תקיפת צה"ל הבאה בעזה תחשוף כוונות המנהיג הקיצוני החדש של חמאס

התדמית שנוצרה בישראל ליחיא סנוואר, מבכירי חמאס ברצועת עזה, היא של מנהיג קיצוני ביותר. לכן, כשהתפרסמה אתמול (שני) ההודעה על בחירתו לראש הלשכה המדינית בעזה התפשטה בקרב גורמים בירושלים תחושה שעם כניסתו לתפקיד תתחיל הספירה לאחור לקראת המערכה הבאה ברצועה. אבל המזרח התיכון מתנהל לפי כבוד, אידאולוגיה והרבה אינטרסים. בעוד בישראל נתפס סנוואר, ממקימי גדודי עז א-דין אל קסאם, כדמות צבאית בכירה ביותר – בעזה לא מייחסים לו מעמד שווה לזה של מפקדים בארגון שנלחמו בשוחות נגד צה"ל, עם סכין בין השיניים.

סנוואר אמנם לא זוכה לכבוד השמור לבכירי הדרג הצבאי כגון מוחמד דף, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס, ולמפקדי החטיבות בארגון. אולם, לפחות לפי הפרסומים בכלי התקשורת הפלסטינים, אף אחד מאלו לא התמודד על מקום ברשימות בבחירות הפנימיות ללשכה. לכן, מצטייר סנוואר כראש הפלג הנצי בחמאס וכבעל השפעה רבה על הזרוע הצבאית – בוודאי בהשוואה לאיסמעיל הניה.

עוד בנושא:
ניצחון למחנה הנצי: חמאס בחר מנהיג חדש ברצועת עזה
משוחרר עסקת שליט שהפך לאיש החזק בעזה ועלול להצית מחדש את הדרום
האיש שישראל הצילה את חייו יוביל את חמאס למערכה הבאה

סנוואר מוקף בביטחוניסטים אך גם הם בהחלט לא מוגדרים כחברי הדרג הצבאי הבכיר. לצדו נבחרו לתפקידי מפתח שניים מחבריו לכלא הישראלי - רוחי מושתהא (ממייסדי הזרוע הצבאית של החמאס שהיה מעורב בחטיפתו של נחשון וקסמן, א"ב) ותאופיק אבו נעים. אדם נוסף שיכהן לצדו של סנוואר הוא מרואן עיסא המוגדר כמקורבו, וירש את תחום התיאום בין הזרוע הצבאית להנהגה המדינית בחמאס אחרי חיסולו של אחמד ג'עברי בשנת 2012.

לצד השלושה ממשיכים לכהן בלשכה גם גורמים המזוהים עם אסמעיל הניה – כגון מחמוד א-זאהר, ח'ליל אל-ח'יה ועוד. במערכת הביטחון ינסו עתה להעריך את המתחים והקואליציות שייווצרו כתוצאה מהבחירות בהחמאס וכיצד ישראל תושפע מכך. כך למשל נותרה פתוחה שאלת השינוי בסדר העדיפויות של נושאים מדיניים, דוגמת הסרת המצור, פתיחת מעבר רפיח, שחרור אסירים וכדומה.

באמצע חודש מרץ לפי הערכות אמור להתקיים הליך הבחירות לתפקיד ראש הלשכה המדינית החיצונית, במקומו של חאלד משעל – שאינו זוכה להערכה בעיניו של סנוואר, המייחס משקל מועט להחלטותיו. מערכת היחסים בין סנוואר ללשכה המדינית, ודאי במקרה שתונהג בידי הניה, נותר אף הוא שאלה פתוחה ומעניינת. בעבר טענו גורמים במערכת הביטחון בישראל כי כשאתה מכה בחמאס ברצועת עזה אתה מכה בגוף בעוד הראש, חאלד משעל, נמצא בקטאר ולכן לא תמיד החלטותיו הן בעלות היגיון. שינוי שכזה עשוי לשנות את המאזן האסטרטגי במערכה הבאה.

עוד לפני ששקע האבק על מערכת הבחירות ניתן להעריך כי במערכה הבאה של צה"ל נגד החמאס הקו המדיני והצבאי של הארגון הסוני יהיה קשוח הרבה יותר מאשר במבצע צוק איתן – אז החליט הדרג המדיני של חמאס לסיים את הלחימה מול צה"ל אחרי 52 ימי לחימה. הזרוע הצבאית, כיאה לארגון ממושמע והיררכי שגזר על עצמו משמעת ברורה, התיישרה עם החלטת ההנהגה לנצור את הנשק. אולם, גורמים צבאיים בחמאס לא חסכו ביקורת קשה מהדרג המדיני ב"יום שאחרי", בטענה כי גם אחרי 52 ימים ניתן היה להמשיך להילחם ולשפר את עמדת הארגון במשא ומתן כדי להביא להישגים.

