בריכת הכרישים של עזה: הקרב של צה"ל באויב הנעלם במנהרות

השמש שקעה על רצועת עזה. כוח של חטיבת גבעתי, שפעל באותם חודשי קיץ חמים ומאובקים של מבצע "צוק איתן" רבות באזור רפיח, נכנס למבנה בן שתי קומות מוקף בדקלים בפאתי העיר אחרי שנסרק ו"טוהר". באזור זוהו כמה פירי מנהרה הגנתיים שבהן נעים המחבלים. המבנה הפלסטיני הפך אט אט למוצב צבאי לכל דבר. הלוחמים מילאו שקי חול והניחו בחלונות המבנים, נקדחו חורים בקירות כדי לאפשר לצלפים ולקלעים לתצפת החוצה וחולקה רשימת שמירה. החיילים נשכבו על הרצפה בסמוך לקירות. הדי הפצצות חיל האוויר ואש הארטילריה, ריח העשן במרחב ושכבות הזיעה שהצטברו אחרי ימים של הליכה רגלית לא מנעו מהם לעצום עיניים בזמן שחבריהם מאבטחים את המבנה. כך נראית מנוחת לוחמים.

לפני שעלה השחר העירו השומרים את הכוח שנערך להמשך התמרון המבצעי במטרה לאתר מנהרה התקפית שנחפרה לשטח מדינת ישראל. רגע לפני שהחלו לנוע זוהו על ידי הכוח עקבות ליד אחד מפירי המנהרה, מטרים ספורים בלבד מהמבנה שבו העבירו את הלילה. למפקדי הכוח זה היה ברור. מחבל יצא במהלך הלילה מפיר המנהרה ונעלם. "זה כאילו שאתה שוחה מעל לבריכה של כרישים", מתאר בפשטות לוחם את התחושה לפעול במרחב עתיר מנהרות.

איום המנהרות - כותרות נוספות:
הערכה בצה"ל: חמאס מתכנן חדירת מחבלים מכמה מנהרות במקביל
לקחי "צוק איתן" לא ישנו את העובדה: אין פתרון קסם למנהרות
חידת המנהרות והדילמה של צה"ל במלחמה הבאה

אחרי המבצע הוקם בבסיס האימונים של החטיבה הסגולה בנגב מתקן המדמה מתקן חמאס הכולל שטח פתוח, סבך, שטח בנוי ומנהרות. "אל-אח'תר", הסכנות, זה השם שניתן למתקן. לפי המדיניות שהתווה מפקד החטיבה, אלוף משנה ירון פינקלמן, כל לוחם גבעתי חייב להתאמן במקום, בדגש על פעילות סביב המנהרה שנבנתה מתחת למתקן.

בחודש האחרון הצטרף צוות וואלה! NEWS לתרגיל של לוחמי פלוגת המסלול של גדוד הסיור בחטיבה ממחזור אוגוסט 2016. סדרת הקרב במתאר, שמדמה את התמרון ברצועת עזה, כללה מסע ארוך וכיבוש מתחם חמאס. "אנחנו מנסים לדמות עד כמה שניתן את מצב האמת בשטח. פחות עיסוק בשטח פתוח ויותר בסבך, מטעים, חממות כמו במתאר העזתי", מספר סרן עמיחי פרבר, מפקד פלוגת האימון המתקדם. דפוס הפעולה כפי שתורגל באימון הוא לאבטח את הכניסה אל הפיר ולהזמין כוח מיוחד שמומחה לטיפול והשמדת מנהרות. "אנחנו לא בהכרח נכנסים ממש פנימה, אלא עושים הכול עד לשלב איתור הפיר. יש לנו יכולת לסתום את הפיר או להוריד אמצעי חבלה", מסביר פרבר.

מפקד בסיס האימונים החטיבתי, סגן אלוף לירון בטיטו, מסביר כי במסגרת התרגיל כבשו וטיהרו הלוחמים את המתחם, ואיתרו את המנהרה על בסיס תורת הלחימה שהתפתחה בחטיבה. "כשאתה מגיע לכאן אחרי מסע של 15 ק"מ עם משקלים על הגב, האתגר האמיתי הוא להבין את האויב", אומר בטיטו. "האויב היום הוא אויב נעלם. הוא ישאף לא להילחם אתנו כדי להפתיע אותנו במקום שנוח לו. האתגר הנוסף הוא למצות את כל היכולות שיש לנו, ביו השאר מודיעין ותצפיות, בטח כשיש לנו מחלקת טנקים שנעה עם הכוח".

