(בווידאו: הלווייתו של רן פקר, בתחילת השבוע)
חיל האוויר הישראלי נחשב לכוח אווירי מהטובים בעולם, והוא בעל תהילת מנצחים ומאות סיפורי גבורה, וזאת בזכות רבים מקרב יוצאי החיל שתרמו במעשיהם לדימוי הזה. לתא"ל (במיל') רן רונן-פקר, שהלך לעולמו בשבוע שעבר בגיל 80, חלק משמעותי ביצירת המיתוס.
ארבע מלחמות, שבע הפלות של מטוסי אויב, 350 גיחות קרביות, ופיקוד על טייסות ועל בסיס תל נוף ציירו אותו כ"גבר העשוי ללא חת, אשר ניחן בכושר החלטה ונחישות ביצוע", כפי שכתב יעקב ארז, הכתב הצבאי של "מעריב" ולימים עורך העיתון.
פקר היה אחד הטייסים המזוהים ביותר עם הדור שבו נוצר המושג "הטובים לטייס", ורשימת הישגיו ארוכה. הוא נודע כאלוף הפלות, אך מקרה הגבורה הראשון המיוחס לו, לא התרחש בעת קרב אווירי, אלא דווקא בעת שניצב מול תקלה חמורה במטוסו, שאיימה על יישוב ישראלי ועל חייו שלו.
עוד בוואלה! NEWS:
נחשפה חוליה שתכננה פיגוע בבסיס צה"ל הסמוך לאוניברסיטה העברית
לראשונה בצה"ל: נערים חרדים עברו גיבוש לחטיבת הצנחנים
"אסור להגיע לפייר פייט עם האויב": התרגיל שהכין את צה"ל למלחמה הבאה
זה קרה ב-1963 - פקר נאלץ לנטוש אז מטוס מיראז' שהיה בו פגם ייצור שלא היה מוכר למפעל הצרפתי. 16 מיראז'ים התרסקו לפני כן ולא הייתה ברורה הסיבה לכך. פקר, אז סרן, חזר ממשימת צילום מעל חצי האי סיני, לקראת מבצע של סיירת מטכ"ל בעומק מצרים. כשכבר היה בשמי ישראל המנוע דמם ופקר הודיע שהוא נוטש, אלא שאז ראה שאם המטוס ימשיך לבדו הוא יתרסק על מושב בני ראם שבשפלה.
הוא החליט להישאר במטוס בניסיון לנחות נחיתת אונס. כשהסיק שניתן לנטוש בלי שהמטוס יפגע במושב, עשה כן. הנטישה הייתה כבר מתחת למגבלות גובה כיסא המפלט, אך למרבה ההפתעה פקר לא נפגע, פרט לחבטה ברגלו. למקום התאונה הגיעו בריצה ילדים ששיחקו בסמוך והם הופתעו לראות את פקר קם ורץ בתוך השדה למטוס שנותר כמעט שלם. הוא ניגש ללוח המתגים וכיבה אותם, כדי שהמטוס לא יתחיל לבעור. אחרי תאונה זו, מכיוון שהמטוס נותר שלם, הצליחו הצרפתים לאתר את התקלה.
