וחמאס - עדיין חופר. עם דוח מבקר המדינה, או בלעדיו, חופר וממשיך לחפור. ללא הפסקה כמעט, ללא הקשבת יתר לקשקשת ולברברת הבלתי נגמרות בצד הישראלי על המלחמה שהסתיימה לפני שנתיים וחצי. עוד ועוד מלל נשפך, דפים על דפים, אורגיה של פרשנויות, חוות דעת, אמירות והצהרות ודו"ח שמפרסם את עיקרי דברים שידועים כבר לכולם, וכל אלה לא יצליחו כנראה לשנות את המלחמה ההיא, של "צוק איתן". כנראה שגם לא את המלחמה הבאה בעזה או בלבנון.
מדינת ישראל בשלה: מחפשת את האשמים, תרה אחר הכשלונות וגם לאחר שנמצאו וגם לאחר שעזבו (הרמטכ"ל בני גנץ, לדוגמה, ושר הביטחון משה יעלון), לא באמת יודעת להיערך למלחמה הבאה, אולי רק לזאת שהייתה. כך היה במקרה של מלחמת לבנון השנייה, וכך נראה גם ב"צוק איתן".
וחמאס עדיין חופר. גם במהלך כתיבת שורות אלה. 24/7. לחופרים אמנם ניתן יום חופש בשבוע, אבל הם עובדים במשמרות. יחידת המנהרות של חמאס הפכה לאחת המפוארות בזרוע הצבאית של הארגון, הצעירים המגויסים אליה זוכים למעמד של "גיבורי על" בעזה, עם משכורת שמנה במיוחד ותנאי שירות משובחים.
אבל מדינת ישראל עדיין שם, במנהרות שכבר לא קיימות, במקום לעסוק באלה שפועלות ונחפרות ממש ברגעים אלה. קשה להאמין, אבל בצל כל הרעש הזה של דו"ח מבקר המדינה, לחמאס כבר יש יותר מ-15 מנהרות שמגיעות לשטח ישראל. בעזה, כבר כמה שנים, יש עיר תחתית. כזו שמתקדמת בקצב מסחרר ממש, שתושבי תל אביב שמתמודדים עם בניית קווי הרכבת הקלה, יכולים רק לקנא במהירות וביעילות שבה מתבצעת שם העבודה.
צה"ל אכן שיפר את אימוניו ואת הכנותיו בכל הנוגע לאיום התת קרקעי. מדינת ישראל אף בונה מחסום של ממש שיבלום את איום המנהרות. אולם ברור שהמחסום הזה לא יהיה מוכן בשנתיים הקרובות. וכך מדינת ישראל, גם לאחר דו"ח המבקר וגם לאחר שמאות פעמים מאז צוק איתן שמענו על מחדלי המנהרות, משלימה לא רק עם המשך התחמשות חמאס, אלא גם ובעיקר עם המשך בניית המנהרות לתוך שטח ישראל.
במערכה הבאה, צה"ל לא יפגוש באויב
ופה ייתכן שטמון המחדל האמיתי: בעוד התקשורת כולה עסוקה במלחמה שהייתה, אף אחד לא רוצה חלילה לצאת למהלך יזום, נגד האיום העכשווי המידי שנמצא מתחת לאפנו, מסיבות ברורות כמובן - חשש למלחמה. וכך ברור שאם חלילה יפרוץ עימות נוסף בין הצדדים, נהיה עדים שוב לפיגועי מנהרות.
יתרה מכך, גם אם תפרוץ מלחמה של ממש מול חמאס בעזה, וצה"ל ייכנס לרצועה, הוא אינו עתיד לפגוש כמעט באויב. פעילי חמאס יהיו מתחת לקרקע ברשת של מנהרות שנפרשות על פני עשרות קילומטרים. האם צה"ל שתורגל במשך עשרות שנים בכניסה של טורי שריון וכיבוש יעדים יידע לפעול בזירה שכזו? ספק אם זו אכן התמונה. אז למה בעצם הדיון האינסופי במחדלי מנהרות שהיו לפני שנתיים וחצי בזמן שהאיום המידי והנוכחי רחוק מבלימה? קשה לומר.
הערב פרסמה הזרוע הצבאית של חמאס הודעה שבה רמזה כי אם תשוב וישראל על התגובה לירי רקטה נוסח זו מאתמול בערב, הרי שבכוונת אנשיה להגיב. זה עשוי להיות איום סרק, אך אין להקל בו ראש. חמאס אינו יכול להרשות לעצמו להצטייר כחלש, וכך הוא נתפס בימים האחרונים - כמי שמפחד מעימות עם ישראל.
אם יש משהו אחד שאפשר ללמוד מהמלחמה האחרונה, הוא קשור לכישלון של המודיעין בהערכת המוטיבציה של חמאס. מיד עם פרוץ "צוק איתן", ההערכה של אמ"ן ובעקבותיה של צה"ל כולו, הייתה כי חמאס להוט לעצור את הלחימה. באינספור תדרוכים של אנשי מודיעין נאמר לנו שחמאס מוכה, חלש ורק רוצה לעצור.
משום מה, פספסה הערכת המודיעין את ההישגים שרשם לעצמו חמאס ואת התחושה שלו שהוא רושם נקודות רבות בדעת הקהל הערבית והעזתית. משום מה פספסו את הרצון אלי קרב של חמאס והתפיסה שהארגון לפני שינוי היסטורי.
אמ"ן טעה אז. גם חמאס כמובן שהאמין שישנה את פני המציאות של עזה. אך אם יש משהו שצריך לקחת בחשבון לקראת העימות הבא, היא שקשה לנו לצפות ולהעריך את כוונות חמאס או את אלה של חיזבאללה: לא רק אצלנו יש מדינאים המושפעים מדעת קהל, לא רק אצלנו יש מי שמאמין בשטויות שנאמרות עליו בתקשורת או במדיה החברתית ולא רק אצלנו יש מקבלי החלטות שאינם רואים את טובת עמם אלא קודם כל את האינטרס הפוליטי שלהם.
ניפגש במנהרות.
(עדכון ראשון: 20:50)
