סכסוך אזורי על השלל: התקווה האחרונה של דאעש בקרב על מוסול

עוד בטרם החל המבצע לכיבוש מוסול, העיר השנייה בגודלה בעיראק, החלו השחקנים השונים במזרח התיכון להתקוטט ביניהם על עתידה לכשתשוחרר מידי ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש). הראשון שהתקשה להתאפק היה נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן, האיש עם הפה הכי הגדול באזור, שהסביר כי אין ספק שטורקיה משתתפת במבצע לשחרור מוסול, על אף התנגדותה של בגדאד. תגובתו של ראש ממשלת עיראק חיידר אל-עבאדי לא איחרה לבוא ואתמול (שני) לאחר שנפתח המבצע, איים כי אם כוחות טורקיים ינסו לפלוש לשטח עיראק הרי שחייליו יתקפו אותם.

עם זאת, אלה השחקנים האחרים שאינם משמיעים את קולם בבירור, שגורמים לחששות גדולים עוד יותר. כך למשל, נשיא החבל הכורדי, מסעוד ברזאני, ששיבח את הפעולה, לא ציין מה יעלה בגורל השטחים שעליהם ישתלטו כוחות הפשמרגה הכורדיים שמשתתפים באופן פעיל בלחימה. סוכנות הידיעות אי-פי דיווחה מפי בכירים כורדים כי אין בכוונתם לוותר על הטריטוריות הללו. עבור הכורדים, השטחים שמסביב למוסול והדרך הראשית לבירה הכורדית אירביל, נחשבים לחיוניים מאוד. רק לפני כשנה וחצי היה דאעש רחוק קילומטרים ספורים מאירביל וניתן לנחש שהכורדים ינסו להבטיח את יציבות החבל שלהם.

לקריאה נוספת:
הקרב על מוסול: "הכוחות העיראקיים מתקדמים מהר מן המתוכנן"
מיליון עקורים, הוצאות להורג ופיגועים: הסכנות הטמונות בקרב על מוסול
מחכים לשוב הביתה: העקורים ממוסול צופים במבצע מרחוק

ואיך אפשר בלי האיראנים. כמה אלפי לוחמים הפועלים במסגרת המיליציות השיעיות שהוקמו על ידי טהראן, ממתינים עדיין בצד ומאחור, ולעת עתה לא משתתפים בלחימה. החשש הגדול של תושבי מוסול ושל השחקניות האזוריות השונות, בהן ערב הסעודית, הוא שהאיראנים לא ישבו על הגדר עוד הרבה זמן - וישלחו את לוחמיהם לבצע טיהור אתני נגד הסונים במוסול.

במוסול, על פי הערכות שונות, ישנם כיום בין 3,000 ל-5,000 חמושים של דאעש. ממולם התייצב כוח עיראקי-כורדי-אמריקני, שמונה כ-35 אלף לוחמים, וכולל כוחות חיל אוויר ושריון – שלדעאש אין. במשחקי הילדים היו קוראים לזה "לא-כוחות". למעשה, הנשק המשמעותי מבחינת הארגון יהיה המחבלים המתאבדים, שינסו לפגוע בכל דרך אפשרית בהתקדמות הכוחות העיראקיים או הכורדיים, כפי שכבר אירע אתמול, אך ללא הצלחה יתרה.

בשעות הערב אתמול דיווחו הכורדים על כיבוש תשעה כפרים באזורים שממזרח למוסול ללא התנגדות כמעט, בשטח שגודלו כ-120 קילומטרים רבועים. גם הצבא העיראקי התקדם מדרום בקלות יחסית. "התקווה" הגדולה של דאעש, היא שהריבים והמתיחויות בין הכורדים, העיראקים והאיראנים יאטו את התקדמות הכוחות, ובשלב שבו טהראן ואנקרה יתערבו - יפנו חייליהם להילחם אלה באלה במקום בו.

גורם נוסף שיכול לעכב את התקדמות הכוחות הם מאות אלפי בני האדם שמתגוררים במוסול והפכו למגן אנושי עבור דאעש. האמריקנים מקווים כי תימצא הדרך למלט אותם מהעיר, אך התשובות לשאלות מה יעלה בגורלם לאחר שחרור העיר ואם יוכלו לשוב לבתיהם – לוטות בערפל.

ועדיין, על אף כל ההסתייגויות האלה, הכף נוטה בבירור לרעת דאעש. לארגון אין כיום יכולת לנייד כוחות כדי להציל את אנשיו במוסול; זרם המתנדבים הואט מאוד; הקופה התרוקנה והמוטיבציה בקרב אנשיו הולכת ונחלשת; כמו כן, מספר הלוחמים שברשותו בעיראק ובסוריה צנח באופן דרמטי בשנה וחצי האחרונות - מ-25 אלף ל-15 אלף.

ההערכה הרווחת בישראל ובמערב היא שדאעש ינסה בסופו של דבר "לשמור כוחות", לקרב המכריע על בירתו הסורית, א-רקה. אף שבשלב זה קרב מסוג זה עדיין לא מתוכנן, הוא יגיע בשלב מוקדם או מאוחר. נדמה כי חזון "המדינה האסלאמית" של אבו בכר אל-בגדאדי, קורס לו לאיטו, בקול רעש גדול והארגון צפוי לחזור לדפוס פעולה הדומה לשל אל-קאעדה. כלומר, להתנהל יותר כמו ארגון טרור, פחות כ"מדינה" ולנסות לשפר את מנגנון הפיגועים בחו"ל שלו ככל שניתן.