צ'ריטי מנדולו סיפרה כי ההוצאות להורג החלו זמן קצר לאחר שכמאה מחיילים הממשל הדרום סודאני מרביתם מקבוצתו האתנית של הנשיא סלבה קיר, דינקה הגיעו לעיירת הולדתה, טורה פיאם. "הם התחילו לדרוש דברים", סיפרה מנדולו, "אם לא נתת להם, הם היו הורגים אותך". כמו כ-64 אלף דרום סודאנים נוספים, היא השלימה זה עתה מסע רגלי שארך כשבוע, על מנת למצוא מחסה באזור המבודד בצפון-מזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.
ממשלת דרום סודאן, שמשתתפת כבר כשלוש שנים במלחמת האזרחים נגד כוחות המורדים בהנהגתו של סגן הנשיא לשעבר ריק מצ'אר, טוענת מצדה כי היא פועלת נגד המורדים בלבד ואלה טוענים כי מטרתם היא אנשי הצבא בלבד. אלא שעדויותיהם של האזרחים שנמלטו מאזורי הלחימה, בעיקר במחוז אקווטוריה, ודוחות חמורים של ארגונים בינלאומיים מצביעים על לחימה אכזרית על בסיס אתני, שעל פי הדוח שפרסם אתמול (חמישי) האו"ם קרוב מתמיד לרצח עם של ממש.
עוד בוואלה! NEWS:
דוח חשאי: חברות נשק ישראליות מלבות את הלחימה בדרום סודאן
המנהיגים היריבים שביצעו זוועות במלחמה והתעשרו על חשבון עמם
דרום סודאן: מנהיג המורדים נמלט מהמדינה בשל המשבר עם הממשלה
מנדולו, שמצאה מקלט בעיירה הקונגולזית קרוקוואט, סיפרה כי הראשונים שהוצאו להורג בעיירתה הייתה אישה וסוחר מקומי, שהואשמו על ידי חיילי הממשל בשיתוף פעולה עם כוחות המורדים, SPLA-IO. "הם אמרו שאנשים מאקווטוריה הם מורדים", אמרה מנדולו, בעוד בנה, בן תשעה חודשים, נח על ברכיה. "הם אפילו התחילו לחפש אזרחים שברחו לאזורים המרוחקים, והתחילו להרוג אותם".
בנה בן העשר של מנדולו נותר מאחור, בבית דודתה, לאחר שהמתקפה החלה. בעלה, שהיה אז בבירה ג'ובה, נותר שם, וכעת היא מספרת כי לא שמעה מאף אחד מהם מאז שנמלטה. כמוה גם כמיליון אזרחים שנאלצו להימלט מבתיהם בדרום סודאן מאז החלה הלחימה בחודש דצמבר 2013, לאחר פיטוריו של מצ'אר מתפקיד סגן הנשיא.
יותר מ-4,000 אזרחים חוצים את הגבול למחנה הפליטים ביבידיבי שבאוגנדה מדי יום, כחלק מעקירת התושבים הנרחבת ביותר במרכז אפריקה מאז רצח העם ברואנדה בשנת 1994. מחנה ביבידיבי, שנפתח רק בחודש אוגוסט האחרון, הפך כבר לביתם של קרוב ל-190 אלף בני אדם. 36,600 פליטים נוספים הגיעו לאתיופיה מאז תחילת ספטמבר, ויותר מ-57 אלף מצאו מקלט בקונגו.
במסגרת הלחימה, רבים מבני הדינקה, המוערכים בכשליש מאוכלוסיית המדינה הצעירה, פנה נגד שבט נואר, שאליו משתייך גם סגן הנשיא לשעבר מצ'אר. עם זאת, עם התפשטות הלחימה לאזורי הדרום, קבוצות אתניות אחרות שהיו בסכסוך היסטורי עם הדינקה נשאבו גם הן למעגל האלימות. כך, לדוגמה, בשנת 1991 כוחות המזוהים עם מצ'אר טבחו בכ-2,000 בני דינקה, ומוקדם יותר החודש העריך אדאמה דינג, היועץ המיוחד של האו"ם למניעת רצח עם, כי האלימות בדרום סודאן מהווה "קרקע פורייה" לרצח עם.
בשבוע שעבר, דיווח ארגון זכויות האדם Human Rights Watch כי במסגרת הלחימה באזור יי, אחד מהמוקדים החמים ביותר בשבועות האחרונים, חיילי הצבא טובחים באזרחים ואונסים נשים מקרב בני הנואר, בעוד כוחות המורדים פוגעים במכוון בבני דינקה. "הם הגיעו והתחילו לדקור אנשים ולבזוז רכוש", סיפר פרנה לבריק, בן 23, שנמלט לקרוקוואט. "תלמידות צעירות נאנסו", הוסיף, "אין ביטחון. הכול שם הושמד, ואנשים נהרגו כמו חיות".
האו"ם פועל כעת לקידום אמברגו נשק על המדינה, ומועצת הביטחון אישרה הצבת כוח אזורי שמונה כ-4,000 חיילים, לאחר שכוח משימה של האו"ם, שמנה 12 אלף חיילים מכוחות שמירת השלום, לא הצליח להגן על האזרחים כשהאלימות הגיעה לבירה ג'ובה בחודש יולי. אולם רבים חוששים כי המאמצים הבינלאומיים האחרונים לא יסייעו למצב.
"ההערכות נעות בין 50 אלף ל-300 אלף הרוגים"
דוח של ועדת מומחים מטעם האו"ם שפורסם מוקדם יותר החודש הסביר כי הלחימה הפכה, עבור שני הצדדים, "משחק סכום אפס בין הדינקה לכל מי שאינו דינקה". יתרה מכך, אתמול קבעה יסמין סוקה, ראש הוועדה המיוחדת של האו"ם לזכויות אדם בדרום סודאן, כי טיהור אתני כבר החל בכמה אזורים. "כבר קיים תהליך ברור של טיהור אתני, כולל הרעבה, אונס קבוצתי ושריפת כפרים", הסבירה סוקה, שהזהירה מפני מאורעות הדומים לרצח העם ברואנדה. הנשיא קיר, בעת ביקור בדרום אפריקה, הגיב לדוח האו"ם, והבהיר: "אין כזה דבר בדרום סודאן, אין טיהור אתני".
מלבד האלימות הקשה, האזרחים שנותרו באזור אקווטוריה מתקשים עוד יותר לשרוד לאחר שחקלאים רבים נמלטו מהאזור. על פי ההערכות של תכנית המזון העולמית של האו"ם, כארבעה מיליון בני אדם, יותר משליש מאוכלוסיית המדינה, סובלים מחוסר חמור בביטחון תזונתי. גם המימון עבור הפליטים שנמלטו דל, במיוחד בהשוואה למשברים "מפורסמים" יותר, כמו הלחימה בסוריה. "אין לנו מספיק אמצעים כדי לסייע להם", הסביר מדרד מוקובקה מאבה, מתאם פעילות הצלב האדום בקרוקוואט, "אין מספיק מזון".
קייסי קופלנד, חוקרת במכון International Crisis Group, טענה כי העולם מתעלם מהסכסוך במדינה, שיצאה לעצמאות רק בשנת 2011 בתמיכה נלהבת של ארצות הברית ושל מדינות מערביות נוספות. "מתחילת הלחימה, האו"ם אפילו לא ניסה להעריך את מניין ההרוגים", הסבירה, "ההערכות נעות בין 50 אלף ל-300 אלף. העובדה שאף אחד לא ניסה להעריך באופן מבוסס את ממדי האלימות מבהירה את חוסר העניין".