הישג היסטורי לימין במינוי השופטים החדשים לעליון? כלל לא בטוח

(בווידיאו: נשיא המדינה ראובן ריבלין באפריל 2016: "אי אפשר ללהק שופטים כתכנית לבקשתך")

ארבעה שופטים מונו אתמול (רביעי) לבית המשפט העליון. צהלות של שמחה נשמעו בקרב הצד הימני של המפה הפוליטית, יחד עם הכרזות על שינוי היסטורי של בית המשפט העליון. מנגד, מצדה השמאלי של המפה נשמעו גילויי עצב ובכייה לדורות. אלא שכלל לא בטוח שהמינויים הללו ישנו את פני בית המשפט לכאן או לכאן.

בסך הכל, מדובר במינויים מאוזנים לכל הצדדים. למרות שיש מי שמעוניין ליצור מצג של הישג גדול לימין, כאשר מסתכלים על התמונה הכוללת, הימין אמנם קיבל ייצוג מוגבר בעליון, מה שמשקף את השלטון בישראל, אך לא נרשמה מהפכה יוצאת דופן.

עוד ידיעות בוואלה! NEWS:
מ"פיגוע של דאעש" ל"אירוע מצער": הדריסה בכפר הבדואי - שלב אחר שלב
בין הנאומים החמים לשמש היוקדת, נתניהו מצא משפחה באוסטרליה
הקרב על מינוי השופטים: לבני הגישה הצעה להבטחת ייצוג האופוזיציה

שרת המשפטים איילת שקד יכולה להיות מרוצה, ובצדק, ממינויו של שופט ימני שמרן נוסף. השופט דוד מינץ שחי בהתנחלות דולב זכה לברכה מיוחדת מח"כ מוטי יוגב (הבית היהודי), שקרא לאחרונה לעלות על בג"ץ עם טרקטור D9. הכנסת שופט ימני ושמרן לשורות בית המשפט העליון כאשר הימין בשלטון ושרת המשפטים היא מהבית היהודי, הוא צעד מתבקש ואין מה לתהות או להצטער עליו.

המועמדת השנייה שנבחרה, השופטת הדתייה יעל וילנר, היא ממש לא עוד סיפור הצלחה לשקד. מדובר בשופטת שהוצעה על ידי שופטי העליון גם בוועדה הקודמת. למרות הרקע הדתי שממנו הגיעה, בדומה לשני שופטי העליון ניל הנדל ויצחק עמית, היא דווקא נחשבת לליברלית, התמחתה בעבר אצל הנשיאה בדימוס דורית בייניש ומקורבת לשופט עמית. מכל השופטים שמונו, דווקא היא נתפסת יותר כמקורבת לגוורדיה הקיימת בעליון כיום. גם נשיאת העליון, השופטת מרים נאור, שבעלה איש ליכוד והיא מגיעה מרקע ימני אידיאולוגי, נתפסה בעיני הימין כאויבת משמאל.

השופט ג'ורג' קרא הוא המינוי המובהק היחיד של שלושת שופטי העליון שישבו בוועדה. החיסרון שלו הוא העובדה שבשל גילו המבוגר הוא ממונה לחמש שנים בלבד, זמן קצר מכדי ליצור שינוי משמעותי. ככל הנראה, שופטי העליון היו מעדיפים לתת את המשבצת שלהם למועמדת רות רונן מבית המשפט המחוזי בתל אביב, אך עם זאת, מדובר במינוי שהם תמכו בו מול השופט הערבי השני שהתמודד - חאלד כבוב. קרא מזוהה עם תפיסתם והוא "איש שלהם".

סלע המחלוקת בוועדה כלל לא היה על פוליטיקה או על ימין ושמאל. השופט יוסף אלרון מבית המשפט המחוזי בחיפה, הוא שעורר את העימות. שר האוצר משה כחלון ולשכת עורכי הדין תמכו בשופט אלרון בניגוד לשופטי העליון שראו בו מועמד לא ראוי, אך לא בגלל דעותיו הפוליטיות אלא יותר בגלל יכולותיו המשפטיות שלדעת שלושת השופטים אינן מספיקות לשופט בערכאה הגבוהה ביותר.

כך או כך, בשל מבנה הוועדה והתמיכה הבלתי מסויגת שזכה לה, נכנס אלרון לבית המשפט העליון, למרות התנגדות השופטים. אלרון הוא שופט פלילי שנחשב לקפדן ואולי אף לשמרן, או ל"שמרן-לייט". מה שבטוח הוא שאת המאבק שנוהל על מנת להכניסו הוא לא ישכח בקלות ויזכור מי שם אותו בתפקידו. הוא אינו מזוהה עם שום צד של המפה הפוליטית.

גיוון בבית המשפט העליון הוא חשוב והכנסת שופט ימני-דתי ושמרן היא מבורכת. אולם מכאן ועד למהפכה - ארוכה הדרך. למרות הניסיונות לצייר מינוי היסטורי, סביר יותר כי מה שהיה - הוא מה שיהיה.