עזר וייצמן, אז מפקד חיל האוויר, התרשם מתפקודו יוצא הדופן של פקר וכתב שיר לכבוד הסרן הצעיר:
"באם מנוע מיראז' כובה באויר
והמטוס נמצא הרחק ממסלולו
צריך שיהיה טייס מעולה ונדיר
שימשיך לכוונו אך ורק ברוחו
כי רן הוא טייס שרוחו איתנה
הממשיך בכל עת ובכל נפשו
להוביל להשפיע ולתת הכוונה
אפילו למטוס שנאלץ לנטשו
בשנים הרבות שאנו טסים
ראינו ביצועים ומעשים למופת
אך מעולם לא חזינו בכאלו פלאים
כאשר מטוס בעצמו ללא טייס נוחת
ואם כך הוא הקשר בין מטוס לאדם
הרי לכולם זה חייב להיות ברי
כי לחיל האוויר יש המון דם
כך שאין סיכוי לאויב האכזרי
בהערכה ובידידות, עיזר"
וייצמן ראה בפקר מי שיגיע לפקד ביום מן הימים על חיל האוויר. 17 שנים אחרי שכתב את השיר, החליט כששימש שר הביטחון כי פקר דווקא לא ימונה לתפקיד. במהלך התקופה הזו פקר התקדם בתוך החיל וצבר הישגים וקרבות מפוארים. מטוס האויב הראשון שהפיל היה מטוס "האנטר" של חיל האוויר הירדני. זה היה ב-1966, ביום שבו נערכה פעולת תגמול בכפר בגדה המערבית שנקראה "פעולת סמוע".
במהלך אותו יום התפתח גם קרב אווירי שבו נלחמו שני מיראז'ים ישראליים מול שמונה מטוסי קרב ירדניים. התפתח קרב בין פקר ובין טייס ירדני, שנמשך יותר משמונה דקות, עד שהנמיך הטייס הירדני את מטוסו מאוד והחליט להימלט מזרחה בתוך ואדי. פקר רדף אחריו ופגע בו, והטייס הירדני נאלץ לנטוש ונהרג.
אחרי המלחמה התברר כי הטייס הירדני היה מואפק סאלטי, מהטובים שבחיל האוויר הירדני, בוגר בהצטיינות של האקדמיה של חיל האוויר הבריטי. לאחר מותו הוא זכה לכבוד והנצחה בארצו. פחות משנה אחר כך, משהסתיימה מלחמת ששת הימים, ביקשה אלמנת הטייס הירדני, בריטית במוצאה, להיפגש עם הטייס הישראלי שניהל את הקרב מול בעלה - אך לפקר לא אושר להיפגש אתה.
בתוך שלושה חודשים בלבד, בין אפריל ויולי 1967, הפיל פקר ארבעה מטוסי מיג, סוריים ומצריים, מהם שני מטוסים באותו קרב. מהמלחמה אף הביא עימו "מזכרת" - תמונת צל המיראז' שלו המוטל על הפירמידות במצרים.
בימים שאחרי מלחמת ששת הימים, חיל האוויר הישראלי היה נערץ ופקר עצמו הפך דמות עטורת תהילה. דווקא אז נכרך אליו סיפור שימנע ממנו בהמשך להגיע לקצה הפירמידה של החיל ולהגשים את חלומו ואת הציפיות שתלו בו; אחרי המלחמה סייר פקר עם אנשיו מטייסת הקרב המובילה של החיל, טייסת "העטלף". במהלך הסיור שנערך בשטחים, פגש קצין צה"ל וזה סיפר לו כי בידיהם נמצא שבוי ירדני שהתוודה כי הוא וחבריו ביצעו לינץ' ורצחו את הטייס הישראלי שבתאי בן אהרון, שמטוסו הופל ביום הראשון למלחמה.
פקר נסע עם הקצין, מתורגמן, והשבוי לאזור הירדן, שם ביקשו לשמוע על המקרה. בספרו, "נץ בשחקים", כתב פקר כי השבוי החל לפתע להימלט לכיוון הירדן והוא ושני חבריו רדפו אחריו. פקר ירה שישה כדורים מהאקדח שברשותו. בסריקות שערכו פקר והשניים הנוספים, הם לא איתרו את השבוי הנמלט והסיקו כי הצליח לברוח ולחצות את הירדן לגדה השנייה.
כעבור עשור יצא פקר ללימודים באוניברסיטת הרווארד, גם שם הצטיין. בינתיים בארץ התרחש המהפך הפוליטי, ועזר וייצמן, ש-14 שנים קודם חיבר לו שיר הלל, מונה לשר הביטחון בממשלת בגין וראה בפקר מי שיהפוך בקרוב למפקד חיל האוויר.