בחירתו של סנוואר עשויה לשנות את עמדת הארגון בסבבי הסלמה או במערכה עתידית ולהפוך אותה לקיצונית יותר בכל הקשור לישראל. סנוואר שהשתחרר בעסקת שליט השאיר מאחוריו בכלא הישראלי אלפי אסירים ביטחוניים והוא צפוי לחוש מחויב יותר כלפיהם מאשר הניה או משעל. לכן, ההערכה היא כי הוא ינסה למקסם כל משא ומתן עם ישראל על מנת להביא לשחרור האסירים הפלסטינים הכבדים ולא מן הנמנע כי הוא אף יגביר את הלחץ על תשתיות הטרור בגדה המערבית לבצע פיגועי חטיפה.

ואולם, בישראל יש גם קולות המזכירים כי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" וטוענים כי לאחר שייכנס סנוואר לתפקיד הוא ינהג אחרת, כשיחוש את כובד האחריות על חייהם של מיליוני פלסטינים על כתפיו. איסמעיל הניה שגדל בתא סטודנטים, התנהל כמנהיג עממי שהצטלם עם עוברי אורח, "הסתחבק" עם סטודנטים, קידם קרנות צדקה וישן עם עניים בבתי פח. לעומתו, סנוואר שגדל במחנה הפליטים בחאן יונס, לא הרחק מביתו של מוחמד דחלאן, ממעט להראות בפומבי וגוזר על עצמו התנהלות של מבוקש. לא ברור אם לאחר כניסתו לתפקיד ימשיך לנהוג כמנהיג חזבאללה נסראללה, החושש לחייו וממעט להופיע בפומבי, או ינסה לחקות את התנהלותו של הניה.

המבחן הראשון בעידן סנוואר עבור ישראל יהיה אחרי תקיפה ראשונה של חיל האוויר בשטח רצועת עזה. כיצד יגיב אז חמאס? האם ידבוק בקו המתון שהנהיג הניה מאז צוק איתן וישמור על שקט גם אחרי תקיפות מהקרקע ומהאוויר; או שמא יבחר לשבור את הכללים ולנקוט בתגובה צבאית.

מוקד נוסף לתשומת לב בירושלים הוא התנהלותו של סנוואר מול מצרים והאופן בו התהליך ישפיע על ישראל. בשלב זה מערכת היחסים בין מצרים לחמאס מבוססת על שורת אינטרסים מובהקים. זאת על אף היותו של הארגון שנוא נפשה של קהיר ולמרות העובדה שנשיא מצרים, עבד אל פתאח א-סיסי, רואה בחמאס, יציר כפיה של תנועת "האחים המוסלמים", אויב מר.

בישראל לא אהבו לראות את ההתקרבות בין הצדדים ובטח לא את פתיחתו של מעבר רפיח לסחורות ולחומרי בנייה. גם לא את משלחת חמאס שעשתה את דרכה בשבוע האחרון מעזה לקהיר ומסמלת יותר מהכול את התחממות היחסים משני צדי הגבול הדרומי. בייחוד כשבאותה משלחת נכללו גם מרואן עיסא ותאופיק אבו נעים, מקורביו של סנוואר.

מצרים מעוניינת לגזור קופון כלכלי על תשומות הבנייה שנכנסות לעזה ולכן היא מאפשרת ל"חברות בת" של צבאה לספק את הסחורות תמורת הכנסות מכובדות. בנוסף לכך בקהיר רוצים לחצוץ בין שלוחת ארגון "המדינה האסלאמית" (דעאש) בחצי האי סיני לבין חמאס – נושא שזכה להתקדמות בחודשים האחרונים.

נוסף על כך, גם מעמדו של אבו מאזן נפגע בשל השינוי ביחסים בין קהיר לעזה, וככל ששתי אלה מתקרבות רמאללה מאבדת מכוחה – דבר הפוגע בירושלים ובמדיניות הבידול שהיא מנהיגה בין עזה לגדה. להתחממות כלפי עזה ישנו גם היבט אסטרטגי מצד מצרים שתכליתו לדחוק מהרצועה דיפלומטים זרים בעלי השפעה. בקהיר גילו כי הדרת רגליהם מעזה הביאה לנוכחות מוגברת של קטאר וטורקיה, אויבותיה.

מצרים בלעה הרבה צפרדעים כדי להתקרב לחמאס ונראה שגם הפעם, במקרה של סנוואר, תעדיף לחבק את הדמות החזקה ברצועת עזה רק כדי להשיג שקט תעשייתי. המבחן הנוסף יבוא לידי ביטוי כאשר מצרים תידרש לתווך בין ישראל לחמאס כמו שאירע במבצע צוק איתן. האם גם הפעם היא תשאיר את חמאס בידיים ריקות?