פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      המילה שאסור להגיד - אבל בסוף כולנו נשמע אותה

      את המילה הזאת אסור לומר לכם בפנים. היא הרסנית ביחסים, היא הרסנית בעבודה והיא הרסנית לדימוי העצמי שלכם. לא פלא שהיא נעלמה מדיווחי התקשורת. והחלק ההזוי באמת? זה לא תמיד היה ככה

      מריל סטריפ מכרה את הבית לאלכס רודריגז (splash)
      מריל סטריפ. בת 67. זקנה? (צילום: splash)

      מבוגרים, פנסיונרים, גימלאים, בני גיל הזהב, בני הגיל השלישי, בני גיל העמידה, אזרחים וותיקים ומילה שבעצמה מתקרבת למעמד של מילת גנאי – קשישים. ככל שלמילה יש יותר חלופות "נקיות" – כך מצבה גרוע יותר. ובחברה שמקדשת את הנעורים, אין קללה גרועה יותר מזקן.

      בעידן בו תוחלת החיים הולכת ועולה, מרביתנו צפויים לבלות עשורים ארוכים בגילאי הזקנה. בטרם נגיע לשם נבחין אולי בשיערה לבנה המבצבצת על ראשינו ונמלמל שאנחנו זקנים. אבל מותר לנו לומר את זה כי זה לא ברצינות. כשנגיע לשם באמת נגלה שהמילה הזאת היא טאבו. אף אחד לא יגיד לנו אותה בפנים. אף אחד לא יכתוב אותה בתקשורת. המילה זקן יצאה ממועדון הפוליטיקלי קורקט היישר אל מועדון הבינגו. פרשה לגמלאות. כך הפך "מושב זקנים" ל"בית אבות", ובהמשך ל"דיור מוגן" ואחר כך פשוט "מגורי יוקרה לגיל השלישי". הזקנה כלונה פארק.

      פוליטקלי קונקט – זקן (ShutterStock)

      כשבת הזוג שלך אומרת לך שהזדקנת זה לא כי פתאום אתה מתנשף בכדורסל. היא אומרת שהקשר גווע, מונוטוני. שפעם היית כיפי ועכשיו לא. שאתה מקובע ולא פתוח לדברים חדשים. להגיד זקן בזוגיות זה להגיד את כל הדברים הרעים שאפשר לומר על קשר.

      בשונה ממלים אסורות אחרות כמו "כושי" או "קוקסינל", המילה זקן תקפה לגבי כולנו. אין להימלט ממנה. במוקדם או במאוחר אנחנו נגיע לשם. הנפיצות החברתית שלה לא נובעת ממאפיין חיצוני כלשהו, מגזענות או מקושי בקבלת האחר. היא ניזונה מהפחד הקדום שלנו מהמוות, ובעיקר מהמרדף האובססיבי אחר הנעורים ומשינויים בהתייחסות שלנו לבלתי נמנע.
      ויש הוכחות לכך שהשינוי שהתחולל בנפיצות של המילה זקן הוא חברתי בעיקרו. הנה, בעיתונות החרדית דווקא מותר עדיין להזדקן בכבוד. שם זקנה היא לא קללה. בחברה החרדית השמרנית הרבנים הם זקנים עם זקנים וזקנה פירושה ניסיון וחוכמה. הסטריאוטיפים כלפי הזקנים והחרדה מהמוות ודאי קיימים גם שם, אך הם מאוזנים על ידי אמונה באל שיודע שיש לו תכניות בשבילנו גם לאחר המוות, ובשימור הערכים הנושנים של זקני השבט החכמים.

      המילה "זקן" בעיתונות החילונית והחרדית (צילום מסך , אתר JPRESS, אתר "בחדרי חרדים")

      למילים יש כוח. כשמדירים את המילה זקן מהשיח הציבורי, מדירים את הזקנים מהחברה. כמה נוח להתעלם מהם. להתעלם מהמוות, מהחידלון, מבגידת הגוף. אנחנו כל כך תקינים פוליטית ומתחשבים בזקנים, שסכום קצבת הזקנה הבסיסית עומד כיום על 1,531 שקלים לחודש. וופ-די-דו. מזל שבגילאים האלה לא חולים הרבה.

      כשמדירים את המילה זקן – אסור להיות זקן. מאיזה גיל אתם נחשבים זקנים? פעם זה היה 50-60. אחר כך 70-80. והיום? הציפייה היא שהזקנים יישארו צעירים עד מותם. שייצאו לטרק בנפאל. שיישארו מעודכנים. ש"יחשבו צעיר". גיהינום. פעם היה לזקנים החופש לנוח, להתלבש כמו זקנים, להאט את הקצב, בימינו אתה אף פעם לא זקן. אתה אלמן? גרוש פעמיים? תמצא לך פרק ב'. ו-ג'. ו-ד'. צא לבליינדייט. תמשיך לעבוד. "ממש את עצמך" עד הנשימה האחרונה. תישאר יצרני.

      אבל לא באמת. כי אתם תישארו יצרנים רק בתאוריה. בפועל אף אחד לא יקבל זקן כמוכם לעבודה. מי רוצה תזכורת יומיומית לריקבון הזקנה במשרד מגניב עם "אווירה דינאמית וצעירה"? מצד אחד מצופה מכם להישאר צעירים, מצד שני דורשים מכם ללכת למות איפשהו בחושך, אבל רחוק, שלא נראה אתכם. זו בסך הכל עוד דוגמה לרודנות הפוליטיקלי קורקט: לחשוב דבר אחד, ולהתנהג אחרת.