מהבית השרוף בחיפה, למלון - ולדירה הזמנית: "שמחת החיים עדיין חסרה"

חודש וחצי אחרי השריפה הגדולה שהשמידה את דירתם, חיה ושמואל כהן מתעוררים לבוקר שקט בדירה זמנית בשכונת נווה-שאנן שבחיפה. בני הזוג הקימו במשך שנים קן משפחתי חם בדירתם שברחוב שז"ר, שנפגע קשה מכל בשריפה הגדולה. בדירה גם טיפחו במשך שנים קליניקה מפוארת לטיפול בדרמה תרפיה, אך הכל עלה באש. כעת, בדירה שבה הם מתגוררים, הם מנסים לשוב לעבוד ולטפל בילדים ובמשפחות שאותן ליוו בשנים האחרונות. בחדר קטן מיקמו שולחן ששמואל מצא זרוק ברחוב, ובארונות שמו משחקים. שמואל קנה אורגן חשמלי ומערכת תופים אלקטרונית, אף שלא קנו עדיין לעצמם ציוד הכרחי.

שלווה עוטפת את השכונה ומזג אוויר חורפי מרחיק את האנשים מהרחוב. בדירה החמימה מנסים בני הזוג להשיב את הסדר לחייהם. שמואל מודה כי מאז השריפה ולאחר שעברו להתגורר במלון וכעת בדירה זמנית, הוא מתקשה למקם את עצמו. "מדי בוקר, כשאני מתעורר, עוברות כמה דקות שבהן אני צריך לעשות לעצמי סדר ולומר - איפה אני, איזה יום היום, מה התאריך", הוא מספר.

הקליניקה שנשרפה הייתה בגודל של כמאה מטרים רבועים, גודלה של הנוכחית הוא כעשירית מכך. "אפשר להתחיל לעבוד", אמרה חיה, "אבל זה לא מה שהיה. אין מקום להוציא אנרגיה וכעסים, אנחנו לא יכולים לעבודה פה בצבעי גואש, בגבס. לא יכולים לעבוד עם קבוצות ילדים, כמו שהיינו עובדים".

החיים שאחרי השריפה - לכתבות הקודמות:
"ללא בית וללא קליניקה": הזוג שאיבד בשריפה את ביתו – ואת מפעל חייו
"החזרה לשגרה נותנת כוח": הזוג שאיבד הכול בשריפה מתחיל מחדש

לדבריה, "חסרה מאד שמחת החיים שהיתה בבית הקודם. הילדים היו נכנסים אלינו הבייתה ומיד קופצים עלינו, מחבקים אותנו. היו רוקדים ונעים. כל זה לא קיים היום". במקום הפעילות בבית, הם יוצאים עם קבוצות הילדים לקניונים וכשמזג האוויר מאפשר זאת, לטיולים בעיר ולגני משחקים.

הטיפול הפרטני, לעומת הטיפול בקבוצות, נוח יותר במצב הנוכחי וחיה, שמטפלת בכמה נשים, אומרת כי החזרה לעבודה עושה לה טוב. "המקום הכי טוב להיות בו הוא עם המטופלים. אחר כך מגיעות הריצות לעירייה, למס רכוש ועוד ועוד", אמרה.

לצד הטיפול שהם מעניקים, השניים מודים כי גם הם עצמם זקוקים לטיפול. הדבר אף עלה מצד העובדת הסוציאלית שליוותה אותם מטעם העירייה, שאמרה להם כי הם זקוקים לשיחות עם איש מקצוע, אך הדבר לא קרה עד כה.

ובינתיים, עליהם להתמודד עם סבך הביורוקרטיה והטיפול בשיפוץ הדירה. בתחילה ההערכה היתה כי בתוך שישה חודשים יסתיימו העבודות, אולם ככל שהחברה המשקמת מתקדמת בעבודה, מתגלים עוד ועוד נזקים וכעת הצפי עומד על כשנה של עבודות. בינתיים נחשפה הרצפה, נשברו קירות ויש להחליף את כל מערכות המים, החשמל, התקשורת והגז. הגג כולו קרס והדירה הוצפה במים, ובכל פעם שהם מגיעים לדירה ופותחים את הדלת, מים רבים זורמים במדרגות לדירות השכנים.

מס רכוש פיצה אותם בסכום של מאה אלף שקל על תכולת הדירה, אולם אין בכך לכסות את גודל הנזק, נוכח הציוד הרב שהיה גם בקליניקה. הם גם לא יודעים עדיין איך יפעל מנגנון הפיצוי עבור שיפוץ הדירה ובינתיים כבר החלו לשלם מכיסם.

המערכות הממסדיות שמתקשות להתגמש לנוכח מקרים דוגמת השריפה הגדולה, גם הספיקו כבר לפגוע בהם. ימים אחדים לאחר השריפה הפסיד במשפט עקב התנגשות במכונית של הנהגת התובעת, מאחר שלא נכח במקום. בקשתו לדחיית הדיון בשל הנסיבות המצערות נדחתה, והוטל עליו קנס של 7,000 שקלים.

"עם כל האופטימיות שאנחנו מנסים לגייס, אנחנו מצויים בבלבול גדול", מודה שמואל. חיה מודה על כך שלא נפגעו בגופם, אבל לדבריה "הנפש נפגעה". כדי להתחזק שמואל "מנסה לראות תמונות בדמיונו של הבית החדש. אחר כך יש גם רגעים של נפילות ואחר כך מתחזקים שוב".

מדי פעם הם מצליחים למצוא פורקן. במוצאי שבת יצאו לסרט שלא הפסיקו לצחוק בו. גם המשפחה הקרובה תומכת ומחזקת ומעניקה להם כוח - ואחר כך שוב מגיעים רגעים של דכדוך. "יש המון דאגה, אני שואלת לפעמים: 'מאין יבוא עזרי?'", אומרת חיה. "יבוא", משוכנע שמואל.