המרפסת עליה היו יושבים מול הנוף המדהים של הכרמל נשרפה כולה, ומהאדניות שהיו תלויות סביבה נותרה רק אדמה שנאחזת באוויר. מים שהתיזו כוחות הכיבוי עדיין דולפים מתקרת הבית וריח מחניק של שריפה מקשה על השהות בדירה החרבה. הרוחות הרעות שליבו את האש נרגעו ואור שמש נכנס מהחלון הגדול של מה שהיה פעם דירה ובה חיים של נתינה. למרות התמונה העגומה, ילדיהם ומטופליהם של חיה ושמואל נטעו בלבם תקווה שיצליחו לשקם את שנעלם.
חיה כהן, תושבת שכונת גבעת האורנים שבעיר חיפה, שדירתה עלתה באש בשריפה הגדולה שפקדה את העיר, בחרה הבוקר (שני) שלא לשוב ולטפל בנזקי הדליקה בביתה. במקום זאת, העדיפה כהן לצאת מהמלון שבו לנה עם בעלה שמואל ולנסוע למרכז הארץ לפגישה עם נערה עם צרכים מיוחדים שבה היא מטפלת. עם הכאב הגדול שפקד את בני הזוג לאחר שנשרפה דירתם, בוחרת חיה להתמודד עם הנתינה והעזרה שמאפיינת את חייה כמטפלת.
עוד בנושא:
"עוברים ממלחמה באש למים": הכבאים נערכים למעבר החד במזג האוויר
תושב רהט שנעצר עקב פוסט סאטירי: "חיפשו אותי כאילו אני ראש מאפיה"
הצרות של החיפאים לא נגמרו: הנזקים שיביא איתו הגשם שאחרי השריפה
בצהרי יום חמישי האחרון עשו בני הזוג חיה ושמואל, שניהם מטפלים, את דרכם חזרה לביתם שבו התגוררו 30 שנה. "ראינו מרחוק עשן מכיוון השכונה. ככל שהתקרבנו, כך הבנו שהאש מגיעה מהשכונה שלנו", שחזר שמואל. בכניסה לרחוב זלמן שז"ר שבו דירתם, כבר עמדו שוטרים שמנעו את המעבר. השניים נסעו מודאגים לבית של בנם במרכז הארץ. בליל חמישי כבר החל להגיע מידע ראשוני כי ברחוב שבו גרו נפגעו דירות רבות, ובהן גם דירתם.
בבוקר שלמחרת הגיעו עם בנם אלי לדירה וחשכו עיניהם; "סדום ועמורה", הגדירה חיה את מראה ההריסות. גג ביתם, שנמצא בקומה העליונה בבניין בן שלוש קומות, נשרף לחלוטין, ומשם גלשה האש לעליית הגג ולדירה עצמה. בעליית הגג שכנה הקליניקה שניהלו חיה ושמואל בשלושת העשורים האחרונים, היא כמטפלת בדרמה והוא בהבעה ביצירה, וזו פשוט נמחקה תוך דקות.
"נמחק מפעל חיים, אני רוצה לבכות. השקענו כאן את כל חיינו", אמרה חיה בכאב. לקליניקה שהפעילו בני הזוג הגיעו לאורך השנים עשרות ילדים, בני נוער, זוגות ומשפחות, חרדים, ערבים, גברים ונשים, מגיל שלוש ועד מבוגרים. הקליניקה שהקימו בעשרים אצבעות היוותה לדבריה "מקום חם ובטוח עבור רבים".
מאז שהתגלו ממדי ההרס מספרת חיה כי היא לא מפסיקה לקבל הודעות. אם לנערה בה טיפלה כתבה שבתה קיבלה כאן חום וחיבוק כמו שלא הצליחו להעניק לה בטיפולים אחרים; נער אחר כתב לה "חיה, אנחנו בוכים על אובדן הקליניקה, אני מזמין אתכם לבית שלנו". ילדים והורים התקשרו ממררים בבכי.
בין המטופלים הרבים היו גם ילדים מטירת כרמל שהמרפאה שלהם נסגרה. מדי שבוע נסע שמואל לעיר והביא את הילדים לקליניקה, שם המשיכו לקבל את הטיפול הנחוץ להם, בהתנדבות. בסוף הערב השיב אותם לבתיהם. "מקום של קסם", הגדירה חיה את הקליניקה. "אני עוצמת את העיניים ומדמיינת את הילדים נכנסים לקליניקה וקופצים עלינו משמחה".
בקליניקה צברו זוג המטפלים ציוד רב ששימש לעבודתם אלפי משחקים ובובות, ארגז כלי הבעה שכלל תחפושות, תיאטרון בובות, מסכות, ארגז חול, שק לשחרור כעסים, כלי נגינה, מאות דיסקים של מוסיקה ועוד. בדירתם גם בנו ספרייה מקצועית עשירה, וכן ספרייה ייחודית ונדירה, פרי איסופו של שמואל, שכללה ספרים בני 200 ו-300 שנה שאין להם עותקים נוספים. "הכל התאדה ונעלם", אמר.
כעת, ללא בית וללא קליניקה, לא ברור כיצד יוכלו חיה ושמואל להמשיך ולקבל את מטופליהם. הם לנים באופן זמני בבית מלון ועדיין לא ברור היכן יגורו עד שדירתם תשוקם, תהליך שעלול לקחת חודשים, כלואים בסבך הבירוקרטיה ולא יודעים עדיין כיצד וכמה יפוצו.
בהמשך ינסו חיה ושמואל לאזור כוחות ולהקים מחדש את מפעל החיים שיצרו בעמל רב. בינתיים, מוצאים בני הזוג נחמה בפריטים יקרי ערך רגשי שהצליחו לשרוד את האש הנוראית: תמונת אביו של שמואל, אדי כהן, שנהרג במלחמת העצמאות וסידורים שאמה של חיה נתנה לה במתנה. גם ארבעת ילדיהם ו-13 נכדיהם מעניקים להם כוח ונחמה.
