נוסף לבחינת שחיתויות בצמרת הרשויות המקומיות, מבקר המדינה יוסף שפירא סקר שורת כשלים בערים שונות בארץ בכל הנוגע לתכנון ובנייה. בחלקו של דוח המבקר הנוגע לנושא ומתפרסם היום (שלישי) מביא שפירא שורת ממצאים המעידים על כשלים תכנוניים בעיריית ירושלים ועל כישלון הממשלה בקידום ערים אחרות.
על אף שירושלים נחשבת לאחת הערים המורכבות בישראל בהיבטי תכנון ובנייה, דוח המבקר חושף שורת ממצאים מטרידים המעידים על אי-השקעת המשאבים הנדרשים בנושא הדיור בידי העירייה. המבקר קובע כי למעשה, לירושלים אין כיום תכנית מתאר מקומית מעודכנת, וכי העירייה לא מפקחת כנדרש על פרויקטים ברחבי העיר ומאפשרת למעשה את קיומן של עבירות בנייה רבות. מהדוח עולה כי למצב זה שתי סיבות: עקרונית העובדה שמחלקת הפיקוח של העיירה לא מקיימת מדיניות אכיפה ברורה, וטכנית היעדרן של מערכות מחשוב ושל תקני כוח אדם מספקים.
עוד בוואלה! NEWS:
תשתיות מוזנחות והיעדר אכיפה: הכשלים מאחורי ההרוגים בכבישים
דוח המבקר: חרף האיומים - המדינה התעכבה בהיערכות למתקפות סייבר
אחד הפרויקטים המשמשים דוגמה לנושא זה הוא פרויקט "משכנות האומה" מיזם בניה של דירות יוקרה בכניסה לירושלים, שקצהו האחד ממוקם בסמוך למשרד מבקר המדינה. במתחם זה, קבע המבקר, נרשמו חריגות בנייה במתחמים שנבדקו, וכן התברר כי העירייה כלל לא פיקחה על בנייתם.
לפי הדוח, הבעייתיות בתחום הדיור מתגלה לא רק באכיפה, אלא גם בהיבט של אישור היתרי בנייה מה שהפך בירושלים לסיוט ביורוקרטי של ממש. הזמן הממוצע לקבלת היתר בנייה בירושלים עומד על כשנה וחצי בשנים 2015-2013. עבור דירות הגדולות מ-500 מ"ר, הזמן הממוצע בתקופה זו היה יותר משנתיים.
אחת ההשלכות של נתונים מדאיגים אלו נוגעת לנעשה במזרח ירושלים, שהפך, מבחינה תכנונית, למעין "מערב פרוע" של תחום הדיור. על אף שהשכונות הערביות במזרח העיר מכילות קרוב ל-40% מאוכלוסייתה של ירושלים, שפירא מתאר כי באזור אושרו רק כ-20% מיחידות הדיור שעבורן הוגשה בקשה בין השנים 2014-2010. המחסור בכמות מספיקה של אישורים מתחבר לתופעת הבנייה הבלתי חוקית במזרח העיר שאינה מפוקחת כראוי על ידי העירייה. לפי ממצאי המבקר, משנת 2000 נבנים כאלף בתים בלתי חוקיים במזרח העיר מדי שנה. בתשובתה לדוח מסרה העירייה "כי כיום אין בידי שום גורם מוסמך נתון בדוק לגבי כמות המבנים הבלתי חוקיים במזרח העיר".
שורת עיריות כושלות בחסות תכניות הבראה ממשלתיות
עיר נוספת הנסקרת בדוח היא טייבה, שבעניינה החליטה המדינה בשנת 2013 לקדם תכנית מקיפה ונרחבת להבראת העירייה. עם זאת, לפי ממצאי המבקר, תכנית זו כלל לא יושמה בידי משרדי הממשלה, ובראשם משרד הפנים. המשרד לא הגביר את הביקורת על התנהלות הכלכלית של העירייה, כשל בבניית מנגנוני צמיחה כלכלית והבראה ניהולית לעירייה, באופן שלפי המבקר, "מעורר ספק בסיכויי הצלחתה של תכנית ההבראה".
הוועדות והרשויות שהיו אמורות לפעול למימוש התכנית שגיבשה הממשלה כלל לא פעלו בנושא ולא קיימו פעילות סדורה ומתועדת. בדוח עולה כי בעירייה קיימות תופעות בעייתיות רבות של תשלום עבור שעות נוספות שלא כדין, ליקויים בקליטת עובדים ובאיוש משרות, התקשרות עם יועצים חיצוניים בניגוד לנהלים ומתוך חשש לניגוד עניינים. לפי הממצאים, השלכותיו של המצב שמתאר המבקר ברורות: ליקויים בתשתיות המים, היעדר תשתיות לסילוק שפכים, מחסור בתשתיות באזור התעשייה בעיר וכן בעיות בתשתיות התחבורה ובפינוי הזבל.
אחד הכשלים שמונה המבקר נוגע לגורלה של חריש, עיר המוקמת בימים אלו בכניסה לוואדי ערה ונחשבת ליעד אסטרטגי בממשלה, הוא שקידום בנייתה נדחה במשך שנים ארוכות. בין הכשלים הרבים שמונה המבקר בעניין חריש ניתן למצוא את היעדרו של מערך תכנון ופיקוח שיתאים את העיר להרכב האוכלוסייה המשתנה, זאת לאחר שהעיר נפתחה לציבור הרחב ולא רק לאוכלוסייה החרדית.
עובדה נוספת המצוינת בידי המבקר היא כי בעיר כלל לא הוקצה שטח למתחמי תעסוקה, דבר שעלול לפגוע בהכנסות המועצה המקומית. גם תשתיות התחבורה בעיר לא קודמו על אף שמשרד התחבורה היה אמור לעשות כן. בנוסף, המועצה המקומית לא מינתה את כוח האדם הדרוש להובלת העיר, הצפויה לאכלס בעתיד עשרות אלפי בני אדם.
עירייה כושלת נוספת המופיעה בדוח המבקר היא עיריית בית שאן. גם במקרה של בית שאן לא יושמה תכנית הבראה ומצבה הכלכלי של הרשות המקומית בכי רע. משרות רבות בעירייה לא כלל לא אוישו, עובדים במחלקת החינוך נקלטו מבלי לדווח על כך למנכ"ל העירייה ולגזבר, וחובות ארנונה לא נגבו ובמקרים אחרים נגבו שלא כדין. לעירייה כלל אין ספר נכסים והיא לא מחזיקה במידע אמין הנוגע לזכויותיה הנדל"ניות החוקיות. אם לא די בכך, גם במקרה של בית שאן, הועסקו יועצים חיצוניים בניגוד לנהלים.