אלא שאז צצה פרשת השבוי הירדני ומכתבים אנונימיים נשלחו בגנותו של פקר. הוא מצידו שלח מכתבים לגורמים שונים, שבהם המשיך את ביקורתו לפיה חיל האוויר לא הפיק לקחים ממלחמת יום הכיפורים. הוא טען כי החיל ומפקדיו הפכו הססנים, כי הבינוניות משתלטת, כי אנשיו משתמטים מאחריות, מתחמקים מהסקת מסקנות, מחניקים ביקורת ודוחקים החוצה את רגליהם של קצינים מצטיינים. הדברים הפכו לעימות אישי מול מפקד החיל, האלוף דוד עברי.
"צה"ל מתפקר"
אחרי שתי חקירות שנערכו בעבר בנושא, נערכה חקירה שלישית, לבקשתו של פקר עצמו. בסיום החקירה הודיע הפרקליט הצבאי הראשי כי הוא מנקה את פקר מההאשמות ברצח השבוי ירדני, אך במקביל המליץ לשקול את המשך קידומו. מעל מה שנראה כמינוי בטוח לתפקיד ראש להק אוויר, החל לפתע לרחף סימן שאלה.
וייצמן החליט כי פקר לא יקודם, אך בחודש מאי 1980 התפטר מהממשלה. ראש הממשלה, מנחם בגין, הפך גם לשר הביטחון ובהשפעת הרמטכ"ל, רפאל איתן, החליט כי פקר יישאר בשירות ויהיה מועמד לתפקיד מפקד חיל האוויר. מפקד החיל, דוד עברי, היה מחוץ לסוד העניינים וההודעה המפתיעה קוממה אותו. האווירה בחיל האוויר הלכה והעכירה, והמכתבים ששלח פקר במהלך השנה שקדמה נגד עברי ובכירים נוספים בחיל, פגעו בו.
המאבק היצרי ניכר גם בעיתונות באותם ימים. בעיתון "דבר" כתבה כתבת המפלגות, עליזה ולך, בעקבות הכוונה למנות את פקר לראש להק אוויר ובעתיד למפקד החיל, כי "צה"ל 'מתפקר'". לדבריה כעת "פקר ישאר במארב מתמיד לאלוף דוד עברי". היא טענה כי "רפול גמר אומר למשוח את פקר למפקד חיל האוויר. התפטרותו של עזר וייצמן סיפקה לרפול את ההזדמנות שציפה לה. הארס שהטיח פקר בווייצמן ערב לחיכו של שר הביטחון מנחם בגין". את התנהגותו של פקר הגדירה ולך כ"חתרנות גמול ונקם".
מנגד, היו שתמכו בו ללא סייג. יעקב ארז סבר כי מה שפגע בפקר היתה "אי הסתגלותו ל'קו הרשמי', שגרמה לכך שהביע בפומבי דעות בלתי מקובלות ולא היסס לנהל 'קרבות יבשה' בתנאים בלתי סבירים". העיתונאי אורי דן זעם על שהראו לפקר את הדרך החוצה, בטרם רפול ובגין הפכו את ההחלטה. הוא כתב כי "הוא - שנולד, חונך ויועד להיות מפקד חיל האוויר הישראלי - אולץ בסופו של דבר לפרוש מצה"ל". את החייאת הטענה על הרג שבוי הגדיר כ"נשק חלוד" שנשלף נגדו ואת ההתנגדות למינויו כינה "ציד מכשפות".
בסופו של דבר חזרו בהם בגין ורפול מהחלטתם, והודיעו כי עברי ימשיך בתפקידו עד 1982. בכך הראו לפקר את הדרך אל מחוץ לצבא. הוא נאלץ לוותר על הקידום לראש להק אוויר, ובראשית חודש נובמבר 1981 השתחרר מצה"ל. לימים אמר לביטאון חיל האוויר: "הפצע הזה דימם, אחר כך הגליד. הוא לא יבריא לעולם".