ארכיון המדינה התיר היום (רביעי) לפרסום את הפרוטוקולים בפרשת ילדי תימן. במסגרת הסרת החיסיון, פורסמו מסמכים מ-3,500 תיקים שעליהם התבססו שלוש ועדות ממשלתיות שהוקמו במהלך השנים לבדיקת היעלמותם של ילדי העולים. בין היתר חושפים המסמכים את הניסיונות לאתר עובדים שטיפלו בילדים בשלבים שונים.
למסמכים המלאים על פרשת ילדי תימן בארכיון המדינה
העדויות שנחשפות במסמכים מצביעות, בין השאר, על ילדים שנלקחו מבתי ילדים בקיבוצים, על מעורבות לכאורה של ארגון ויצ"ו בכמה מקרי היעלמות, וכן על ניסיון לאמת תיאוריה שלפיה חברת הספנות "צים" הבריחה ילדים לארצות מעבר לים.
לקריאה נוספת:
הסודות מביה"ח בראש העין: "הרופאים אמרו - 'לתימנים יש דם של כושים'"
פרשת ילדי תימן: אין ראיות לחטיפה ממוסדת
רות ברוך היא עובדת סוציאלית שהקימה את מדור האימוץ בתנועה הקיבוצית. בשנת 1997 מסרה עדות בפני ועדת החקירה. ברוך סיפרה כי הגיעה מלאת חששות, מאחר ובמשך שנים קיבלה איומים ממי שחשבו שיש בידיה מידע על אודות ילדים שנחטפו ממשפחות עולים מתימן. בעדותה מסרה שמות של משפחות שאימצו ילדים דרך התנועה וכן של ילדים שאומצו. השמות כולם מושחרים בפרוטוקולים של הוועדה.
"אני יודעת למשל שבקיבוץ מסוים ישנה אישה שקיבלה ילדה מהמעברה ליד עין שמר", סיפרה ברוך בעדותה. "אני יודעת על משפחה שקיבלה ילד מאיזה בית ילדים או בית אומנה על יד גדרה או בגדרה עצמה. אני יודעת על משפחה נוספת שהילדה הגיעה אליהם מאומנה בחיפה, אבל לא ברור מאיזה בית ילדים". לדבריה, המידע שברשותה מסתמך על דברים שסיפרה לה חברתה שעבדה כאחות במעברה בעפולה, זמן קצר לפני מותה ממחלה.
"היא הייתה על ערש דווי. יום אחד קיבלתי ממנה הודעה שהיא נורא רוצה שאבוא אליה. היא אמרה לי, 'רותי תראי, אני צריכה ללכת לעולם הבא נקייה. נעשו דברים, אני יודעת שנעשו דברים'", סיפרה ברוך. לדבריה, אותה אחות לשעבר לא זכרה שמות אבל אמרה שהיקף תופעת היעלמות הילדים אינו גדול כפי שמספרים.
"היא נתנה לי דוגמה על ילד שהוריו היו במעברה והיא לא זכרה אם בעפולה או במקום אחר. הילד שכב חודש ימים לבד במחלקת הילדים בבית חולים בעפולה", סיפרה. "'אף אחד לא בא', היא אומרת 'אני בעצמי הסתובבתי לחפש של מי הילד הזה. לאחר חודש ימים שאף אחד לא בא מסרנו אותו לאימוץ'", חזרה ברוך על דברי חברתה. "היא לא זכרה למי נמסר הילד, היא לא זכרה תאריכים. היא לא מצאה אותו ומבית החולים דרשו להוציא את הילד, והיא פנתה אל בית המשפט", העידה ברוך בפני הוועדה.
ברוך סיפרה על מקרה שנזכרה בו בעקבות שיחתה עם האחות לשעבר, שלדבריה אמור היה להיות מוכר לוועדה. "מישהי שעבדה עם ילדים חולים לקחה ילדה תימנייה חולה מהמעברה וטיפלה בה חצי שנה", סיפרה. "אני זוכרת את הילדה שהיא שוכבת עוד במיטה עם סורגים, אני אפילו לא זוכרת אותה יושבת אלא רק שוכבת. לאחר חצי שנה היא החזירה את הילדה לעפולה, ואני יודעת שהילדה הזאת נמסרה אחר כך לאימוץ", סיפרה.
בעדותה התייחסה ברוך גם ל"מבצע קורת גג", שהתרחש בשנת 1956. לדבריה, במסגרת המבצע הגיעו קבוצות של ילדים אל משפחות בקיבוצים שנועדו לשמש כמשפחות אומנה. עוד סיפרה כי באותה שנה הגיעה לקיבוץ בית השיטה קבוצה מאוד גדולה של ילדים.
