ג'יימס "כלב משוגע" מאטיס, גנרל ארבעה כוכבים שהושבע לא מכבר לתפקידו כשר ההגנה של ארצות הברית, העביר בסוף השבוע האחרון ביקור חשוב בדרום-מזרח אסיה. מאטיס שם פעמיו ליפן ולקוריאה הדרומית, והעיתוי לכך אינו. הממשל של דונלד טראמפ הוא בן שבועיים, אבל כבר יש צורך דוחק בכיבוי שריפות. למעשים יש תוצאות, וכך גם למילים, וסיאול רגישה מאד להתבטאויות אמריקניות פזיזות.
כאשר שרטטה ארצות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה את מפת האינטרסים שלה, היא כללה את יפן אבל לא את קוריאה הדרומית. שליט קוריאה הצפונית קים איל סונג הבין את הרמז ופלש דרומה. שלוש שנים אחר כך הסתיימה המלחמה בדיוק בקו שבו החלה, ושביתת הנשק המתוחה עדיין שוררת לאורך הגבול המבוצר ביותר עולם ואחת מנקודות הסיכון הבולטות לשלום העולם.
לימים יבין סדאם חוסיין מהתבטאות מעורפלת של שגרירת ארצות הברית בעיראק שיש לו אישור במשתמע לפלוש לכוויית, או לפחות שוושינגטון לא תתערב מעבר לגינוי. בשני המקרים הרודנים הפולשים טעו אבל הם פעלו לאחר הצהרות אמריקניות שהשתמעה מהן נסיגה מענייני העולם ואי-רצון במעורבות למען מדינות מרוחקות ובלתי חשובות.
עוד בוואלה! NEWS:
טראמפ: התקשורת לא מדווחת על פיגועים באירופה - ויש לה סיבות לכך
רוסיה במחלוקת עם ממשל טראמפ: איראן - איננה מדינת טרור
על רקע הביקורת והיחסים המתוחים: טראמפ ייפגוש את מנהיגי נאט"ו
ב-2016 הצהיר דונלד טראמפ, עוד בטרם גבר על הילרי קלינטון, כי ארצות הברית לא מוכנה לממן עוד חיילים מעבר לים. המדינות שבהן יש חיילים אמריקניים המגנים עליהן שתיים מהבולטות הן יפן וקוריאה הדרומית - חייבות לשלם יותר או להסתכן בכל שהנשיא טראמפ יסיג משטחן את הכוחות וישאיר אותן חשופות. בנוסף לכך, אחת מפעולותיו הראשונות של הנשיא טראמפ הייתה ביטול הסכם הסחר הטרנס-פסיפי, שהיה בין השאר ברית כלכלית, אבל גם אסטרטגית המגנה על המדינות האלה. התוצאה - בעלות ברית עצבניות מאד.
מנגד, ישנן אמנם גם הצהרות אחרות הצהרתו של שר החוץ רקס טילרסון שארצות הברית לא תאפשר לסין להקים את האיים המלאכותיים בים סין הדרומי, הצהרות הנשיא שלא יאפשר לפיונגיאנג לפתח טילים בליסטיים העלולים לפגוע בארצות הברית. עם זאת, גם כאן הדגש הוא בכל מקרה הוא על ארצות הברית, לא על בעלות בריתה.
לתמונה הזאת נכנס מאטיס. האיש הנכון למשימת ההרגעה. גם בגלל הקריירה הצבאית, אבל בעיקר שבשימועים שלו בסנאט הוא הדגיש את חשיבות הבריתות שמקיימת ארצות הברית ואת חשיבות הזירה הפסיפית. גם הממשל הקודם של ברק אובמה הדגישו את חשיבותו הגוברת של אזור האוקיינוס השקט, שם ביקש הממשל להתמקד כי שם העתיד בגודל האוכלוסייות, המסחר, העושר, ההזדמנויות - וגם סיכונים.
מאטיס ביקר ראשית בסיאול ובהמשך הגיע לטוקיו, שם הבהיר להן כי ארצות הברית לא נוטשת אותן. היא לא מפנה גב לעולם. אם תהיה פלישה צפון קוריאנית ארצות הברית תילחם, כבעבר, לצד דרום קוריאה. ובעימותים בין סין ליפן איי סנקקו למשל ששתי המדינות טוענות לבעלות עליהם ארצות הברית היא בעלת ברית של יפן ומחויבת לה.
זוהי סוגייה כלל לא פשוטה. ארצות הברית עייפה מלהיות שוטר של העולם. זאת משרה כפויית טובה עם תשלום נמוך. נמאס לה לשלוח כוחות לרחבי העולם כדי שייהרגו בידי מקומיים ולא יכירו תודה על ההתערבות האמריקנית ולא, עיראק ואפגניסטן, דוגמאות טריות, לא מכירות תודה, בלשון המעטה, לפלישה האמריקנית. הרתיעה ממלחמות יקרות, לא ברורות ומתמשכות ברורה לחלוטין.
למרות זאת, ארצות הברית היא מעצמה. יש לה אחריות, מחויבות וגם הכרח. כי האוקיינוסים לא מגנים עליה כמו פעם. הם טובים נגד כוחות פולשים, אך לא מפני טילי שיוט, מתקפות סייבר או פיגוע טרור.
בזמן משבר מינכן בשנות ה-30 של המאה הקודמת, נאם ראש ממשלת בריטניה דאז נוויל צ'מברליין ברדיו. בקול נשבר אמר כמה נורא שאנו צריכים לחפור שוחות כאן בלונדון עבור אנשים שעליהם אנו יודעים כה מעט. האנשים שעליהם דיבר היו הצ'כים. ומי שלא נלחם למען הצ'כים נאלץ להילחם למען עצמו. ארצות הברית לא רוצה עוד לתת צ'ק פתוח, ובצדק. ואולם,, אם היא לא תשלח כוחות להילחם בכמה זירות קריטיות מלחמה וטרור עלולים להגיע מהר מאוד מהעולם הרחוק לכאורה אל הבית.
(עדכון ראשון: 23:23)