתפתח. כל לילה וכל יום היינו בתנועה, קיבלנו מודיעין ותוך כדי שאנו מגנים, אנחנו מבצעים מעצרים בבניינים רבי קומות ומובילים את העצורים למתחם הכליאה". אחרי שהעצורים נחקרו בידי השב"כ, היה המידע מהם מועבר ללוחמים לביצוע מעצרים ולסיכול פיגועים, וחוזר חלילה.
הרגש הרווח בקרב הלוחמים, לטענת עמית, דווקא לא היה פחד. "הפלוגה הייתה בנויה מאנשים שהגנו על הגזרה. חלקם איבדו חברים, ואם מוסיפים לתמונה את הפיגועים בארץ, התחושה הייתה תחושה של דחיפות. לא היו חששות, אנשים חיכו לעבור ממגננה למתקפה ולהיכנס ללחימה בעיר".
בעיני תא"ל בן לולו, ההצלחות במבצע חיפו על כל השאר. "אנחנו שוהים 14 יום באופן רציף בעיר, עוברים בין הבתים, במחנות הפליטים, עוצרים מאות מחבלים, באים במגע באש עם לא מעט מחבלים, תופסים אמל"ח רב ולמעשה מגיעים להישג מבצעי משמעותי, שבו אנו מצליחים להגיע לכל מקום בשכם ולעצור לא מעט מחבלים מתאבדים ולסכל פיגועים שתוכננו".
מנקודה שבה הגדוד מגן רק מבחוץ, הגיעו הלוחמים למצב שאין זירה קשה ככל שתהיה שהם לא הגיעו אליה. "זה היה מסר מאוד חיוני למחבלים. אני זוכר שנכנסנו לבית במרכז מחנה הפליטים עין בית אל-מא, שהיה קשה מאוד להיכנס אליו מבחינה טופוגרפית מבלי להיחשף, ועשינו את זה. החיילים אמרו 'רק לפני כמה ימים זה היה בלתי ייאמן ועכשיו לא משנה לאן אנחנו מגיעים'".
לדבריו, "התובנה הזו חלחלה גם אצל המחבלים שצה"ל יכול להיכנס לכל מקום, שאין מקום שהם בטוחים בו ואין להם חופש פעולה. מנגד, חופש הפעולה שלנו, שניתן אז, משפיע עד היום. הדבר הזה אפשר בשנים שלאחר מכן למנוע הרבה פיגועים".
אחרי 14 ימי הלחימה, שבהם הבינו בשכם שצה"ל כאן כדי להישאר, נותר הגדוד נוכח בעיר עוד כחצי שנה. הלוחמים חילקו את זמנם בין הגנה מסביב לבין לחימה בתוך העיר עצמה ובמחנות הפליטים שבתחומה בעת הצורך. במרוצת השנים, שכם הפכה לעיר רגועה יותר, אך היכולת של צה"ל להמשיך ולפעול בעיר לפי הצורך המבצעי נותרה בעינו.
"אנחנו נהנים מחופש פעולה ויישום של הרבה טקטיקות שנרכשו אז", אומר אל"מ עמית, האחראי על הגזרה כיום. "אנחנו יכולים לילה לילה לפעול, לא באותן עוצמות, אבל העוצמה המרכזית היא שאנחנו יודעים ויכולים להגיע לכל מקום ובכל זמן שאנחנו רוצים וזה ממשיך מאז. היתרון מאז ועד היום שהחטיבה לא מגנה מקווי הגנה, אלא מתוך שליטה מבצעית במרחב כולו, והחופש שיצרנו פה והמודיעין הוא שמאפשר הגנה מעולה על האזור".
סא"ל מזרחי, שחלק לא קטן משירותו, גם בסדיר, היה בגזרה, מוסיף כי הכוחות מכירים כל אבן למרות שהתקופה כיום שונה מאוד מזו שלפני 15 שנה. "באותם ימים להיתקל במחבלים לא היה דבר חריג, זה אירע בתדירות מאוד גבוהה. אני שמח על התקופה שאנחנו נמצאים בה עכשיו, שיש יציבות. היכולת להיות בכל מקום שצריך היא מאוד חשובה ונותנת את אותותיה על היציבות הביטחונית באזור", אמר.
"להגיע לפה אחרי 15 שנה זו תחושה של סגירת מעגל", מסכם בן לולו. לגבי העתיד, ממליץ ראש מטה פיקוד צפון כיום שלא לקפוא על השמרים. "אנחנו במזרח התיכון על כל המשתמע מכך, והחכמה ממבצע חומת מגן הוא לא להעתיק את אופן הפעולה בהתלקחות הבאה, אלא לזהות כמו שזיהינו אז את האתגר ולתת לו מענה משמעותי ומותאם לאופיו. אין לי ספק שזה ייראה אחרת, אבל כמו שבחומת מגן ידענו לקרוא את האתגר ולמצוא את אופן הפעולה הנכון, אין לי ספק שגם כשיתחיל הסבב הבא, נדע לתת לו את המענה המתאים".
(עדכון ראשון: 22:00)