"זנות היא תוצאה של תרבות האונס אנחנו זקוקות לשיקום", אם תתקלו במשפט הזה על קירות בדרום תל אביב, דעו שמדובר בחלק מפרויקט חברתי שמטרתו להעלות למודעות את המאבק בזנות. פעילות ופעילים חברתיים מהמכינה הקדם צבאית "מיצר", יחד עם נשים שורדות זנות, לקחו חלק בפרויקט, שבמסגרתו רוסס גרפיטי חברתי ברחבי העיר. זאת, בתום עשרה מפגשים של סדנאות.
"זה גרפיטי של קבוצות שקופות בחברה", אומרת דנה שלמון, מטפלת באמנות שזכתה בתחרות של עיריית תל אביב שנקראת "חוכמת רחוב", ליזמות בדרום העיר, והציעה לקיים את הסדנאות הללו לנשים שעוברות שיקום מזנות. "שש נשים משוקמות מזנות השתתפו בסדנה, שבמהלכה העבירו את המסרים שלהן על החיים בזנות באמצעות אומנות. לקראת הסוף הן בחרו את המשפט הזה, שזנות היא תוצאה של תרבות האונס. זה מתקשר לדיון אם בוחרים בזנות או לא, זה דיון של פטריארכיה".
שלמון מספרת כי "אחת מהנשים שהשתתפה, ובדרך כלל רק צופה מהצד, אמרה במהלך הסדנאות כי 'זנות היא לא בחירה, היא תוצאה של ילדות, הזנחה, פגיעה מינית. זו לא בחירה, זו תוצאה'. החלק הנוסף במשפט הוא תרבות האונס. זנות זה אונס. מחצית מהנשים שעוסקות בזנות אומרות שהן נאנסות, ובעיני זו התעללות בגוף האישה. הנשים האלו זקוקות לשיקום וזה מה שהן רוצות מהמדינה. כל נושא הפללת הלקוח כולל שיקום, והחוק לא עובר משום שנדרשים לו תקציבים נרחבים". מתחילת 2017 מתו שתי נשים שעסקו בזנות. תוחלת החיים של אישה בזנות עומדת היום על 40.
עוד ידיעות בוואלה! NEWS:
"מתן פטור מוויזה לתושבי מזרח אירופה מביא לעלייה בסחר בנשים"
60% הולך לסרסור: המספרים מאחורי העבודה בזנות
במקום הכי נמוך בתל אביב: המאבק המשטרתי לשיקום התחנה המרכזית הישנה
מיכל, שעסקה בזנות ועברה שיקום, מספרת על ההשתתפות בפרויקט. "היה לי חשוב להפגין הזדהות עם המאבק לשיקום. אני חושבת שדנה מובילה שינוי ומהפך תודעתי. הרעיון של ריסוס גרפיטי מאז ומתמיד קסם לי, זהו אקט מחאה שכל בן אדם ברחוב יכול לראות. זה לא ממוסד, זה חלק מהרחוב שבו אנשים הולכים, באים, נושמים".
"חוויתי המון קושי בתור אישה בזנות", היא ממשיכה, "זה גרם לי למפלות רגשיות, לתחושה של הפחתה בערך העצמי, שאני לא שוות ערך, שאת צריכה להתבייש במי שאת, שאת צריכה לפחד, להסתתר, לשקר. שהקרובים לא יידעו במה את עוסקת. התעסוקה שלנו זה חלק ממי שאנחנו, כשאת עובדת בתחום שאת צריכה להתחבא מתחת לאדמה, הקיום שלך מוטל בספק".
"חברה שמקדמת את תרבות האונס"
על התקופה שלה בזנות, שהייתה לא רציפה, היא מספרת: "עברתי התעללות. היה לי מאוד קשה. מישהו שהכרתי ניסה להרוויח כסף באמצעותי והציע לי לעבוד כנערת ליווי ושהוא ייקח אחוזים מהרווח. בשלב מסוים הוא לקח את כל החפצים האישיים שלי, התעלל ופגע בי. הוא היה מגיע לשכב איתי ואני כבר הייתי רמוסה. זה היה משהו שמאוד דירבן אותי למצוא פתרונות ולצאת משם. הייתי במצב אובדני ורק רציתי לסיים את החיים שלי. אנחנו חיים בחברה מאוד שוביניסטית שמקדמת את תרבות האונס. לתת למישהו כסף כדי שישכב איתך, זה לא אומר שהוא רוצה. זה אונס, אונס משתלם".
