לידיה ורותם מגיעות לפארק "אוטופיה" שבקיבוץ בחן, לבילוי זוגי שגרתי בסוף השבוע, מנצלות את השבתות השמשיות האחרונות לטיולים. השם האופטימי של הפארק עומד מול נושא הריאיון באופן כמעט אירוני, כשהן מספרות על הקשיים שמלווים זוגיות בין טרנסג'נדרית לסיסג'נדרית.
לפני הכול, ראוי לעצור ולהתייחס למושגים. טרנסג'נדרים הם אנשים שחל חוסר הלימה בין המין הביולוגי שלהם זכר או נקבה לבין המגדר שאליו הם מרגישים שהם משתייכים גבר או אישה. סיסג'נדר הוא המקרה ההפוך, שמוכר לרוב האנשים כ"נורמה": אדם שהמין הביולוגי שלו והמגדר שאליו הוא משתייך תואמים זה לזה.
מרבית מהקשיים שנאלצים לעבור טרנסג'נדרים נעלמים מעיניו של הציבור הרחב; בין אם מדובר בתחושה הבסיסית של אי-ההתאמה בין מין למגדר, דרך היחס המחפיר שהם מקבלים לא אחת גם מהאנשים הקרובים ביותר אליהם, ועד הדברים הפשוטים והיומיומיים כמו מציאת עבודה, התנכלויות ברחוב וגילויי טרנסופוביה מצד חלקים גדולים מהחברה. בין היתר, הם נאלצים גם להתמודד עם חוסר הנראות שלהם במיינסטרים, והרי מה שהחברה לא רואה הרבה פעמים לא קיים עבורה. כך, נוצר מעגל של חוסר לגיטימציה שמרחיק את האוכלוסייה הזו מעיני החברה וגורם לציבור, לא אחת, לתחושת ניכור ולפחד.
אבל לא מעט סיסג'נדרים מצליחים לעבור את שרשרת המחסומים החברתית הזו ולראות מולם, ברמה הפשוטה ביותר, בני אדם. רותם, סיסג'נדרית לסבית בת 22, ולידיה, טרנסג'נדרית לסבית בת 29, הן אחד מהזוגות שמקיימים חיים משותפים עם לא מעט הכלה הדדית ויכולת מופלאה להסתכל על בני האדם שסביבם ללא מחסומים בכל הנוגע למין ולמגדר.
"התגובות הראשונות שקיבלתי היו בעיקר מתוך בורות. אנשים לא כל כך ידעו ולא הבינו, אמרו לי 'אה, אז את יוצאת עם מישהי שהייתה פעם גבר' או ששאלו אותי איך אני מגדירה את עצמי לסבית ואני יוצאת עם טרנסג'נדרית", מספרת רותם. "אבל אני מסתכלת על האופי של הבן אדם, לא על החיצוניות שלו". לדברי לידיה, רבים לא מצליחים להכיל את העובדה שמגדר הוא משהו שניתן לבחור, ולכן טרנסג'נדריות הן לא משהו "אחר", אלא מי שהן בוחרות להיות. "זה מיתוס שצריך לשבור", היא מסבירה. "נגיד, בחורה טרנסית, היא מבחינת הרבה אנשים תמיד סטרייטית ונמשכת לגברים - אבל זה לא נכון, היא יכולה להיות הכול. ההבדל בין מגדר לנטייה מינית זה משהו שהרבה אנשים לא מצליחים להפריד".
ואולם, הדרך לא תמיד הייתה קלה. מלאכת חיפוש הזוגיות עבור טרנסג'נדרים וטרנסג'נדריות רצופה מהמורות ומתסכלת ביותר. השתיים הכירו דרך אפליקציית ההיכרויות "טינדר", "מסתבר שאפשר להוציא משם זוגיות", אומרת לידיה. בשלב מסוים היא החליטה פשוט לשים את הכול על השולחן כבר מההתחלה, כדי להימנע מאי-נעימויות מול מי שיעדיף להתרחק. "זוגיות זה משהו מאוד מסובך. בדרך כלל, כשבחורה טרנסית רוצה לצאת עם מישהי או עם מישהו, יש כל מיני שאלות בתחילת הקשר שעולות והן לא נעימות ויש הרבה אנשים שנרתעים מזה, או שכן מתחילים לצאת ואז מקבלים רגליים קרות ובורחים. למדתי מניסיון העבר לרשום את זה בפרופיל שלי, ושמי שלא מעוניין שלא יפנה אליי בכלל", היא מסבירה. "יש לי די הרבה מזל שאני יוצאת עם בחורה כמו רותם".
רותם מודה שאפילו עבורה הדברים לא היו קלים מההתחלה. "היה לי קשה בהתחלה, אני לא אגיד שלא, אבל רציתי להישאר ולהיות שם", היא מספרת. "יש מצב שפעם הייתי אחרת. ממנה הכרתי יותר, הבנתי יותר. היא גרמה לי להיכנס לזה יותר ולהבין על מה מדובר, על הקשיים שאנשים עוברים ועל מה זה להיות טרנסקסואל. אני לומדת יותר להכיל אותה ממה שהייתי בהתחלה, אולי לא תמיד ידעתי להבין אותה כמו עכשיו ואת כל מה שהיא עברה ועוברת. זה חושף אותי באיזשהו מקום לעולם הזה". לצד זאת, היא מבהירה כי כשנתקלה בפרופיל של לידיה ב"טינדר" וראתה שהיא טרנסג'נדרית, "זה אף פעם זה לא עלה או הפריע. היא אישה לכל דבר חוץ מהעובדה שהיא פשוט לא מייצרת הורמונים באופן טבעי, אני לא רואה בה משהו אחר".
