נושאים חמים

"ללא חוק, ללא אלוהים וללא שלטון": ההידרדרות של אום אל-חיראן

העימותים בכפר הבדואי בנגב מעלים שאלות לגבי שוויוניות אכיפת החוק בהתיישבות הלא מוכרת, שסיפורה שונה משאר הכפרים באזור. התושבים מציגים מסמכים המראים כי המדינה יישבה אותם לפני 60 שנה, אך בכל פעם מחדש נדחה פתרון קבע. "המדינה מעדיפה להפעיל כוח, וזה מאוד לא חכם"

עריכה: ניב מעוז

נקודת הציון המסוכנת אליה הגיעו אתמול (רביעי) יחסי המדינה עם הפזורה הבדואית שבנגב, התרחשה באחד המקומות הכי בוערים במתיחות בין הצדדים. בעימותים האלימים שהתרחשו עם פשיטת מאות שוטרים על הכפר במטרה לפנותו נהרג רס"ב ארז לוי, שנדרס על ידי תושב הכפר. התושב, יעקוב אבו אל-קיעאן, נורה למוות על ידי שוטרים.

סיפורם של תושבי הכפר הבדואי הלא מוכר אום אל-חיראן שונה מזה של יתר הכפרים הבדואים הלא מוכרים בנגב שהמדינה מנסה להסדיר בהם את ההתיישבות הלא חוקית.

עד לשנת 1956 ישבו תושבי אום אל-חיראן בסמוך לקיבוץ בית קמה. באותם ימים השליטה המדינה ממשל צבאי על ערביי ישראל, שדרש מהתושבים לפנות את המקום ולעבור למקום בו הם יושבים עד היום. "היה יום גשום מאוד והם הרסו לנו את האוהלים והורו לנו לעזוב מיד. לאן נעזוב? שאלנו. אמרו לנו בואו ותראו", סיפר לפני כשלוש שנים אחמד אבו אל-קיעאן, מזקני הכפר, לוואלה! NEWS.

"הגיעו זקני השבט, ראו את האדמה והבינו שאין מוצא. שאלו את הצבא 'איך נעזוב את האדמה שלנו?' אז הממשל הצבאי ענה: 'זאת האדמה שאנחנו נותנים לכם'", הוסיף אל-קיעאן.

עוד בנושא:
פיגוע או אירוע שיצא משליטה? הקצוות הפרומים שהותירה המשטרה בנגב
מאות בהלוויית השוטר שנהרג; אלמנתו: "אלוהים, עקרת לי את הנשמה"
המדינה מתעלמת, המנהיגים מאבדים אחיזה: כך נשאבים צעירי הנגב לטרור

נשים בדואיות ליד הריסות בתיהן באום אל חיראן , 18 בינואר 2017 (רויטרס)
נשים ליד הריסות הכפר אום אל-חיראן, אתמול (צילום: רויטרס)

למבצע המשטרתי להריסת בתי הכפר שהסתבך, קדמו 14 שנים של מאבקים משפטיים וציבוריים מצד תושבי הכפר למנוע את פינויו, לטובת הקמת היישוב היהודי חירן במקום. "אין צדק, לא בשלום, לא במחוזי ולא בעליון. אין צדק במדינה הזאת" אמר תושב הכפר עבד אלרחמאן אבו אל-קיעאן לוואלה! חדשות אחרי דחיית ערעור התושבים על ידי בג"ץ לפני כשלוש שנים.

ד"ר סנדי קדר מהאגודה לצדק חלוקתי והפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה הסביר כי בנגב קיימים כ-30 כפרים בדואים לא מוכרים. "אום אל-חיראן הוקם אחרי שהממשל הצבאי הפנה את התושבים בשנות החמישים ממקום מגוריהם הקודם בנגב לאזור הזה שבו הם יושבים היום. לכן, בניגוד לאחרים, הם לא הוגדרו כפולשים אלא כמה שמבחינה משפטית מוגדר כ'בני רשות'", אמר קדר.

