פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עשור להוצאתו להורג של סדאם חוסיין: "הרגשנו שעיראק נגמרה"

      אזרחי עיראק חזרו השבוע לתלייתו של הרודן שהטיל אימה עליהם במשך 35 שנה. המהלך התקבל אז בחגיגות ובתחושת סיפוק על העונש שקיבל בגין פשעיו, אך רבים גם חשו שהכאוס שנוצר מהפלתו נכפה עליהם. "הוא היה דיקטטור, אך גם ייצג את עיראק. מאז הכל נהרס"

      עשור להוצאתו להורג של סדאם חוסיין: "הרגשנו שעיראק נגמרה"
      צילום: AP, עריכה: טל רזניק

      (בווידאו: מטוסים בריטיים מפציצים את המבנה שהיה מפקדתו של סדאם חוסיין, אוגוסט)

      בבוקר 30 בדצמבר 2006, עם תחילתו של חג הקורבן המוסלמי, נתלה למוות הרודן העיראקי סדאם חוסיין לאחר שהורשע בביצוע פשעים נגד האנושות. המאורע נצרב בתודעת אזרחי המדינה שצפו בשליט האכזר עם חבל כרוך סביב צווארו, בעמדה חלשה שכמה שנים קודם לכן לא ניתן היה אפילו לדמיין שיהיה בה. משפחות קורבנות מסעות הרצח של חוסיין חגגו את מותו, אך עיראקים רבים התעצבו מול תמונת האיש הפצוע, שהיה מנהיגם ונשיא מולדתם, מוצא להורג.

      חוסיין, שעלה לשלטון ב-1979 ושימש נשיא עד שנתפס בידי הקואליציה בהנהגת ארצות הברית ב-2003, הואשם בידי בית המשפט בעיראק בהוצאה לפועל של כמה מעשי טבח בזמן שלטונו. בין היתר, הוא הורשע בביצוע טבח השיעים ב-1982 ובטבח שבוצע בעיר הכורדית חלבג'ה ב-1988, שם השתמש בנשק כימי נגד מתנגדיו.

      כמה מאלו שהיו ילדים ב-2006 סיפרו לרשת CNN על זיכרונותיהם מהיום הגורלי ההוא לפני עשור, שעדיין מעורר בעיראקים רבים סערת רגשות.

      עוד ידיעות מהעולם:
      פוטין: לא נגרש מרוסיה דיפלומטים אמריקנים, מחכים לטראמפ
      ארגנטינה: חודשה חקירת טיוח פיגוע נגד יהודים בידי הנשיאה לשעבר
      לא צריך את ארה"ב: למה להסכם החדש בסוריה יש סיכוי להצליח

      סדאם חוסיין במהלך משפטו (GettyImages)
      "לא ביקשנו דבר מזה". חוסיין במהלך משפטו (צילום: Gettyimages)

      אמינה אחמד בת ה-27 הייתה נערה בת 17 בזמן ההוצאה להורג ושהתה בביתה שבמוסול. היא האמינה שחוסיין דיקטטור, אך הרגישה שתלייתו הייתה מעין "עונש" לכל עמה. "הייתי צעירה, לא היה לי עניין בפוליטיקה ולבטח הרגשתי עצובה מאוד", סיפרה. "התחלתי לבכות ולא בגלל סדאם עצמו. הרגשתי שהוציאו להורג את עיראק. אני יודעת שהוא היה דיקטטור, אבל הוא ייצג את עיראק והיה הנשיא שלה. כשמדינות אחרות הפילו אותו והוציאו אותו להורג, אתה מרגיש בעצם שעיראק נגמרה. זו סוג של השפלה עבור המדינה שלנו".

      אחמד סיפרה כי אותה תחושה עלתה בה כשצבא ארצות הברית הגיע לבגדאד. "היה פסל גדול של סדאם ואחד המחיילים האמריקנים עטף את פרצופו עם הדגל האמריקני, ואז הפיל את הפסל", אמרה. "כולנו חשבנו לעצמו 'מי האדם הזה שיפיל את הפסל? זו המדינה שלנו, זה העסק שלנו'. אנחנו לא ביקשנו שום דבר מזה, אמנם חיינו תחת דיקטטור אבל לא ביקשנו מאף אחד לעשות נזק כזה לאומה שלנו".

