חשיפתם אמש (שבת) של שני המסתערבים מיחידת דובדבן על ידי אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטינים היא תקלה חריגה ביותר. יש לבחון אותה ולהפיק ממנה לקחים מבצעיים. הלוחמים אמורים להיות ערוכים גם לרגעים שגרסת הכיסוי שלהם מתרסקת, והשלב הבא הוא התנגשות בקיר.
מעבר לכשל הנקודתי, האירוע בשכם חושף שתי נקודות מרכזיות נוספות: המאמץ המבצעי הבלתי פוסק של יחידת דובדבן - 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע - לפעול בעומק השטח הפלסטיני כדי לאסוף מידע מודיעיני או כדי לפלס דרך כראשוני הכוח במבצע מעצרים של מבוקשים; והתיאום הביטחוני בין צה"ל למנגנוני הביטחון הפלסטיניים בגדה המערבית.
המסתערבים יושבים לעתים בבתי קפה כאחרוני הפלסטינים, ממתינים בסבלנות מורטת עצבים לרגע האמת שבו יידרשו להכריז על "קוד אמת". אז הם יידרשו לשלוף אקדחים ולעבור, כמו בסרטים, "מאפס למאה" כדי לעצור את המבוקש לפני שיימלט, לדחוף אותו לרכב של היחידה שיגיע משום מקום ולהיעלם כאילו בלעה אותם האדמה. כל זה בשטח רווי אנשי מנגנוני ביטחון פלסטיני, פעילי טרור ו"שבאב" שמוכנים בכל רגע לבצע לינץ' בישראלי שייקרה בדרכם.
במקרים אחרים הם יידרשו להשתתף בהפגנה פלסטינית אלימה וברגע אחד לכפות את אחד המסיתים המרכזיים, להרים אותו על הכתפיים ולהימלט מהמקום או להיכנס ללב מחנות הפליטים רק כדי לאסוף מידע מודיעיני קריטי לקראת מבצע. כל פעולה שכזו כרוכה במתח עצום וסכנת חיים ממשית.
עיקר הצלחת יחידת דובדבן הוא לא רק ביכולת להיטמע בשטח פלסטיני, לשלוט ברמה גבוהה בניב ובתרבות המקומיים ולהבין את הלך הרוח באותה השכונה: הבקיאות שהם נדרשים להפגין ביחס לנתיבי התנועה, הסמטאות והקסבות בשטחי A מאז ראשית העשור הקודם הגיעה לרמה של אומנות וכך גם היכולת לצאת למבצעים מורכבים בהתראה קצרה, במספר מוקדים במקביל.
משנת 2001 עוטרה היחידה בשלושה צל"שי רמטכ"ל, בצל"ש אלוף ובשני צל"שים של מפקד אוגדה. האחרון שבהם הוענק בשנה שעברה על ידי הרמטכ"ל גדי איזנקוט על פועלה של היחידה בסיכול גלי הטרור מסוף שנת 2015 ועד אמצע שנת 2016, שהצריכו שגרת מבצעים יומיומית.
התיאום בין גופי הביטחון משני צדי המתרס אינו מובן מאליו: מדי שבוע נכנסים אזרחים וחיילים בטעות לשטחי A, ונתפסים על ידי מנגנוני הביטחון שבחלק מהמקרים מצילים את חייהם בלבו של מקום עוין. הסיבות לכניסה נעות בין חוסר תשומת לב ואי הכרת הדרך ועד טעויות באפליקציות ניווט ובראשן WAZE.
מנגנוני הביטחון הפלסטיניים פועלים תחת נוהל קבוע ויוצרים קשר עם קציני המנהל האזרחי ביחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים, ומעבירים את התועים בדרך לידי ישראל. אך כשמדובר במסתערבים בפעילות מבצעית, הסיפור הוא אחר לחלוטין.
החזרתם של שני לוחמי דובדבן במהירות יחסית לידי צה"ל שפרטה על נימי מערכת העצבים הביטחונית הישראלית-פלסטינית היא העדות הטובה ביותר לאיכות התיאום הביטחוני עליו מדברים רבות במערכת הביטחון בפרט והדרג המדיני בכלל. לא מדובר רק בנוהל ששני הצדדים מקפידים עליו, אלא באמון שנבנה לאורך שנים על בסיס מפגשים משותפים שמקיימים קציני המנהל האזרחי עם עמיתיהם ברשות הפלסטינית.
האינטרס במקרה הזה הוא הדדי: שני הצדדים פועלים בשגרה על פרויקטים אזרחיים משותפים לטובת מרקם החיים בשטחי הגדה. האירוע אמש, שהסתיים בהעברתם ללא פגע של שני המסתערבים החמושים בצומת קוצ'ין בכניסה המערבית של שכם, הוא המבחן הטוב ביותר לשאלת היציבות של התיאום הביטחוני.