בטיטו מלווה את ההסתערות על המבנים ומסביר ללוחמים לפקוח עיניים וללוות במבט את הלוחמים הנוספים. "תמיד לשמור על קשר עין", הוא מורה, וממשיך אל הכוח הבא. החשש מחטיפת חייל לא לחינם מרחף באוויר.

אירועי יום שישי השחור, ב-1 באוגוסט 2014 עדיין צרובים היטב בחטיבה. חוליית מחבלים שיצאה ממנהרה הגנתית במהלך הפסקת האש הרגה את מפקד סיירת גבעתי, רב סרן בניה שראל, את סגן הדר גולדין ואת סמל ראשון ליאל גדעוני. לאחר מכן חטפה החוליה, באמצעות אותה מנהרה, את גופתו של סגן גולדין ונסוגה לעומק רפיח. לוחמי גבעתי סרקו חלק מהמנהרה ולאחר מכן יצאו להתקפה, פגעו בתשתיות טרור והרגו מחבלים במרחב.

כפי שניתן לראות בתרגיל בבסיס האימונים החטיבתי, לקחי אותו היום הוטמעו היטב בגבעתי. על בסיס אירוע זה משנן כל לוחם סגול את המשפט: "צמד ברזל חוליית פלדה". לוחם מחפה כל הזמן על לוחם, וחוליית לוחמים מוכנה בכל רגע נתון לסכל ניסיון חטיפת חייל. כל המפקדים בשטח מבהירים: "אנחנו מצפים שזה יישב בתת מודע של כל לוחם".

כמה חודשים לפני מבצע "צוק איתן" פרס ראש אמ"ן דאז, אלוף אביב כוכבי, מפה על שולחן הדיונים במטה הכללי והסביר כיצד בנה חמאס בשנים האחרונות אלפי מנהרות הגנתיות ברצועת עזה. כל אחת מאלפי הנקודות הצהובות שסומנו על המפה ייצגה מנהרה הגנתית שבאמצעותה נעים המחבלים ממקום למקום. חלק מהמנהרות מובילות למקומות מסתור, חמ"לים ואתרי שיגור רקטות, חלקן משמש כאתרי שיגור, וחלקן מהווה נתיבי תנועה ולוגיסטיקה של ציוד ולוחמי חמאס.

גורם ביטחוני בכיר התייחס השבוע לאפשרות של תמרון צבאי עתידי לעומק רצועת עזה, תחת איום מנהרות הגנתיות. "עזה חפורה לאורכה ולרוחבה. זה אתגר משמעותי לצה"ל", הוא אומר. "מנהרות שכל אחת מהן מתפצלת כמה פעמים. עם כמה פירי יציאה. מתחת לבתים, מסגדים, חממות, סככות, ואפילו בשדות פתוחים. ראינו את זה ב'צוק איתן'".

למרות האיום המתגבר, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר, רואה במנהרות ההגנתיות דווקא הזדמנות. "לפני מבצע 'חומת מגן', כשהייתי ראש השב"כ, אני זוכר שהצבא לא אהב להיכנס למחנות הפליטים בגלל המלכוד, צפיפות המבנים שמהם פעלו החוליות החמושות והמטענים הרבים", הוא אומר. "למשל, היינו צריכים לבצע היקף מעצרים גדול במחנה הפליטים נור א-שמס ליד טול כרם ולא יכולנו לעשות סיכול ממוקד. חטיבת גולני בפיקודו של אל"מ צ'יקו תמיר נכנסה למחנה הפליטים במסות גדולות, ביצעה את המעצרים והרגה מחבלים. זה היה חדש. לאחר מכן הייתה כניסה של הצנחנים למחנה הפליטים בלאטה שבשכם. גם אז היה חשש גדול, בעיקר ממטענים בסמטאות. מח"ט הצנחנים דאז אביב כוכבי מצא פתרון לעקוף את המטענים. הם הלכו עם הראש בקיר במובן החיובי. במקום ללכת בסמטאות הם עברו בין הבתים תוך כדי שבירת הקירות. זה לא נראה טוב אדריכלית, אבל זו הייתה הדרך לנטרל את איום המטענים".

"אותו דבר עם המנהרות ההגנתיות", מסביר דיכטר. "זו הזדמנות שלנו להפוך את המנהרות הללו לבית הקברות שלהם. להפוך את הלימון ללימונדה. במנהרות יש גם חסרונות. כשאתה יוצא מחדר סגור לחלל הפתוח - אתה לא בהכרח יודע מה מחכה לך למעלה. אתה לא יכול ככה סתם לצאת ולכן רוב הזמן נשאר מתחת לאדמה. הנושא הזה מחייב מודיעין חכם, זמין, שיגיע לכוחות. שיתוף פעולה אפקטיבי בשטח. הדבר החשוב הוא - כדי להילחם במנהרות לא צריך להיכנס למנהרות".