על חוק הפללת הלקוח, שתהליכי החקיקה שלו נגררים כבר שנים, אומרת מיכל: "אני מאוד מקווה שיחול שינוי. לא יודעת אם זה יהיה בעקבות החוק או משהו אחר שיביא את השינוי". לדבריה, מה שדחוף יותר הוא הטיפול במתן רישיונות עסק למועדוני חשפנות, שם ניתנים שירותי זנות. "צריך להתחיל בזה שרשויות, כמו עיריית תל אביב, נותנות רישיונות למועדונים, שידוע היטב שהם מקומות שמעניקים שירותי מין. הכל בחסות הרשויות שמתפרנסות משם, ודמן של הנשים הוא הפקר. צריך להתחיל בזה", היא אומרת.
מיכל משחזרת את ההחלטה לצאת ממעגל הזנות ולהתחיל שיקום. "זה לא היה ברגע אחד", היא מסבירה, "יצא לי להכיר נשים חזקות, יפות וחכמות שנשברו. ראיתי אותן צל מהלך. נשים הגיעו לאשפוז, התמכרו לסמים, התערערו נפשית ומתו. אז שמעתי על הפרויקט של סלעית (הארגון לשיקום נשים בזנות, ד.י.), יצרתי קשר עם עובדת סוציאלית בשם אסנת וזה היה תהליך שנבע מרצון הישרדותי פנימי להגן על עצמי. אני חושבת שנורא קל ללכת לאיבוד כשאין מי שמגן עלייך, בטח שלא החוק".
לדבריה, ניתן לראות את גרמניה, שם מוסדה הזנות, כדוגמה למקום שבו הוחמר מצבן של הנשים כתוצאה מהחקיקה. "יש כאן שאלה, האם החוק נהנה מזה? יש פה שיתוף פעולה שנובע מחשיבה כלכלית קרה מאוד. הרשויות יוצאות נשכרות מהזנות. כל עוד זה קיים, מועדוני חשפנות פועלים ומשלמים מסים. הרבה אנשים מתקיימים מהכסף הזה שכירויות של דירות, סרסורים, רשויות החוק. האינטרס של הרשויות הוא להרוויח מהזנות, ונשים, גברים וטרנסג'נדרים הופכים לשקופים עבור החברה".
מיכל מתייחסת למשפט שהן בחרו לרסס על קירות העיר, ומסבירה: "אף אחד לא יכול להחליט מה אני צריכה לעשות עם החיים שלי, אי אפשר להגיד 'הן רוצות את זה'. הרבה פעמים, במסגרת המאבק בחוק, עורכי דין של סרסורים מגייסים נשים בזנות שעדיין עובדות כדי לתמוך ברעיון הזה. נשים שלא קיבלו סיוע כלכלי או נפשי מגיל צעיר מאוד, יכולות להיבלע בעולם הזה ולא לראות מה קורה מעבר".
נעם בר-לוי, מנהל פרויקטים בצוות החדשנות של עיריית תל אביב הפועל בחסות קרן בלומברג, סיפר על הפרויקט: "אחת המשימות שראש העיר הטיל עלינו היא שיפור איכות החיים בנווה שאנן שבדרום העיר. במסגרת הזאת הזמנו לפני כמה חודשים תושבים ויזמים חברתיים להציע יוזמות לשיפור איכות החיים בשכונה. העיקרון היה שמי שמבצע את היוזמות הם התושבים והיזמים בעצמם, ולא העירייה. כמה יוזמות זכו במענקים של עד 25 אלף שקלים.
"אחת היוזמות היא הגרפיטי החברתי. הרעיון הוא לעשות סדנאות לקבוצות שונות בחברה, בין אם זה נוער, מהגרים, נשים משוקמות מזנות ומשפחות ישראליות. הם לומדים לעשות את הגרפיטי ולאחר מכן מקבלים קירות ברחבי השכונה שעליהם הם יכולים לעשות את האומנות עם המסרים שהם רוצים להעביר".
(עדכון ראשון: 22:09)