(בווידאו: ברק אובמה מדבר על ולנברג, לפני כשלושה חודשים)
71 שנים לאחר שנעלם בנסיבות מסתוריות, הרשויות בשבדיה הכירו היום (שני) באופן רשמי במותו של ראול ולנברג, הדיפלומט השבדי שהציל כ-20 אלף מיהודי הונגריה בשואה והוכר כחסיד אומות העולם. להערכת שטוקהולם, ולנברג מת בכלא הסובייטי, אולם לא ברור מה בדיוק הוביל למותו.
עד כה, הוא נחשב לנעדר, אולם רשות המסים השבדית, האמונה על רישום לידות ומיתות, אישרה היום כי הוא מת, על פי הדיווח בעיתון "אקספרסן". ראשת המחלקה המשפטית של הרשות, פיה גוסטפסון, הוסיפה כי ההחלטה התקבלה ב-26 באוקטובר, בעקבות פנייה מאחד מנציגיו של ולנברג. תאריך המוות נקבע באופן רנדומלי וללא כל ביסוס ממשי ל-31 ביולי 1952.
עוד בוואלה! NEWS:
צרפת: עימותים במחנה פליטים בפריז; "מאות ילדים נותרו ב'ג'ונגל'"
מנהיג הימין בהולנד מואשם בהסתה: "יש לנו בעיה אדירה של מרוקאים"
אחרי שנתיים של משבר: בעל ברית של חיזבאללה נבחר לנשיא לבנון
ולנברג נעלם בבודפשט בשנת 1945, לאחר כיבושה בידי הצבא האדום. בשל קשריו עם גורמים אמריקניים ונאציים בכירים, בברית המועצות סברו שהדיפלומט ריגל עבורם וכי הצלת היהודים אינה אלא סיפור כיסוי. ברבות השנים הודתה מוסקבה כי החזיקה בו, אולם מעולם לא הסכימה לחשוף מה עלה בגורלו. הסיבה למותו נותרה אחת התעלומות הגדולות של מלחמת העולם השנייה, על אף שמוסקבה הייתה תמיד החשודה המידית.
לפני כשלושה חודשים נחשפו יומנים שכתב ראש הקג"ב הראשון ונמצאו לאחרונה, ולפיהם ולנברג הוצא להורג בהוראת מנהיג ברית המועצות יוסיף סטלין. יומניו של ראש הקג"ב הראשון, איוון סרוב, שהיו חבויים בקיר בית נופש שהיה בבעלותו בפרברי מוסקבה, אישרו את החשדות. "אין לי שום ספק כי ולנברג חוסל ב-1947", כתב סרוב, שכיהן בתפקיד משנת 1954 עד 1958.
היומן הנדיר כולל פרטים על מעצרו של ולנברג, שלדברי סרוב הוצא להורג בבית כלא במוסקבה. בששת העמודים שכתב על הנושא ציין סרוב כי ניקיטה חרושצ'ב, שהחליף את סטלין בהנהגת ברית המועצות, ביקש ממנו לחקור את המקרה. הוא כתב כי לא הצליח לחשוף באופן מלא את נסיבות מותו, ולא מצא ראיות לכך שהיה מרגל.
על פי המידע שנחשף, ויקטור אבקומוב, קודמו של סרוב בראשות שירות הביטחון, הודה במהלך חקירתו לאחר שנעצר בגל הטיהורים של סטלין כי ההוראה לחסל את ולנברג הגיעה מצדו של סטלין ושל וויצ'סלב מולוטוב, שר החוץ דאז. ניקיטה פטרוב, היסטוריון רוסי המתמחה בתקופה הסטליניסטית ובסרוב עצמו, הסביר לעיתון "ניו יורק טיימס" כי מעולם לא הופיעה כל התייחסות למותו של ולנברג במסמכים סובייטים שפורסמו. "הם לא השתמשו במילה הזאת, 'נהרג'", הסביר. "הם אמרו שנראה שהוא מת, אבל הם לא יודעים על כך דבר. ביומנו של סרוב, אפשר למצוא זאת כעובדה".
מוקדם יותר השנה, יותר מ-70 שנים לאחר שנלקח בשבי הסובייטי, ממשלת שבדיה הכריזה כי היא מוכנה להכיר בו כמת. לאחר שוולנברג נלקח בשבי, השגרירה הסובייטית בשטוקהולם אלכסנדרה קולונטיי, אמרה לאמו כי הוא נעצר, אולם בהמשך חזרה בה וטענה כי לקרמלין אין כל מידע על המקרה. בשנות ה-50, החלה מוסקבה לשחרר אסירי מלחמה שבדים, שחלקם מסרו פרטים עמומים בנוגע למפגשים עם ולנברג בכלא.
בעקבות זאת, הקרמלין, שביקש לחמם את היחסים עם שבדיה, פרסם דוח בנושא בשנת 1957, שבו נטען כפי שנטען במקרים לא פתורים נוספים כי ולנברג מת בכלא בחודש יולי 1947 מהתקף לב, בגיל 34. בשנת 1991, עם נפילת ברית המועצות, הקרמלין הסכים לבחון מחדש את החומרים הארכיונים ולערוך ראיונות עם אנשי ביטחון לשעבר, אולם הדוח הסופי שפורסם בשנת 2000 לא הגיע למסקנה ברורה, מלבד העובדה שמסמכים הנוגעים לגורלו של ולנברג הושמדו או שהושמטו מהם פרטים קריטיים.