"זה היה חורף נוראי, והמעברות הוצפו במים. הגיעה קבוצה מאוד גדולה של ילדים. זה היה יוזמה של הקיבוצים או של הסוכנות לעזור לילדים. אמא שלי פשוט טיפלה בקבוצה הזאת חצי שנה", סיפרה. "מהקבוצה הזאת נשארו שני ילדים, דווקא הקטנים, שלא חזרו לבית של ההורים שלהם. הם נשארו שבוע ואז אותם אנשים שהיו אתנו בקשר באו ולקחו אותם, את השניים האחרונים".
"הם רצו שהילדים ימותו בבית. הם נראו כמו במחנה ריכוז"
רות מרלינג עלתה לארץ בשנת 1944 והתיישבה בקיבוץ איילון שבגליל המערבי. בהמשך הצטרפה לגרעין של תנועת "השומר הצעיר" בקיבוץ שער העמקים, למרגלות הכרמל. מרלינג למדה בבית הספר לאחיות "הדסה" בירושלים ולאחר שהוסמכה כאחות נשלחה לעבוד כאחות ילדים בבית החולים "הדסה" בראש העין. בית החולים הוקם בשנת 1949 כמוסד ארעי לתקופת מעבר של כשנה, במטרה לספק מענה לצרכים הרפואיים של יוצאי תימן. אל בית החולים, שהוקם ליד המעברה המקומית, הגיעו אלפי עולים תימנים בין השנים 1949-1951.
לאחר שנתיים בהן עבדה בבית החולים החלה מרלינג לעבוד בחברת הספנות "צים", כאחות ילדים. יוסף יוסיפוב, שהועסק כחוקר במסגרת אחת מוועדות החקירה הממלכתיות שבדקו את פרשת ילדי תימן חיפש במשך שנים אחר מרלינג והגיע אליה לבסוף כשהייתה בת 72. עיקר חקירתו של יוסיפוב בעניינה התמקדה בניסיון להבין האם התיאוריה שלפיה הועברו ילדים תימנים באניות לחו"ל היא נכונה.
בחוות הדעת שהגיש לוועדה המליץ יוסיפוב לזמן את מרלינג למסור עדות. עוד המליץ לבדוק "האם קיים קשר בין רות מרלינג לאותו מידע שנמסר לנו לא מזמן בדבר מעורבות כביכול של חברת 'צים' כאילו באניותיה הועברו קבוצות של ילדים תימנים, ולא תימנים, לאימוץ בחו"ל". במכתבו לוועדה מזכיר יוסיפוב דיווח שמסר בעל-פה בנושא "מבצע כתונת פסים" הכינוי למשלוחי הילדים לכאורה באניות.
יוסיפוב מציין כי למרות חוות הדעת הטובות שנתן מנהל בית החולים בראש העין, ד"ר ג'ורג' מנדל, על האחות מרלינג ועל תרומתה הגדולה למוסד, הוא קיבל הוראה לוותר עליה ולהחזירה לבית החולים הדסה בירושלים. יוסיפוב מציין כי ניסה להבין מדוע מנהל השירות הרפואי לעולה, ד"ר שטרנברג, היה מעורב בעניין והאם הוא זה שדאג להעביר את מרלינג לאנייה של צים. זאת, לדבריו, מאחר והמקור שמסר מידע על אודות "מבצע כתונת פסים" הזכיר את שטרנברג כמי שלקח חלק בעניין.
בחקירתו שאל יוסיפוב את מרלינג גם על תקופתה כאחות בבית החולים בראש העין. בדיווחו ציין את הספקנות שגילתה לגבי הטענות על חטיפת ילדים. "מישהו מסית אותם, את התימנים, דעתי שהיא שעברו יותר מדי שנים עד שהם התעוררו וכן כל מה שנטען היום שקרה איתם זה כנראה תוצאה של בלגן", ציטט יוסיפוב דברים שאמרה לו.
מרלינג סיפרה כי לא ראתה בהדסה עובדת סוציאלית שבאה לקחת ילדים. "יכול להיות שהיו באים למחנות בהם היו אלפי בני אדם ומשם היו לוקחים ילדים, לא מבית החולים", הוסיפה. "למה לקחת ילדים חולים מבית החולים? ילד שהבריא הלך הביתה". מרלינג הציעה ליוסיפוב למקד את מאמצי החיפושים בכיוונים אחרים. "אם אתה מחפש ילדים שנעלמו חפש בוויצ"ו, או בבתים, גם בארגון 'אמהות עובדות'. לאימוץ לוקחים מבית ילדים ולא מבית חולים", אמרה.
