הרב הראשי לשעבר יונה מצגר הגיש היום (ראשון) ערעור לבית המשפט העליון על גזר הדין שניתן לו בבית המשפט במחוזי בירושלים ארבע שנות מאסר וחצי. בערעור שהוגש על ידי עורכי הדין טל גבאי ויהודה פריד, נמתחה ביקורת על החלטתו של השופט משה יועד הכהן, להחמיר בעונשו של מצגר בניגוד להסדר הטיעון שנחתם עם הפרקליטות. "המדינה הטילה את יהבה על כך כי הסדר זה יהווה פרשת דרכים ויעודד אישי ציבור אחרים לנהוג כפי שנהג הרב הראשי לישראל. המדובר בטעם כבד משקל שיש בכוחו לתמוך באישור ההסדר", נכתב בערעור.
הסכם הטיעון שנחתם בין מצגר לבין הפרקליטות הוביל להרשעתו בעבירות שוחד, מרמה והלבנת הון וכן בעבירה של שיבוש מהלכי משפט. ההסדר כלל עונש של שלוש שנות מאסר וחצי שירצה מצגר, לצד פיצויים בסך של חמישה מיליון שקלים כגובה סכום השוחד שבו הודה מצגר שנתן.
אלא שבצעד חריג ומפתיע, החליט שופט בית המשפט המחוזי בירושלים יועד הכהן לחרוג מההסכם ולהטיל על מצגר שנת מאסר נוספת. השופט נימק את החלטתו בצורך לשדר מסר מרתיע לנבחרי ציבור, משום שהעונש שהיה מוטל על מצגר אילולא היה חותם על הסדר היה נע בין שש לתשע שנות מאסר.
לקריאה נוספת:
הלחץ מהמשפחה, המחשבות על חו"ל: מאחורי הקלעים של הסדר הטיעון למצגר
הרב הראשי לשעבר יונה מצגר הודה והורשע בשוחד במסגרת הסדר טיעון
למרות שהואשם בקבלת שוחד: מצגר הוזמן לנאום בכנס על "כבוד הרבנות"
"אי קבלת הסדרים צפויה להוביל להיחלשות המוטיבציה של נאשמים להגיע להסדר", נכתב בערעור. סנגוריו של מצגר אף הפנו למחקר שנערך על ידי הפרופסורים רונן פרי ואורן גזן אייל מאוניברסיטת חיפה, שמצא כי בין השנים 2009-2002 התקבלו 25 ערעורים על ביטול הסדר טיעון בבית המשפט העליון - מתוך 30.
אחת הדוגמאות שהביאו סנגוריו של מצגר נוגעת למחיר ששילם מבחינת דימויו הציבורי בקרב הקהילה, שאליה הוא משתייך, בכך שהודה. זאת, בניגוד לאסטרטגיה שאותה נקט שר הפנים אריה דרעי כשהורשע בפלילים. "בפרשה זו דובר על איש ציבור במעמד בכיר (ששימש בין היתר שר הפנים בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו), אשר לא לקח אחריות מעולם ואף ערער באופן בוטה על הלגיטימיות של הכרעת דינו ועל הממסד המשפטי בכללותו. במהלך המשפט ובעת מאסרו, קהילה שלמה יצאה בקמפיין לפיו 'דרעי זכאי' ובכך למעשה לא הכירה בהכרעת בית המשפט המחוזי והעליון. לא זאת בלבד שדרעי לא זכה לגינוי מצד הקהילה שאותה הוא מייצג, אלא היפוכם של דברים".
טענה נוספת שהעלו עורכי הדין גבאי ופריד נוגעת להחלתו של תיקון 113 לחוק העונשין על הסדר הטיעון. לפי תיקון זה, התביעה וההגנה מציגים מתחם ענישה מוסכם בנוגע לעבירה שביצע נאשם, ובית המשפט מכריע לפי מתחם הענישה המקובל ולאור טענות הצדדים. תכליתו של התיקון הייתה ליצור אחידות בענישה. לפי טענות הסנגורים, החלתו של תיקון זה על הסדר טיעון סגור הכולל הסכמה אף לעניין העונש מוטעית. "גם על גם על פי הנחיות הפרקליטות במחוזות השונים, אין לטעון למתחם ענישה על פי תיקון 113 כאשר עסקינן בהסדרי טיעון עם ענישה סגורה", נכתב בערעור.
השופט יועד הכהן קבע כי העונש שהיה מוטל על מצגר אם לא היה חותם על ההסדר, אך מורשע בעבירות שבהן הודה במסגרתו, היה שבע שנות מאסר. סנגוריו של מצגר טענו כי בשל העובדה כי מצגר לא עשה שימוש בסמכותו כרב ראשי לישראל בתמורה לקבלת השוחד, אלא רק סיפק שירות שאינו "בליבת עיסוקו", היה על השופט למדוד את הסדר הטיעון ביחס לעונש נמוך בהרבה, כשמתחם הענישה שאליו התייחסו נע בין שנתיים לשש שנים.
בהיבט הראייתי, חזרו סנגוריו של מצגר על טענתם כי כתב האישום נגדו מבוסס באופן בלעדי על עדות עד המדינה, וכי למרות שבוצעו האזנות סתר בתיק, הן לא הולידו דבר. "הקושי שבהסתמכות על עדותו של עד מדינה, ובהיעדר כל ממצא אובייקטיבי אחר, העסיק רבות את היחידה החוקרת ואת הפרקליטות, ולראיה: חומר החקירה כולל ניסיונות רבים לתמוך את גרסת עד המדינה בראיות חיצוניות. ניסיונות אלה עלו בתוהו", נכתב בערעור.
