בחדר קטן בצפון תל אביב יושבים שלושה מתכנתים סביב שולחן אחד, בכל עמדה שני מסכים גדולים, כשעל אחד מהם איור של גולגולת. עמדות העבודה תופסות חצי מהחדר והחצי השני עמוס בכל מה שגיימר יכול לחלום עליו: מסכים, חיישנים, ג'ויסטיקים, מקרן שמכוון מהתקרה למטה ומגוון צעצועים טכנולוגיים.
עופר טייבר מגיש לי משקפי מציאות מדומה. כשאני חובש אותם, הנוף הפתוח שנשקף מחלונות המעבדה אל השדות שבין בית העלמין קריית שאול לחוף הים התיכון, בואכה מחלף גלילות, מתחלף למדבר צבעוני שגם הוא נגמר בים. באמצע המדבר, אני עומד על עיגול כחול גדול ליד דרקון אדום ושקט, הממתין למנחה בדמות צורות הנדסיות שעוד מעט אגיש לו.
ברוכים הבאים למעבדת reCET של המרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח). זוהי יחידת החדשנות שמפתחת יישומי מציאות מדומה ומציאות רבודה עבור מערכת החינוך. דני זוורו, אחד משלושת החוקרים-מתכנתים מציג לי גזירי קרטון שילדים בכיתה ד' מקפלים לצורות של חרוט, קובייה ותריסריון, כדי ללמוד על צורות גיאומטריות. עם המשקפיים מגיע גם ג'ויסטיק לכל יד, ומסביבי גזירי הקרטון. אני לוחץ עם האגודל ומשגר את עצמי לעבר אחד מהם. עם האצבע אני תופס את הפאות, והאצבע המורה עוזרת לי לקפל אותן. ביד שמאל אני נוטל את הקובייה, משגר את עצמי בחזרה לעבר הדרקון ומקריב אותה כקורבן.
עוד בוואלה! NEWS:
סמוטריץ' קרא לא להתגייס במחאה על שילוב נשים ועורר סערה
חטף נשק משוטרת בפשיטה על ביתו: הוארך מעצר החשוד באיומים בארה"ב
יאיר לפיד: "המערכת הפוליטית מתעסקת רק בעצמה ובמשחקים פנימיים"
אחרי מאמצים רבים, אני מצליח לקפל במדויק גם את התריסריון, ואז, מעשה קסמים, צועד צעד קדימה, במו רגלי, ופלג גופי העליון נכנס אל תוך התריסריון. היישום שמפתחים כאן זוורו וטייבר נועד להחליף את גזירי הקרטון הפשוטים שהילד שלכם מקפל בכיתה ד'. בעולם המדומה הצורות גדולות, אפשר לסובב ולהרים אותם ואף לקבל בסוף צ'ופרים מהדרקון המרוצה.
אני מחליט לטייל קצת בעולם החדש, משגר את עצמי קדימה ומגיע אל הים. זה סוף העולם, מתברר. "המשחק עוד באמצע פיתוח". בשיגור הבא אני מזנק לגובה, פתאום תלוי באוויר וכל עולמו של דרקון הקוביות נפער ממש מתחת הרגליים - עצים, הרים, נהרות ואגמים. פחד הגבהים שלי משתק אותי לחלוטין. "תסתכל למטה", מנסה זוורו להרגיע, אני מוריד את המשקפיים ושוב אני על אדמתה הבטוחה של מעבדת החדשנות.
השיעור הבא הוא בביולוגיה. זוורו מפעיל את העולם החדש דרך המחשב, ואני וטייבר, שהפך לדמות כחולה חסרת הבעה, נמצאים בתוך כיתה. "תשגר את עצמך אל הפלטה הכחולה", מורה טייבר. אני מציית, וכמו מתוך חור שחור מוצא את עצמי בתוך תא חי. מסביבי נעים במהירות סלילי DNA, כרומוזומים שנראים כמו פטישים צבעוניים, ליבוזומים וריבוזומים שבשיעור ביולוגיה במציאות האמיתית מעולם לא הבנתי וכעת אני צריך לתפוס את הפטישים ולסדר אותם על ה-DNA כדי לייצר את פעולת השיעתוק.
