(בווידאו: הרצוג לאחר שחרורו מבית החולים בחודש שעבר)
קשה לפספס את הצבע שחזר בשבועות האחרונים ללחייו של יושב ראש האופוזיציה, יצחק הרצוג. רק לפני חודש הוא עורר את דאגת מקורביו והציבור כשאושפז עם חשש לאירוע מוחי, וסיפר כיצד התחיל למלמל בארוחת שישי "דברים לא ברורים"; כעת נראה שהוא חזר לאיתנו במלוא המרץ, ובימים האחרונים הוא מלא כוח כפי שלא היה מזה זמן רב.
מפלגת העבודה עדיין מדשדשת בסקרים, וקרב ההישרדות בהנהגת התנועה עוד לפניו, אבל רצף אירועים בחודש החולף סידר להרצוג את הקלפים לא רע: עתירה שהגיש נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו וכהונתו כשר התקשורת הסתיימה בוויתור זמני על התיק לטובת צחי הנגבי; בג"ץ הוציא צו על תנאי בעתירה נוספת של האופוזיציה נגד חוק מיסוי דירה שלישית; עוד קודם לכן, הודיע רשמית היועץ המשפטי לממשלה על סגירת תיק החקירה נגדו. ובתווך, שורה של חשיפות עיתונאיות תרמו לחיזוק המומנטום, כשהאירו את הרצוג באור חיובי, ואת יריביו באור שלילי.
בניגוד מושלם לקלטות ה"דיל" בין שלי יחימוביץ' לאיתן כבל, שחשפו נדבכים מהפוליטיקה העסקנית המוכרת והוותיקה של בכירי מפלגת העבודה, הפרסומים ב"הארץ" אודות הניסיונות להניע מהלכים אזוריים שנכרכו במגעים להקמת ממשלת אחדות החזירו את הרצוג המדינאי לקדמת הבמה, והשאירו מאחור את הרצוג הפוליטיקאי. מדובר, מבחינתו, בצדק מאוחר: אחרי חודשים של ביקורת חדה ונוקבת במפלגה על הרצון לחבור לנתניהו, נחשף כי באמת הייתה הזדמנות מדינית היסטורית, שכללה פסגה חשאית של נתניהו עם המלך עבדאללה ועם הנשיא א-סיסי בעקבה במרץ 2016, ואפילו מסמך שכלל נכונות לפשרות ולריסון הבנייה בהתנחלויות כמה חודשים לאחר מכן.
אמנם נתניהו ברח, פעמיים, לחיקם של אביגדור ליברמן וישראל ביתנו, והימין בכלל, ולהרצוג אין באמת הסבר מספק מדוע שב והאמין לו. הוא גם מתעלם באלגנטיות מהעובדה שבמשך חודשים הכחיש את קיומם של המגעים הללו, שבהם הוא כעת מתפאר. נוח לו ליהנות כעת מתשומת הלב ולהתבצר בעמדת "אמרתי לכם" לגבי המהלך המדיני הדרמטי שהצדיק את צעדיו, על חשבון הרצון להניף מעלה את מעמדו הפוליטי המדשדש. הוא מדינאי, ולא פוליטיקאי: את ההסכמים בין כבל ליחימוביץ הרצוג תייג כמשחקים ב"קקה ופיפי", כלשונו, בעוד הוא היה עסוק בביצור ביטחון ישראל.
תחת כלל הנסיבות המשמחות הללו, הודיעה אתמול מזכירות לשכת מפלגת העבודה על 3 ביולי כתאריך סופי לבחירות המקדימות על תפקיד היו"ר. סופסוף, יציינו רבים במפלגה, שכן למעשה, לפי התקנון, אלו בחירות שהיו מתוכננות להתקיים כשנה לאחר הבחירות לכנסת האחרונה, ונדחו שוב ושוב בהובלתו של הרצוג.
רשימת המועמדים שמתכוונת להתמודד מול הרצוג על ראשות העבודה ביולי הקרוב הולכת ומתארכת, וכוללת בשלב זה את עמיר פרץ, אראל מרגלית, עמר בר לב, אבי גבאי, יום טוב סמיה, אלדד יניב ואיתן כבל, שהתכוון גם הוא להתמודד אך לפי ההערכה יתקשה להתאושש מחשיפת הדיל עם יחימוביץ. והיד עוד נטויה עד המועד האחרון להכרזה על ריצה, ב-1 במאי.
ריבוי המועמדים אמנם משקף את חולשתו של הרצוג, אך הוא גם עשוי לשחק לטובתו, שכן אפשר לכנות שמות רבים ברשימה הזו "שברי מועמדים" שיפרשו עד יום הבחירות, או יזכו לאחוזי תמיכה נמוכים ויתקשו לכרסם בבסיס התמיכה הפוליטי של היו"ר המכהן. לכל הפחות, הם משפרים את סיכוייו לעלות ישירות לסיבוב השני. אך מעבר לכך, הצטרפות הפרצופים החדשים מייצרת תחושה של זירה פוליטית חיה ותוססת, במפלגה שמאז הבחירות האחרונות, רק הלכה ודעכה, ואיבדה מנדטים ליש עתיד של יאיר לפיד.
בהמשך החודש תתכנס ועידת מפלגת העבודה, הגוף הבוחר העליון, לאשר את תאריך הבחירות ולדון ביוזמת הפריימריז הפתוחים שמקדמים ח"כ ציפי לבני, ח"כ סתיו שפיר ואלדד יניב. היוזמה נועדה, במהותה, להפוך את גוש השמאל המרכז לאטרקטיבי יותר עבור מועמדים מבחוץ שאינם הרצוג ולחסוך מהם את העסקנות הפוליטית הנדרשת כדי להתקדם בתוך המפלגה.
יריביו של היו"ר חששו בתחילה כי הוא מתכוון להשתמש בפריימריז הפתוחים לדחות פעם נוספת את הבחירות לראשות העבודה, אך החששות האלה התבדו. בינתיים, הוא הולך על מהלך ביניים של איחוד סופי עם לבני, ומיזוג של מפלגת התנועה בתוך מפלגת העבודה. אבל השיח על הפריימריז הפתוחים שהולך ותופס תאוצה גם במרצ - מחזק את תחושת התזזית החיובית במפלגה.
קמפיין הבחירות לראשות העבודה נמצא רק בתחילת הדרך, וגם הקרב המלוכלך על ראשות ההסתדרות עוד עשוי להפיל חללים רבים ולהעכיר את האווירה במפלגה. מוקדם, לנבא אם העדנה של הרצוג תימשך מספיק זמן כדי להגן על הכיסא שלו, ולשקם את הנזק שנגרם למעמדו בחודשים האחרונים על רקע המגעים עם נתניהו.
הרצוג באמת האמין לראש הממשלה שהם הולכים לשנות יחדיו את המזרח התיכון, אבל נתניהו לא יכול היה להתנתק מהימין, ובינתיים הצליח לשתק את האופוזיציה במשך חודשים. אם הרוחות האזוריות שנושבות מכיוון ממשל טראמפ והרוחות התוקפניות שנושבות מהבית היהודי יתגברו, לא מן הנמנע שנתניהו ינסה שוב לעשות שימוש בהרצוג ככלי משחק בניסיון להניע תהליך מדיני. אבל בעת הזו, כשכולם מתחרים על הכיסא שלו, הרצוג יצטרך לחזור לחשוב יותר כפוליטיקאי, ולא כמדינאי.