"על סמך מידע לא נכון, המדינה חשבה שהם פולשים ועל בסיס זה עשתה תכניות להקים במקום יישוב יהודי שנקרא חירן. תוך כדי ההליך המשפטי, התושבים הצליחו למצוא מסמכים שמאשרים שהתושבים הועברו לשם על ידי השלטונות", הסביר קדר והוסיף, "אבל אז המדינה אמרה 'לא ידענו שזה המצב ועכשיו זה כבר מאוחר מדי, כי ועדות התכנון כבר אישרו את התכניות להקמת היישוב'".

נשים בדואיות ליד הריסות בתיהן באום אל חיראן , 18 בינואר 2017 (רויטרס)
התושבים הציגו מסמכים שמראים שהועברו לשם על ידי המדינה - ונדחו. אישה באום אל-חיראן, אתמול (צילום: רויטרס)

ד"ר קדר הוסיף כי הערעור שהגישו התושבים לבית המשפט העליון נדחה ברוב דעות שקבעו כי למרות הטעויות שנעשו, התכנון כבר יצא לדרך ולכן מעמדם המשפטי כ"בני רשות" מבוטל. "השופטת דפנה ברק ארז קיבלה את הערעור בדעת מיעוט והציעה כי התכניות ישונו באופן כזה שאום אל-חיראן יהפוך לשכונה של היישוב היהודי חיראן המתוכנן לקום במקום", אמר ד"ר קדר. "מאחר שהיא הייתה בדעת מיעוט, העמדה שלה לא התקבלה והפתרון שניתן היה להעביר את התושבים לכפר השכן חורה", סיפר.

תושבי אום אל-חיראן התנגדו לפתרון שהציעה המדינה ודרשו להישאר על אדמותיהם. אחרי שערעור התושבים נדחה, קיבלה רשות מקרקעי ישראל אישור מבית המשפט העליון להרוס את הכפר ולהתחיל לבצע עבודות להכשרת התשתיות ליישוב היהודי החדש.

"ראיתי בעיניים שלי אנשים שבאים ומתאספים כאן כל שבוע ומסתכלים" סיפר עבד אבו אל-קיעאן בריאיון שהעניק אז. "אנחנו רוצים להישאר פה, ולא אכפת לי אם נישאר איתם גם. יש יישוב יהודי, גם אנחנו נישאר איתם. אין בעיה", הוסיף.

מאז 2008: חמש ועדות מונו לעסוק בנושא

ד"ר מוחמד אלנבארי, ראש מועצת חורה, הסביר בספטמבר 2015 את הקושי בקליטת תושבי אום אל חיראן. "אנחנו קלטנו במשך הרבה מאוד שנים בדואים מהפזורה וזה מקלקל לנו את מערכת החינוך. ככה היישוב חלש וצריך לייצב אותו כל הזמן", אמר. "יש פזורה ליד חורה שהיא יועדה לחורה. אנחנו מתכננים לקלוט אותה בצורה מבוקרת בהרחבה של היישוב, אבל לא בצורה שכל יום שולחים לנו קבוצה של אנשים בתוך היישוב, בלי ידיעתנו, עם פחונים ללא היתרי בנייה, באישור המנהל וצריך לספק להם שירות מוניציפלי, שירותי חינוך, שירותי רווחה. זה לא יקרה", הוסיף.

הבוקר יצא לדרכו המבצע להריסת הבתים באום אל-חיראן והסתבך באירועים האלימים שהביאו למותם של שוטר ישראלי ותושב המקום. רק ימים יגידו מה יהיו ההשלכות של האירוע החמור והאם הוא ילבה את תהליך הפלסטיניזציה שעוברת בשנים האחרונות החברה הבדואית בנגב.

"הכל מופקר, אנחנו מדברים על 70-80 אלף בתים לא חוקיים בכל הפזורה הבדואית בנגב, כלומר אנחנו במצב של תוהו ובוהו מוחלט", אמר פרופסור ארנון סופר, מומחה בסכסוך במזרח התיכון מהחוג לגאוגרפיה באוניברסיטת חיפה. "חובה לפנות ולרכז אותם כדי שפעם אחת הילדים שלהם יזכו לחינוך, מים זורמים, חשמל, מדרכות, תנור חימום ובית. כשיש עשרות אלפי בתים שמפוזרים בשטח כל כך גדול, אי אפשר לתת את זה", הוסיף.