כשח"כ דיכטר מדבר על שיתוף פעולה בין הכוחות, הוא מכוון קודם כל לתיאום בדרגי השטח בשב"כ ואמ"ן, שמוגדר פורץ דרך כבר ב"צוק איתן". בזמן שהפוליטיקאים והגנרלים התווכחו האם הייתה או לא הייתה התרעה לאפשרות של פריצת מערכה בקיץ וכיצד נכון לטפל במנהרות, שילבו רכזי השב"כ ידיים עם מפקדי החטיבות המתמרנות ומפקדי הגדודים שנכנסו לשטח הפלסטיני. למרות שכף רגלם של חלק מרכזי השב"כ עד לאותם ימים מתוחים ב-2014 לא דרכה בשטחי רצועת עזה הם הפגינו בקיאות רבה, מעוררת הערכה, על הצד הפלסטיני ומה שמתחולל בתוכו. מיקום המשפחות, רחובות, חנויות, שגרת היומיום, מיקומי אויב, אמצעי לחימה, אך החשוב ביותר היה המידע המודיעיני בזמן אמת.

למרות בעיות הנגישות לשטח שנוצרו אחרי תהליך ההתנתקות מרצועת עזה הוכיחו רכזי השב"כ כי הם עדיין מפעילים רשת של מקורות ענפה. שיתוף הפעולה בין רכזי השב"כ, שאחראים על הפעלת סוכנים, למפקדי השטח וליחידת האיסוף 8200 של אמ"ן - שאחראית על מודיעין האותות, הפך לפורץ דרך, והוא רק הלך והתחזק בשנתיים וחצי האחרונות. תכליתו של שיתוף הפעולה הוא אחד: מידע אמין, מדויק ובזמן אמת על תשתיות החמאס שבאמצעותן ינסה חמאס להפתיע את צה"ל.

בחזרה לבסיס האימונים של גבעתי. מפקד הטנק מדומם את המנוע ובזמן שלוחמי גדוד הסיור של החטיבה נעמדים בצורת ח', מסמן לקצינים מפקד הבסיס, סא"ל בטיטו, להתכנס באחד מחדרי המתקן לדיון כדי לנתח את הקרב. הם דיברו רבות על מיצוי יכולות הטנק, על יכולות הפיקוד והשליטה של מפקד המחלקה שלוחמיו פושטים על כמה מבנים והוא לא בהכרח רואה אותם לאורך ההתקפה ומה עושים עם המודיעין האיכותי שזורם תוך כדי חילופי האש. השריונרים מדגישים בפני החי"רניקים את סל היכולות כפי שיבוא לידי ביטוי בשדה הקרב.

"יש לנו עוצמות אש שיגרמו לכל מי שבמרחב להוריד את הראש. כשאנחנו נעים אתם יכולים להתקדם אתנו. בחיפוי. אנחנו צריכים לדבר יותר", פונה קצין השריון למפקד פלוגת המסלול. "אני יכול לתת הרבה יותר ממה שביקשת. איך היה המיסוך?". אחד הקצינים מהנהן בראשו ורושם בפנקס קטן.

סא"ל בטיטו יושב במרכז המעגל ומחדד את התובנות שעלו מהשיח. הוא מדגיש את שלב התכנון המשותף בין יחידת עוקץ, אנשי השריון וקציני גבעתי לפני ההתקפה. לאחר מכן הוא מציג משנה סדורה לגבי אופן ההתמודדות עם מנהרות. "כל לוחם גבעתי בהכשרה יורד למנהרה, נע בתוכה וסורק אותה. לא כדי להילחם בתוכה במלחמה הבאה, אלא מתוך רצון להוציא את החשש הזה ולהבין שאם צריך להתמודד עם הדבר הזה נתמודד", הוא מסביר. "כמו שראיתם בתרגיל - לוחמים מגיעים, סורקים מבנה ומאתרים פיר של מנהרה. המשימה שלנו היא לתת לסגור אותו (את פיר המנהרה, א.ב) ולשים עליו קנים. מעבר לכך, יש גורמים מקצועיים שמתמחים בטיפול במנהרות. תהיה עבודה של השמדה, זיהוי - ומעבר לכך".