יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג קרא בסוף השבוע לשר האוצר משה כחלון להתפטר מתפקידו ולהצטרף אליו לממשלה חלופית. ח"כ הרצוג סבור שניתן להחליף את ראש הממשלה בנימין נתניהו בהצעת "אי אמון קונסטרוקטיבי" הפלת הממשלה תוך הצגת ממשלה חדשה, מבלי להזדקק לבחירות.
אלא שבמערכת הפוליטית מעריכים כי בהרכב הנוכחי של הכנסת אין סיכוי לאפשרות כזאת, לנוכח אי הסכמת מפלגת "יש עתיד" והסיעות החרדיות - השחקנים הדרושים להרכבת ממשלה חלופית. ולכן האפשרות הריאלית היחידה שנותרה, מלבד עריקה של ח"כים מהליכוד שחוששים לעתידם הפוליטי, היא בחירות.
איך יוצאים לבחירות בסיטואציה הנוכחית? סעיף 34 לחוק יסוד הכנסת קובע כי "לא תחליט הכנסת להתפזר לפני גמר תקופת כהונתה, אלא בדרך קבלת חוק לעניין זה, ברוב חברי הכנסת". המשמעות: על הכנסת לאשר הצעת חוק לפיזורה ולאשר אותה בשלוש קריאות ברוב של חברי כנסת. סיעת מרצ ניסתה להגיש הצעת חוק כזו, אך יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין דחה את הבקשה, שדרשה את אישורו משום שמדובר בשבוע האחרון למושב החורף, שבו אין אישור להעלות הצעות חוק פרטיות בקריאה טרומית.
אם נתניהו יחליט בכל זאת על הקדמת הבחירות, סביר להניח כי הצעת החוק לפיזור הכנסת תוגש מטעם הקואליציה, בנפרד מהצעות אופוזיציה. במקביל להצעה, על ראשי הסיעות בכנסת להגיע להסכמה על מועד לבחירות - שחייב לחול שלושה חודשים לפחות מיום ההכרזה. הליך הפיזור עצמו עשוי להימשך שבועיים לפחות, כך שהסיכוי שהצעת החוק תאושר במושב הנוכחי, המסתיים ביום רביעי, נראה נמוך. הכנסת תחזור מהפגרה בתחילת חודש מאי, אחרי יום העצמאות, וכדי לפזר אותה עד אז יידרש כינוס פגרה מיוחד.
סוגיה מרכזית סביב הקדמת הבחירות היא הפריימריז במפלגות השונות: העבודה, הבית היהודי ומרצ - היחידות מלבד הליכוד שקובעות את הרשימות לכנסת באמצעות מתפקדים - כבר הודיעו על קיום בחירות מקדימות בחודשים הקרובים, אך לא במסגרת זמן של בחירות. הקדמת הבחירות הכלליות תאלץ אותן לשנות את התכניות המקוריות.