עימותים בכפר אום אל-חיראן בנגב, 18 בינואר 2017 (רויטרס)
עימותים במהלך הפינוי, אתמול באום אל-חיראן (צילום: רויטרס)

פרופ' סופר תקף את הממשלה שגררה את הניסיונות למצוא פתרונות הולמים לבעיה: "מאז שראש הממשלה מינה את ועדת גולדברג ב-2008 הוקמו עוד ארבע או חמש ועדות" אמר. "אחרי שנתיים הוקמה ועדת פראוור במקום, ואחרי שנתיים נוספות פוטר פראוור ומינו את דורון אלמוג. שנתיים אחר כך הוא מינה את בני בגין לראשות הוועדה שתמצא פתרונות לבעיית ההתיישבות בפזורה הבדואית בנגב ואחרי שנתיים נוספות הוא החליף אותו ביאיר שמיר. חלפו שנתיים נוספות ולפני שנתיים הוא שוב החזיר את אודי פראוור. אז היו הרבה ועדות והכל נדחה. אבל במהלך שמונה השנים שחלפו מאז, הריבוי הטבעי המשיך לגדול ומכאן הבעיה גדלה יחד אתו. הכל מופקר, זה אזור שאין בו לא חוק, לא אלוהים ולא שלטון", הוסיף פרופסור סופר.

ד"ר סנדי קדר אמר כי יש לראות באירוע הייחודי של אום אל-חיראן מקרה בוחן שיסמן את הדרך להידברות והקשבה למצוקות הפזורה. "אני חושב שהחלטת העליון היא מאוד בעייתית, אפילו מקוממת. אני רואה איך מתייחסים לקבוצות אחרות בנגב כדוגמת חוות הבודדים שהוקמו בצורה לא חוקית ואז עברו תהליך של לגליזציה, כלומר הן קיבלו אישורי בנייה רטרואקטיבית", אמר ד"ר קדר.

"המדינה הייתה יכולה לקבל את החלטת השופטת דפנה ברק ארז שהייתה בדעת מיעוט ולשלב את הבדואים ביישוב החדש שיוקם. נכון שהבנייה שם לא חוקית, אבל היא כזאת כי לא נתנו להם לקבל אישורים. אבל זה קרה בהרבה מאוד תחומים. קיבוצים ומושבים בנו שטחי מסחר ותעשייה וצימרים שבהתחלה לא היו חוקיים ואח"כ הוסדרו", הוסיף. "אני חושב שזו שרירות של החוק".

"המדינה פועלת על פי החוק, אבל היא מפעילה אותו באופן מאוד שונה אצל יהודים ואצל ערבים", אמר ד"ר קדר.

עימותים בכפר אום אל-חיראן בנגב, 18 בינואר 2017 (רויטרס)
"לפני שנפתחה החקירה - החליטו שמדובר בדאעש". שוטרים בכפר, אתמול (צילום: רויטרס)

ד"ר קדר מתח ביקורת חריפה על מבצע ההריסה הענק שאיבד שליטה והסתיים בתוצאות טרגיות. "זאת ערימה של פירומנים. הכניסו כוחות גדולים מאוד, ועוד לפני שנפתחה החקירה החליטו שמדובר בפיגוע דריסה וכבר יודעים שהדורס משוייך לדעאש", אמר. "צריך להבין שהמצב של הבדואים הוא נפיץ מאוד כי זאת קבוצה מופלית באופן שיטתי. אז לזרוק שם גפרורים זה לא הדבר הכי חכם לעשות. אני לא מבין לאן שואפים להגיע. רוצים להבעיר את הנגב? זה יהיה רע לכולם. ליהודים, לבדואים ולכל מי שחי בנגב", הוסיף. לדבריו, "מה שהיה צריך לעשות זה להגיע להידברות אמתית ולפתרונות מוסכמים. אבל המדינה מעדיפה כוח, כולל כוח המשפט. אני לא מצדיק שום אלימות, אבל מי שחושב יכול היה לצפות שזה מה שיקרה. האזור שלנו גועש ומי שמודע לזה צריך לעשות את אותם צעדים שישמרו על כך שלאזרחים הערבים בישראל תהיה תחושה שהם שייכים למדינה הזאת. זה לא מאוד חכם להפעיל עליהם כוח ועוד כוח".