כשעדי יומטוביאן החליטה על שינוי חד בחייה והחלה בהכשרה כנהגת אוטובוס, היא לא תיארה לעצמה שתתאהב בסדרן העבודה שלה, ציון. השניים, שחוגגים השנה את יום נישואיהם השישי, נאלצו לגבור בתחילת הדרך על הקשיים של תחילת קשר בין רווק לאם טרייה ושילוב של עבודה משותפת. כעת, הם כבר יודעים שמאז הם "לא עוזבים אחד את השנייה".
"הניצוץ ביני לבין ציון נוצר כבר ביום הראשון לעבודה, בדייט השני כבר הכרתי לו את שחר, הבת שלי. הוא מיד התאהב, והיה לי ברור שזה זה", מספרת עדי. ציון ועדי יומטוביאן, סדרן ונהגת בחברת "מטרופולין", הכירו על ההגה, בין קווי התחבורה הציבורית.
כבר בראשית דרכם המשותפת בחברה, ניסו חבריהם של השניים לשדך ביניהם, לדברי עדי. "כשנהג חדש מגיע לעבודה, סדרן בכיר מכיר לו את האוטובוס לפני היציאה אל השטח. בין בדיקה להסבר נוצר בינינו הקליק. החברים בעבודה ידעו ששנינו רווקים, וניסו לשדך בינינו, ואז הגיעה החופשה השנתית", היא אומרת. "החלטתי להציע לציון לבוא איתי לנופש ומשם התפתחה לה הזוגיות. אחרי מספר חודשים עברנו לגור יחד והחלטנו להינשא". על היחסים בין בעלה ובתה היא מספרת: "ציון לא זז משחר. עושה איתה שיעורי בית, צופה איתה בטלוויזיה. הוא אוהב אותה כאילו הייתה בתו הביולוגית".
עוד בוואלה! NEWS:
יש לי חלום: החברה שמגשימה לזוגות את הפנטזיות המיניות הפרועות
65 ורדים להצלת חיים: הקמפיין שנועד לסייע למאות אנשים בישראל
בשם האהבה: שיחה עם שני זוגות שלא נופלים להגדרות המקובלות
על השאלה איך משלבים זוגיות, משפחה ועבודה יחד, לשניים יש תשובה ברורה. "זה כיף, מאתגר וקשה", אומרת עדי. "מדי יום אנחנו קמים מאוד מוקדם. ציון קם לעבודה ב-03:00 לפנות בוקר, ואני יוצאת בשעה 04:45. מדובר בשעות מוקדמות וקשות, וללא הסיוע של בני המשפחה בטיפול בשחר, אני לא יודעת איך היינו שומרים שנינו על מקום העבודה", היא מספרת.
סדר היום שלהם מאתגר, לדבריה. "ציון, מתוקף תפקידו, צריך להגיע מוקדם אל התחנה המרכזית ולהכין את צי האוטובוסים לפני עוד יום בדרכים. אני מגיעה לעבודה בסביבות 05:00 בבוקר, עולה על קו באזור רעננה-הרצליה ומסיימת לקראת הצהריים, כדי להספיק לארגן את הבית ולהיות עם הילדה. ציון מגיע הביתה בסביבות 18:30, אחרי שסיים את תפקידו כסדרן והפעיל קו בינעירוני בין רעננה, הרצליה ותל אביב, ועם הכוחות המעטים שנשארו לו משחק ומבלה עם שחר וגם עוזר בתחזוקת הבית", מספרת עדי.
ימי העבודה קשים וארוכים, אך בכל יום מגיע רגע המעבר בין יום העבודה ובין הערב המשפחתי, מספר ציון. "החיים שלנו סובבים סביב האוטובוסים. אבל כשמגיעים הביתה, אנחנו משתדלים לבלות עם הילדה שלנו. ויש לנו כלל אחרי ששחר הולכת לישון, מפסיקים לדבר על היום שהיה ומנסים להיות ביחד עד שנרדמים".
כשהוא נשאל אם הוא מתערב בענייני העבודה של רעייתו, ציון עונה בהחלטיות. "בשום פנים ואופן לא. עדי היא יישות בפני עצמה. היא מתמודדת מול הנוסעים, המערכת ומנהלי העבודה לבד, ללא כל התערבות שלי", הוא מספר, ומוסיף כי כזוג הם "מקפידים מאוד להפריד בין העבודה לבין חיים המשותפים שלנו. אני לא נכנס לאילוצים שלה והיא לא נכנסת לשלי. רק לפני חופשות אנחנו דואגים להיות מתואמים".
עדי מספרת כי בעוד העבודה נשארת לרוב מחוץ לזוגיות, הזוגיות דווקא כן מחלחלת ליחסי העבודה: "אם בתחילת הדרך ציון היה עובר ומדריך אותי על הכלי, היום אחרי שאנחנו נשואים ועובדים יחד, ממתין לי למשמרת כלי מצוחצח ומוכן לעבודה רק להכניס את המפתחות ולצאת לדרך", היא אומרת. "קורה לפעמים שבמהלך הנסיעה אנחנו נפגשים על הקווים, אבל גם אז נפנוף עדין לשלום וכל אחד ממשיך בעבודתו. יש לנו אחריות", מוסיף ציון.
על היותה אישה שעובדת כנהגת אוטובוס מספרת עדי כי הדבר לא פשוט. "כשנוסע עולה לאוטובוס שלי בפעם הראשונה, הוא מרבה להסתכל על השעון ובטח אומר לעצמו 'רק שהנסיעה תעבור בשלום'. נכון להיום, צברתי לי נוסעים ונוסעות קבועים, וכבר לא מעניינת אותם העובדה שאני נהגת ולא נהג, העיקר שהנסיעה רגועה והם מגיעים בזמן ליעד".
רגע לפני ששחר הקטנה הולכת לישון, הם יושבים שלושתם בסלון הבית ומשוחחים על אירועי היום. שחר מספרת להוריה על היום שעברה בבית הספר, בזמן שהיא אוחזת באוטובוס צעצוע שהוריה קנו לה, ואומרת: "אמא ואבא, אני רוצה להיות כמוכם כשאגדל. אני רוצה להיות נהגת אוטובוס".
