בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ דחה היום (שני) פה אחד את בקשת המדינה לדחות את פינוי המאחז הבלתי חוקי עמונה, וקבע כי הוא יתבצע כמתכונן עד 25 בדצמבר. "עלינו להישמר ממצב שבו בקשות להארכת מועד לביצוען של פסק דין בסוגיות מסוימות יהפכו למעין ריטואל", כתבו השופטים בפסק הדין.
"כמו בעניין מגרון, גם במקרה הנוכחי הרצון להתחשב בתושבי עמונה אינו יכול לגבור על הצורך באכיפת החוק ובהגנה על הקניין הפרטי", הוחלט. "אסור להתעלם מההשלכות שעלולות להיות להימנעות מביצוע פסק הדין. המסר הטמון בכך הוא שניתן למנוע ביצועם של פסקי דין בשל חשש של המדינה מפני איומים ואלימות, מסר שעמו אין להשלים במדינת חוק. על המשיבים מוטלת חובה לנקוט בכל האמצעים הסבירים העומדים לרשותם כדי למנוע אלימות, ולא למהר לאמץ פתרון חריג בדמות דחיית ביצועו של פסק-דין סופי".
עוד בוואלה! NEWS:
החגיגה מוקדמת: חוק ההסדרה עלול לגרום יותר נזק מתועלת להתנחלויות
הקרב שהסתיים בצעד היסטורי: הניצחון של בנט בחוק ההסדרה
אחרי דיון סוער: חוק ההסדרה אושר פה אחד בוועדת השרים לחקיקה
בסוף החודש שעבר הגישה המדינה לבג"ץ בקשה להארכת מועד פינוי מאחז עמונה לתקופה של שבעה חודשים. לבקשה, שהוגשה באמצעות עורכי הדין אבינועם סגל אלעד ורן רוזנברג, צורפה חוות דעת מסווגת של שב"כ שהועברה לעיון השופטים בלבד. מהבקשה עולה כי לטענת השב"כ, פינוי בכוח של עמונה טומן בחובו סכנות שונות ועלול להשליך "על ביטחון האזור".
עוד נטען כי הפינוי "יוביל לביצוע מעשי אלימות ואיבה על ידי גורמים קיצוניים, בין אם כלפי כוחות הביטחון ובין אם כלפי האוכלוסייה הפלסטינית, מעשים אשר עלולים להוביל לתגובות נגד של גורמים אלימים מקרב האוכלוסייה הפלסטינית". השופטים קבעו כי לא יתייחסו לחוות הדעת של שב"כ, מכיוון שהיא הוגשה במעמד צד אחד, ובהליך הנוכחי, לטענתם, אין מקום להתייחס לבקשה שכזו מבלי שהיא מוצגת גם בפני העותרים.
שלושת השופטים קבעו פה אחד כי יש לדחות את בקשת המדינה. "כמו במקרים דומים התבקשנו בדקה ה-90 להאריך מועד לפינוי שנקבע בפסק דין", נכתב בפסק הדין. "עינינו הרואות כי כל פרק זמן שניתן, ארוך ככל שיהיה, אינו מספיק. מציאות זו לא ניתן לקבל במיוחד כאשר שותפה לה המדינה המופקדת על שלטון החוק. עלינו להישמר ממצב שבו בקשות להארכת מועד לביצוען של פסק דין בסוגיות מסוימות יהפכו למעין ריטואל, ועלינו להיזהר פן מועדים שנקבעו בפסק דין יהפכו להמלצה".
"הדברים מקבלים משנה תוקף במקרה שלפנינו, שבו רובם המוחלט של תושבי עמונה הצהיר כי אין בדעתו להסכים למעבר לשבות-רחל מזרח", הוסיפו השופטים, בהתייחסות לסירובם של התושבים לעבור לחלופה שהוצעה להם. "מכך נובע, כי פתרון מוסכם אינו נראה באופק. על כן, כוחם של החששות האמורים מפני פינוי כפוי יהיה יפה גם בתום הארכה המבוקשת, אם נקבל את בקשת המדינה".
לכך השיבה המדינה כי חרף התנגדותם הנוכחית של תושבי עמונה לחלופת שבות-רחל מזרח, "קיימים משתנים רבים אשר עשויים להשפיע בזמן אמת על עצמת התנגדותם". המדינה ציינה, בין היתר, כי במהלך השנתיים שחלפו מאז ניתן פסק הדין נעשו "מאמצים כנים למציאת חלופות הולמות למגורי התושבים". עם זאת, טענה כי "לא יעלה בידה להשלים את כלל הפעולות הנדרשות עד למועד הפינוי עליו הורה בית המשפט". המדינה עוד הדגישה כי "יש חשיבות לקידום חלופות מגורים לתושבים בטרם יבוצע הפינוי בפועל".
כמתואר בפסק הדין, המאחז עמונה הוקם על קרקעות מוסדרות בבעלות פרטית פלסטינית, ללא היתרי בנייה כדין. על כן, נקטה המדינה בהליכי פיקוח כלפי הבינוי במקום, לרבות הוצאת צווי הפסקת עבודה והריסה. לאחר שצווי ההריסה לא מומשו בפועל, הוגשה בשנת 2005 עתירה שבה התבקש בית המשפט להורות למדינה לפעול לפינוי תשעה מבני קבע שהוקמו שלא כדין. העתירה האמורה נמחקה, לאור הצהרת המדינה על כוונתה לממש את צווי ההריסה שהוצאו לתשעת המבנים.
לבסוף הפך בית המשפט הפך את צו ההריסה למוחלט, וציין כי "אין ספק שביצוע צווי ההריסה הוא קשה וכואב עבור התושבים ובני משפחותיהם המתגוררים במקום. אולם, אין בקושי זה כדי לאפשר הכשרה של בנייה בלתי חוקית על קרקע פרטית, ואין בו כדי להצדיק אי-אכיפה של הדין מצד המדינה".
נשיאת בית המשפט מרים נאור ציינה כי "פסק הדין ניתן לאחר שנים ארוכות של התדיינות, שבמהלכן התקבלו בקשות המדינה לארכה לשם מיצוי הניסיונות להגיע לפתרון בדרכי שלום. בסופו של דבר נקבע בשים לב לפגיעה המתמשכת בקניין הפרטי ובשלטון החוק כי לא ניתן להמתין עוד". הוא הוסיפה כי "עם זאת, מתוך מודעות לקושי הגלום בהריסתם של מבנים המשמשים למגורים ולצורך בבחינת חלופות למגורי התושבים, נתן בית המשפט פרק זמן של שנתיים לביצוע הצו שניתן".
"פרק הזמן שניתן הוא ארוך לפי כל קנה מידה", הבהירה נאור. "במקרים אחרים שנסיבותיהם דומות, ניתנה שהות קצרה יותר או לכל היותר זהה. בעניין מגרון, שעסק בפינוי המאחז הבלתי חוקי הגדול ביותר ביהודה ושומרון, הורה בית המשפט על פינוי בתוך כשמונה חודשים ממועד מתן פסק הדין". לדבריה, "פסק הדין קבע מלכתחילה פרק זמן ארוך, עם זאת, אין לקרוא לתוכו תנאי שלפיו אם לא תימצא בגדרי הזמן שנקבע חלופת מגורים קבועה למחזיקים במסגרת הקהילה, תהא זו עילה לעכב את הפינוי".