אחרי ארבעה ימים של דיונים אינטנסיביים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר האוצר משה כחלון, טרם נמצא פתרון שיחלץ את הקואליציה ממשבר תאגיד השידור הציבורי. השניים נפגשו השבוע כבר חמש פעמים, והיד עוד נטויה. למרות השיחות והמאמצים, עדיין אין הסכמות, בעיקר בגלל אילוצים טכניים ומשפטיים שמונעים מעשית מנתניהו להגשים את שאיפותיו של נתניהו לסגור את התאגיד או לפחות להשיג שליטה חזקה יותר של הדרג הפוליטי במתרחש בין כותלי השידור הציבורי.
מצד אחד, אפשר להיות אופטימיים. מתקיים דיאלוג, מחליפים הצעות ומתווים, אף אחד כבר לא ממש מדבר על בחירות ומנסים להגיע לפתרון. ואולם, מנקודת מבט פסימית, ככל שחולף הזמן והפשרות המוצעות לא ממש מתגבשות לכדי פתרון מעשי, ייתכן כי אין מוצא של כבוד מן הסבך הזה.
מעל המגעים וניסיונות הגישור מרחף עדיין סימן שאלה גדול: מהן כוונותיו האמיתיות של נתניהו? מאז פרוץ המשבר בשבוע שעבר, מעריכים גורמים פוליטיים בכירים כי ייתכן שהתאגיד הוא רק תירוץ. כך, לשיטתם, נתניהו בכל מקרה החליט ללכת לבחירות מוקדמות על רקע החקירות הפליליות בעניינו או על רקע הלחץ האמריקני בנושא הגבלת הבנייה בהתנחלויות, שעוד עתיד לייצר משבר פוליטי עם הבית היהודי.
לקריאה נוספת:
הרצוג ליועמ"ש: "אם נתניהו ימשיך להתעסק בתאגיד - אעתור לבג"ץ"
אחרי שנפגש עם נתניהו על התאגיד: כחלון הסתודד עם הרצוג
יעלון על צעדי נתניהו נגד התאגיד: "עד כדי כך אתה חלש?"
עבור כחלון, זהו סימן שאלה קריטי. משבר התאגיד נכפה עליו, זו לא המלחמה שלו, ומבחינתו להתעסק רק במצוקת הדיור. הוא מעולם לא התכוון לשאת את הדגל של התקשורת החופשית ועתיד הדמוקרטיה; כחלון לא ירוויח מכך אלקטורלית, והוא ממש לא מעוניין בבחירות המוקדמות שנתניהו עלול לכפות עליו בטרם יתברר כי מחירי הדיור אכן בירידה כפי שהתחייב לעשות לפני הבחירות.
לדברי גורמים המעורבים במגעים, כחלון הסכים כבר ללכת כברת דרך ארוכה לקראתו של נתניהו. כך, למשל, נמצאים על הפרק ראשיהם של מנהלי התאגיד, אלדד קובלנץ וגיל עומר, עתיד חטיבת החדשות של התאגיד ושינוי שיטת המינויים. ואולם בסביבתו ממשיכים להדגיש כי הוא לא יתפשר על הכול, או בלשון משחק כיפוף הידיים הפוליטי מנסים לשכנע שהוא לא יתקפל.
בראש של כחלון
במצב כזה, שבו מרחף סימן שאלה ואי-ודאות לגבי מניעיו ומטרותיו של השחקן שמולו, כחלון, מוקף שלל כלכלנים ויועצים, ודאי שירטט לעצמו בימים האחרונים מטריצה של דילמת אסיר אחד המודלים הנפוצים ביותר בפסיכולוגיה, כלכלה ויחסים בינלאומיים מתורת המשחקים, לקבלת החלטות של שחקנים רציונליים שצריכים לפעול, אולם ללא מידע חיוני על האחר. בסצנה המתוארת בדילמת האסיר המקורית, שנוסחה בשנות ה-50' על ידי כלכלנים אמריקנים, שני עבריינים שביצעו פשע משותף נחקרים במשטרה וצריכים להחליט אם להעיד אחד נגד השני בתמורה להפחתת העונש.