יוסיפוב העלה על הכתב גם דברים קשים שאמרה מרלינג על העולים מתימן. "הם רצו שהילדים ימותו בבית, זרקו אבנים ושרטו אותנו, היו ילדים במצב שלד כמו במחנה ריכוז, ילדים מתו במחנה וגם בבית החולים", סיפרה על מקרים בהם סירבו הורים למסור את ילדיהם לאנשי הצוות הרפואי, כשאלה באו למחנה לקחת ילדים חולים לטיפול.
שלושה מקרי אימוץ באזור פרדס חנה
בהמשך לדבריה של מרלינג כי על הוועדה לחקור לא את בתי החולים כמי שאחראים על חטיפת ילדים והעברתם למשפחות מאמצות, אלא את בתי הילדים ואת ארגון ויצ"ו, התייחס יוסיפוב בדיווחו לוועדה גם לנעשה במוסד "משק ילדים פרדס חנה", שנה לאחר קום המדינה. על פי הפרוטוקולים נראה כי המקום שימש כמוסד מעון לילדי תימן. המידע שבידי הוועדה חשף כי ישנם שלושה מקרים של ילדי תימן מאומצים בסביבת פרדס חנה.
כך למשל הוא מעלה תמיהה לגבי גורלו של פעוט בריא (ששמו מושחר בפרוטוקולים, ד"י) שהועבר לטיפול אצל מטפלת בילדים חולניים ונכים. "באחד התיקים שנתגלה היה תיקו של ילד בן שנתיים שאושפז בין התאריכים 27 ליולי ו-31 ליולי בשנת 1949. למדנו כי למעשה הוא אושפז בשל בעיה כלשהי ברגלו ושוחרר כעבור שבעה ימים מבואו לבית החולים", כתב יוסיפוב.
לדבריו, בגיליון האשפוז בלט משפט אחד לפיו הפעוט "לא עושה רושם כחולה". עוד כתב יוסיפוב כי "את תשומת לבנו משך מכתב מחודש ספטמבר, קצת יותר מחודש לאחר שחרורו מבית החולים, שנשלח על ידי 'ויצ"ו משק ילדים פרדס חנה', מקום הימצאו של הילד בו מודיעים כי נתקבלה הוראה להעביר את הילד אל גברת מבת ים המטפלת זה שנים בילדים חולניים ונכים".
יוסיפוב כותב כי "אין לנו כל הסבר" לשליחת הפעוט אל אותה אישה בבת ים, ששמה הושחר בפרוטוקולים, ושצוין לגביה כי היא מתמחה בטיפול בילדים חולים. "הרי הילד הוגדר כחודש ימים בלבד קודם לכן כילד שאינו עושה רושם כחולה", תהה יוסיפוב בדיווחו.
"ידענו מההתחלה שמוויצ"ו מסרו ילדים לאימוץ"
עדות נוספת שבדק יוסיפוב היא של אישה המזוהה בשם "גברת פודוטור" שהשתתפה בקורס מטפלות של "ויצ"ו אם וילד" בתל אביב. "היו שם ילדים שלא בדיוק נראו אירופאים וכן היו גם ילדים תימנים, כן בטח היו", סיפרה האישה. לדבריה, אף אחד בויצ"ו לא ידע מניין הגיעו הילדים המטופלים במקום. "שאלנו ולא סיפרו לנו. אמרו לנו כי אלה 'מקרים סוציאליים' שלא יכולים להישאר בבית ההורים", הוסיפה.
לדבריה, לא תמיד היו המטפלות יודעות את שמות הילדים במקום. "תינוק שהיה לו שם ידענו את שמו, אם לא היה שם אנחנו החניכות היינו קוראות לו 'אסף'. אם היה יותר מ'אסף' אחד היינו נותנים להם שמות כמו 'אסף 1', 'אסף '2 וכן הלאה. קרה שאני טיפלתי בילד מסוים במשך זמן מה, ויום אחד בבוקר כשהגעתי הילד לא היה", סיפרה. לדבריה, שאלה על כך אך לא קיבלה תשובה ברורה. "שאלתי ואמרו 'הלך הביתה' או שבאו לקחת אותו, או שחלילה הלך לאשפוז".
עוד סיפרה האישה כי המטפלות במקום ידעו על כך שהילדים מועברים לאימוץ. "ידענו מהתחלה כי מוויצ"ו קינג ג'ורג' מסרו לאימוץ. הסתירו את זה מאתנו בצורה בלתי רגילה", סיפרה. "היה חדר שלשם הביאה העובדת הסוציאלית ילד שלקחה מהמחלקה שלי להראותו להורים המיועדים לאימוץ. היו מקרים שהעובדת הסוציאלית לקחה כמה ילדים אחד או שניים לסירוגין, אני משערת שהיו גם מקרים שהראו לאותו זוג גם שלושה ילדים".