איפה עדיין מותר לכם לומר "כושי"?

כושי כושי כושי כושי כושי כושי כושי. כן, אמרתי את זה. אבל חכו רגע עם הפוסט הזועם שלכם. תעבירו את השיימינג למיוט. אני יודע שזה מאוד כיף להטיף מוסר, אני אפילו מתפרנס מזה.

כושי. מילה שללבנים אסור להגיד. כ-ו-ש-י. ארבע אותיות נפיצות שיקימו על מי שהוגה אותן חצי עולם. כושי כושי. ממש כיף להגיד את זה באוויר הפתוח. כושי כושי כושי. כמו ילד קטן שעושה משהו שהוא יודע שאסור, עם חיוך ענק על הפנים. כשאומרים את זה מספיק פעמים, המילה מתחילה לאבד מהמשמעות שלה והופכת לסתם ג'יבריש. כושי כושי כושי כושי. נסו את זה.

עכשיו בואו ניקח רגע 50 שנה אחורה. ילדי ישראל הולכים לישון כשברקע אבא מקריא סיפור. את "כושיה עם שמשיה" כבר דפדפתם? ומה עם "כושיש ותשעת אחיו הכושים"? ואיזה הורה תשוש לא הרדים את ילדיו לקול "הרפתקאות סמבו הכושי הקטן"?

והאיורים, אח, האיורים. כושי כהה מאוד. לא כושי מוקה של פיני גרשון, כושי של ממש עם שפתיים עבות, קירח, או עם שיער שחור מקורזל. מה הם ידעו אז שאנחנו לא יודעים היום? מה אנחנו יודעים היום שהם לא ידעו אז?

האמת היא שמילה היא בסך הכל מילה. אבל הקונטקסט, המשמעות, זה אנחנו עושים. אז פעם היה מותר להגיד כושי, והיום אסור. פעם זו הייתה מילה ניטרלית מהתנ"ך והיום זו מילה מהגיהינום. אבל רגע. לא באמת צריך ללכת 50 שנה אחורה. אתם עדיין אומרים כושי, נכון? לבד בסלון עם האישה, בשיחת ווטסאפ בקבוצה של החבר'ה. כשרכז זר משתולל ועושה טעויות במשחק כדורסל והפרשנים אומרים שהוא שחקן שכנותי ופרוע, הם בעצם אומרים "הכושי ג'ונגל הזה לא יודע לשחק בצורה מתורבתת כמונו הלבנים". וכשכעסת על ברק אובמה בחדשות של שמונה לא בדיוק אמרת לבן זוג שלך: "האפרו-אמריקאי הזה לא מבין כלום במזרח התיכון", נכון? תפסנו אותך.

אז אתם גזענים קטנים. אבל לא בדיוק. כלומר כן, יש לכם סטריאוטיפים ששמורים לכל מני קבוצות באוכלוסייה והן לא הוגנות, ומפלות ומוטעות וצריך להילחם בהם. בכל אחד מאתנו מסתתר כהנא קטן שצדק. אבל מסתבר שזה מה שהמוח שלנו עושה: הוא מחלק את העולם לקטגוריות באופן אוטומטי. זה יעיל ועובד רוב הזמן אבל כשזה דפוק אנחנו קוראים לזה גזענות.

אבל מה תעשו? תגידו לאישה, לבד בחדר השינה, "אפרו אמריקאים"? זה יסריח ממאמץ, מפלצנות מעונבת, מניסיון להיות בסדר, והרי אתם לבד עם בת הזוג, אולי האדם הכי קרוב אליכם בעולם. אין כאן מקום למחיצות. בקודש הקודשים הפרטי שלכם, רק שם, עדיין מותר לכם להוריד את המסכה של התקינות הפוליטית ולהתגזען כאוות נפשכם. וזה נחוץ ומשחרר עד מאוד.

התקינות הפוליטית כאן והיא לא הולכת לשום מקום. אנחנו צריכים אותה כי במרחב הציבורי חייבים להדוף את הגזענות. אם אנשי שצבע עורם שחור נעלבים מהמילה כושי, ואם אנשים שצבע עורם לבן אומרים אותה כדי להעליב ולפגוע ומשייכים אליה שלל תכונות שליליות אז אסור לומר אותה. אבל באותה נשימה צריך להכיר בזה שהמילה הזאת קיימת. וגם אם לא אומרים אותה היא כל הזמן צפה בתודעה, אורבת בצללים, תובעת את מקומה. דונלד טראמפ הבין את זה וביסס קמפיין על פנייה לצל החבוי בנשמתם של האמריקנים. ועכשיו התשובה לשאלה אם מותר או אסור להגיד כושי כבר לא מובנת מאליה.

אבל די ברור שאסור להגיד "עוגה כושית". לפחות אם תשאלו את מארק צוקרברג. פייסבוק חוסמת - גם בדיעבד - את השימושים השונים של המילה. לפי אתר מזבלה, 215 משתמשים מדווחים שנחסמו, חלקם בגלל שימוש לא מזיק בעליל כמו התייחסות לעוגה המוכרת או שבכלל ניסו להזהיר מפני שימוש במילה. אז התקינות הפוליטית אולי נחוצה, אבל כשהיא מסתאבת היא מולידה התפתלויות מגוחכות שמשניאות אותה על כולנו. כי זאת הבעיה עם תקינות פוליטית: היא גורמת לנו לחשוב דבר אחד, ולהגיד דבר אחר. ולפעמים היא גורמת לנו להדיר אזורים שלמים מהשיח הפוליטי והבינאישי. וכשיש אזורים שלמים שאסור להיכנס אליהם, הם צומחים פרא. אם אנשים עדיין חושבים "כושי" אבל אסור להם לדבר על זה, איך זה אמור להשתנות?

מה בכל זאת השתנה מימי כושי סמבו? התודעה השתנתה. התנועה לזכויות האזרח, ההכרה שעבדות והפרדה בין גזעית היא פסולה. וכאן אצלנו בביצה, גם עליה לא קטנה מאתיופיה שינתה את היחס למילה הזאת. כי עכשיו לא מדובר באיזה כושי אקזוטי מהאגדות או מיבשת שמעבר לאוקיינוס - איזה "אחר" אולטימטיבי - אלא באדם בשר ודם עם רגשות שחולף על פנינו ברחוב.

אבל עמוק בפנים, אנחנו עדיין חושבים "כושי". צריך להילחם בזה, אבל אסור להתעלם מזה. אז ילדים, גזענות זה רע, מודעות זה טוב ואת הכושי תשאירו בבית כגילטי פלז'ר.