אם שניהם ישמרו על שתיקה, למשטרה לא יהיה תיק מוצק נגדם ושניהם יקבלו עונש מינימלי של שנת מאסר אחת. אם אחד ילשין והשני ישתוק, הראשון ישוחרר והשני יקבל 15 שנה בכלא. אם שניהם ילשינו הם יקבלו עונש מופחת של חמש שנים. לכן, המצב האופטימלי עבור שניהם, לכאורה, הוא ששניהם ישמור על שתיקה. אך מאחר שאף אחד מהם לא יודע איך השני ינהג, המודל קובע ששחקן רציונלי יבחר להלשין, שכן אם החבר שלו ילשין והוא יבגוד האסיר, במלים עדינות, יידפק.
במשחק של כחלון מול נתניהו, הנעלם הגדול הוא אם ראש הממשלה באמת נלחם על התאגיד שנוא נפשו, או שמילת המפתח כאן היא בחירות. אם ממקמים אפוא את שר האוצר בפוזיציית השחקן הרציונלי, עומדות בפניו שתי אפשרויות פעולה: להתפשר ולהסכים לכל דרישותיו של נתניהו, או לעמוד על שלו ולהסתכן בבחירות.
אם כחלון יתפשר, והמטרה של נתניהו היא רק השליטה בתאגיד, שר האוצר יפסיד הרבה נקודות אמינות, יחטוף על הראש מהברנז'ה ויצטייר במערכת הפוליטית כחסר עמוד שדרה. מנגד, הוא ימנע פיצוץ קואליציוני בעת הזו ובחירות לא רצויות. אם כחלון יתפשר כשהמטרה של נתניהו היא בעצם בחירות, ובעוד שבועיים נמצא את עצמנו במשבר קואליציוני נוסף כניעה לכל דרישותיו של נתניהו לא תועיל בדבר ורק תפגע בו פוליטית. מאידך, אם כחלון יעמוד איתן ולא ייכנע לדרישותיו של נתניהו, הוא יוכרז כמנצח הגדול אם אכן השידור הציבורי הוא באמת הסיפור. ואם הסיפור הוא בחירות ממילא הלכנו לקלפי, ותיפתח מלחמת הכול בכל.
ה"בגידה" של נתניהו
המניע של נתניהו, כאמור, לא ברור, לכן קל יותר לנתח את האפשרויות העומדות בפני כחלון. עם זאת, גם לראש הממשלה קיימת אפשרות "בגידה" פשרה או לא פשרה. כשנתניהו יצא לדרך עם משבר התאגיד, הוא הניח שכחלון יפחד מבחירות ויתן לו את כל מבוקשו. בינתיים, הוא גילה התנגדות נחרצת בליכוד ובקואליציה על התאגיד, ונאלץ להסיר את המשבר מהשולחן בשלב זה.
עתה הוא צריך להחליט אם ללכת לפשרה מפאיניקית או להתעקש על התאגיד עד הסוף. לפי המודל של תורת המשחקים, התוצאה האופטימלית לנתניהו, לכחלון ולמדינה היא ששני הצדדים יתפשרו. אולם הפרדוקס בדילמת האסיר קובע כי הדבר האחרון ששני הצדדים צריכים לעשות הוא להתפשר.
משבר התאגיד לא מתאים במדויק למודל. בדילמת האסיר, הפושעים יושבים בתאי מאסר נפרדים, מקבלים החלטות במנותק ולא יודעים דבר על החלטתו של האחר. בדילמה הפוליטית הנוכחית השניים יושבים בחדר אחד, מוקפים יועצים, מוזנים כל עת בדיווחים מהתקשורת ותלויים בריסונים ומגבלות משפטיות שמונעות את סיום המשבר המתמשך.
בסופו של דבר, לא נתניהו ולא כחלון רוצים לצאת פראיירים. הציבור, לפחות בסוגיה זו, עומד לצדו של שר האוצר. מסקר וואלה! NEWS שנערך על ידי מכון המחקר "פאנלס פוליטיקס" ופורסם אתמול, עולה כי 41% מהציבור תומך בכחלון במשבר הקואליציוני, ואילו נתניהו זוכה ל-27% תמיכה, כך שהוא יכול לחזק את הצד המתבצר של שר האוצר במשחק האסיר מול ראש הממשלה. אולי זו מזימה נבזית, ובטוח שזה עץ גבוה שלא באמת מעניין אותו, אבל גם אם יוריד את מחירי הדיור וגם אם יביא את הנתונים הכלכליים הכי טובים אי פעם כל זה יהיה שווה כקליפת השום אם כחלון יתגלה לבסוף כחסר עמוד שדרה.