      חייל אמריקני צופה בהמון עירקי מושך פסל ענק של נשיא עירק לשעבר סדאם חוסיין במרכז בגדד זמן קצר לאחר כניסת כוחות ארצות הברית לעיר - אפריל 2003 (רויטרס)
      "המצב לא נעשה טוב יותר". הפלת פסל סדאם חוסיין בגדאד (צילום: אי-פי)

      לדבריה, תחת שלטון חוסיין היה פחד רק מאדם אחד, הנשיא עצמו. "אם לא דיברת עליו או על המשפחה שלו, הייתה בטוח. לאחר מכן היה כאוס מוחלט, המצב לא נעשה טוב יותר. אני ממוסול וכולם יודעים מה המצב שם, הכל נהרס", הוסיפה.

      "זה היה יום מיוחד, כולם חייכו"

      זאיד רידחה בן ה-23 היה בתחילת גיל ההתבגרות כשחוסיין הוצא להורג. הוא מתגורר בעיר השיעית דיווניה שמדרום לבגדאד. "אני זוכר שהתעוררתי וראיתי את אבי צופה בתחנת 'אל-ערבייה'", נזכר רידחה ביום ההוצאה להורג. "היו שידורים חיים של ההוצאה להורג. אמרתי לעצמי 'מה?! היום הזה סוף סוף הגיע'. אף אחד לא האמין שזה יכול לקרות", שחזר.

      רידחה, לעומת אחמד, דווקא זוכר את היום כמיוחד מאוד במיוחד עבור אביו ובני משפחתו שסבלו רבות תחת שלטון חוסיין. "אני לא יודע איך לתאר את זה, אבל האושר היה מדהים עבור כולם. כולם היו ברחוב, כולם ירו באוויר בשמחה, בחגיגה", סיפר. "כולם חייכו, זה היה כמו יום מיוחד. אבי אמר שהוא רצה שחבריו יראו את היום הזה, שעליו חלמו במשך 35 שנים. הוא והמשפחה שלי חשבו שסדאם לא נענש מספיק על פשעיו, שהיו רבים ונוראים, לא רק בעיראק, אלא גם במדינות השכנות".

      רידחה סיפר כי בעבר, בשערו של כל ספר לימודים בבתי הספר, התנוססה דמותו של חוסיין. "כל עשרה או 15 עמודים, היה ציטוט של סדאן חוסיין", סיפר. "כשהמשטר נפל, אמרתי 'וואו, לעולם לא אצטרך לראות את פרצופו שוב'".

      הוצאתו להורד של סדאם חוסיין (מערכת וואלה! NEWS)
      "הייתה רוח של חגיגה". ההוצאה להורג כפי ששודרה בטלוויזיה העיראקית, 2006 (צילום: רויטרס)

      נעים אל-זוביידי היה בן 31 כשחוסיין נתלה. הוא זוכר את אווירת השמחה והחגיגות בקרב המוסלמים השיעים בעיראק, שנחשבו למיעוט מדוכא במיוחד תחת שלטון סדאם. "ביום ההוצאה להורג, זה היה חג אז הייתי בבית", שחזר אל-זוביידי, רופא ומרצה באחת האוניברסיטאות במרכז עיראק. "הייתה רוח חגיגה מפתיעה מאוד, במיוחד בעיר שלי, נג'אף, שרובה שיעית. העיר הזו סבלה במיוחד מהשלטון של סדאם", הוסיף, אך לדבריו מדובר היה רק בהתחלה, ולאחר מכן המצב השתנה. "כשהסרטונים הראשונים של ההוצאה להורג התפרסמו בטלוויזיה, זו הייתה אכזבה עבורי. סדאם היה פושע, הגיע לו למות, אבל בצורה שתוכל להביא לצדק עבור הקורבנות. לא באופן שהראו בטלוויזיה העיראקית באותו היום. אני בא ממשפחה שלא הייתה קשורה לפוליטיקה, אבל אפשר לומר שסבלנו גם אנחנו מאוד משלטונו, אז היו דמעות גם אצלנו".

      סורוד אחמד בן ה-41 הוא פעיל זכויות אדם וחבר בקהילה הכורדית של עיראק. הוא זוכר את השמחה הגדולה לנוכח נפילתו של הרודן, אך גם את ההלם מהצפייה בתמונות האכזריות של הוצאתו להורג בטלוויזיה. "כמגן זכויות אדם זה כואב עבורי לדבר על זה, משום שהייתי אחד האנשים שהתנגדו והפילו את שלטון סדאם. איבדתי שלושה מבני משפחתי", סיפר. "מצד שני, כשאני מסתכל על הקהילה היום ועל איך היא הייתה בעבר, פעם בעצם היה לנו אויב אחד. היום אני לא יודע כמה אויבים יש לנו".

      (עדכון ראשון: 18:12)