מעולם לא הצלחתי להבין מה זה DNA או איך עובד תא. ואולם, במציאות מדומה אני תלמיד מצטיין שמתעניין בביולוגיה ופותר בעיות גיאומטריות. רק כשאני משגר את עצמי לנקודה אחרת בתוך התא, חוזרת הסחרחורת ופחד הגבהים. "המוח של מבוגרים מזהה סכנות בעולם החדש הזה ומתרגם אותם לסחרחורת", מסביר זוורו. "אבל אצל ילדים זה שונה. אנחנו רואים שהם מאוד מהר לומדים איך להסתדר בעולם החדש".
השלב הבא: משקפיים לכל תלמיד
ברמה הבסיסית, יכולה הטכנולוגיה של מציאות מדומה לאפשר לתלמידים מקצוות שונים של העולם ללמוד אחד עם השני, אבל את זה אפשר לעשות גם בסקייפ. ד"ר ססיליה וייסמן, סמנכ"לית מחקר ופיתוח ב-MindCET מכוונת הרבה יותר גבוה. "אי אפשר לדעת לאן תוביל אותנו הטכנולוגיה", היא אומרת. טייבר מסביר כי "אני לא רוצה שיהיה שחזור וירטואלי לכיתה עם מורה, לוח וגיר".
הוא מכוון את היישומים שלו קודם כל לתוך המרחב הבית ספרי הפיזי, ל"מתחמי חדשנות" בתוך בית הספר או אפילו לתוך כיתה רגילה, שבה כל תלמיד חובש משקפיים כאלו. רק שצריך לפתור בעיה אחת - איך בתוך העולם הווירטואלי הזה התלמידים בכיתה לא מתנגשים כל רגע אחד בשני, בקירות ובריהוט בית הספר?
"השלב הבא של הטכנולוגיה ידע לשלב בתוך המציאות המדומה את העצמים האמיתיים. נניח אם יש שולחן, התלמיד יראה תיבה שרלוונטית לסיפור", מבטיח טייבר.
כמה בתי ספר בארץ כבר משתמשים במשקפיים המשוכללים, שעולתם נאמדת בכ-800 דולרים. עם זאת, טייבר מציין שהפיתוחים יותאמו גם לטכנולוגיות הזולות יותר, כמו למשקפיים שמוכרים בחנויות הנוחות שבתחנות הדלק ב-200 שקלים. "ניתן יהיה לקבל את המוצר גם באיכות נמוכה, אבל חלק מהחוויה הולכת לאיבוד", מסביר. במעבדה מפתחים במקביל יישומים של מציאות מדומה המיועדים למשקפי קרטון פשוטים שלתוכם מכניסים את הסמארטפון.
להעביר שיעור היסטוריה בקולוסיאום ברומא
החוקרים מנסים למעשה ליצור עבור התלמידים סביבת לימודים חווייתית באמצעות השימוש בפנטזיה. "הטכנולוגיה מאפשרת את זה ובסביבה הזו נכתב תקנון חדש שמאפשר גם ללימוד להתקיים. זה יכול להיות גם בשיעור היסטוריה או אזרחות, עם יישום שיכניס יחדיו תלמיד יהודי מבית ספר אחד ותלמיד ערבי מבית ספר שני לקולוסיאום ברומא", מסביר טייבר. "נקודת המוצא הניטרלית הזו מאפשרת סוג אחר של שיח, שאליו יצטרפו כלים הרלוונטיים ללימוד".
המטרה היא לאפשר לכל מורה לבנות לעצמו מערכי שיעור בתוך עולמות מדומים. "החזון הוא שכל הלימוד יתקיים בסביבה הזו, כבר לא צריך עזרים ועצמים פיזיים. אתה יכול לקחת את הכיתה לאולם קולנוע וירטואלי ולצפות ביחד בסרט", אומר זוורו. לדבריו, "מט"ח זה גוף של תוכן. הוא רואה בזה הזדמנות לפדגוגיה חדשה והיופי שזה עבודה שלנו יחד עם אנשי התוכן ולא רק מכשירים, מכשירים מייצרים בסין. אנחנו מזהים בטכנולוגיה הזו הזדמנות עבור הפדגוגים לחשוב איך אפשר לנצל אותה כדי לעשות שינויים".
טייבר מעריך שלא ייקח זמן רב עד שמערכת החינוך בישראל תאמץ את הטכנולוגיה. לדבריו, "יש התחלה של התנסויות בבתי ספר בארץ. הטכנולוגיה אמנם עדיין בהתהוות מכדי להיות רחבה, אבל אנחנו מעריכים שבתוך שלוש שנים מהיום היא תהיה נגישה הרבה יותר".