כעת, ההתמודדות העיקרית של השתיים היא מול הבורות ומול שאלות פולשניות שלא מעט טרנסג'נדרים נתקלים בהן, כאלה שעוסקות בתהליכים הפיזיים ובמעשים ששמורים לחדר המיטות. "אני בדרך כלל לא כל כך עונה על השאלות האלה. אני מתעלמת, לא מתה להסביר את עצמי. אבל זה החיים הפרטיים, שלי, זה לא באמת מעניין אף אחד מה אני עושה בהם", מסבירה לידיה. כמו כן, בעוד ההורים של לידיה פגשו את רותם ומכירים אותה רותם עדיין לא הכירה את לידיה להוריה, שיודעים שיש לה בת זוג אבל "לא את הרקע", כפי שהיא מתארת את זה.
"אני בעד לא לפסול אף פעם", מסכמת לידיה. "להכיר את הבן אדם. שורה תחתונה, בני אדם. כל ההגדרות זה סתם, סתם להגדיר. שכל אחד יעשה מה שטוב לו ומה שהוא אוהב. בן אדם זה מה שחשוב".
גם אדם אורבך ומיקי זאידל גברו על המכשולים שרבים אחרים לא צולחים. דרך חברים משותפים הם מצאו זה את זה, ומאז הם ביחד כבר שנה וחצי. מיקי, בן 39, הוא קצין ביטחון בעיריית אשדוד ורב-סרן במילואים, דובר של ארגון חוש"ן לחינוך לסובלנות לקהילה הגאה וממייסדי הפורום הבי-פאן-פולי של האגודה הלהט"בית בישראל. אדם, דתי לשעבר ובן 21, עובד בעיריית תל אביב ביחידה למחקר אסטרטגי, אבל ביומיום הוא גם מטפל קהילתי בקשישים ומתנדב בפרויקט "גילה" להעצמה טרנסית. השניים מגדירים את הנטייה המינית שלהם כפאנסקסואלים: מי שנמשכים לבני אדם ללא קשר למין או למגדר שלהם.
"פעם שמעתי תגובה שהייתה שילוב מנצח של הומופוביה וטרנספוביה", נזכר מיקי, שעד שפגש את אדם, יצא עם גברים סיסג'נדרים. "בא אליי מכר, ואמר לי 'אה, אתה רואה ניסית אישה וזה עבד לך', וזה היה מרצון טוב". המכר טען למעשה בפני מיקי שהוא סוף סוף "ניסה וזה עבד" בכל הנוגע לזוגיות עם נשים אף שאדם הוא גבר. "נתקלים בלא מעט בורות, אבל בגלל שגם אדם וגם אני לא בארון, קל יותר להתמודד". על השאלות שלעתים מופנות אליו בעניין טרנסג'דרים והתהליך שעבר אדם, הוא מסביר כי הן "לא לגיטימיות". "זה התהליך שלו והגוף שלו", הוא מספר.
בכל הנוגע לאותה הבורות, מסביר אדם כי "לפעמים זה מעייף, אבל זו החברה שנולדתי לתוכה". לדבריו, "אנחנו לא שונים מכל אנשים אחרים, אנחנו סך הכול בני אדם רגילים. במקרה היה לנו תהליך קצת אחר. חלק עושים את המעבר לגוף שהם רצו וחלק לא עושים. אנחנו אותם אנשים לכל דבר ועניין. אין שום דבר מיוחד, זה לא שאנחנו יצורים נדירים".
באופן לא מובן מאליו, מיקי מספר כי דווקא הסביבה של השניים הייתה מקבלת מאוד. "מצד 99.9% מהאנשים סביבנו, לפחות כלפי חוץ, קיבלנו הבנה והכלה", הוא אומר. מעבר לכך, אמו קיבלה באהבה וברצון את הזוגיות של השניים. "החלום הגדול שלה הוא נכדים. ברגע שהיא שמעה שהוא טרנסג'נדר, התחילו לעוף לה ניצוצות בעיניים. מאז, השיחות כבר מתנהלות בין אדם לאימא שלי", הוא מספק וצוחק.
"אנחנו שונים כזוג", הוא מוסיף. "הקשיים הם שונים. אני לא תמיד מבין מה עובר עליו. אני מנסה להכיל ועובד על זה עם הזמן, אבל אני לא תמיד יודע איך זה עובר עליו. זה משפיע על החוויה הזוגית". מעבר לכך, השניים מספרים כי דווקא פער הגילאים ביניהם הוא מה שבולט כלפי חוץ, ואיתו הם נאלצים להתמודד לא מעט. "כלפי חוץ נראה שאני המבוגר והוא הצעיר, אבל יש לנו זוגיות שוויונית וקבלת החלטות משותפת, ובפועל הוא היותר בוגר משנינו".
כמו לידיה, גם אדם מזכיר את השאלות האינטימיות שהוא נדרש לעתים לאנשים עליהן ללא כל סיבה. "לא כל שאלה היא לגיטימית", הוא מבהיר. "זה שאנחנו טרנסים, זה לא אומר שאנחנו צריכים לספק כל יצר סקרנות. יש איזושהי אמירה שחוזרת על עצמה בקרב טרנסים וטרנסיות, והיא שברגע שאנשים מבינים שאתה טרנסג'נדר - הטאקט שלהם נשאר בבית. הם מתנהגים נורא מוזר. אני לא חושב שבחורה או בחור ישאלו מישהו אקראי ברחוב איך הם עושים סקס".
כדי למנוע מבוכה, אדם מסביר ש"אם בנאדם לא בטוח איך לפנות לבן אדם ברחוב, בין אם הוא טרנס ובין אם לא, אז תמיד עדיף לשאול איך הוא מעדיף שיפנו אליו". לדבריו, "לי, בעיקר יצא במקומות עבודה להתמודד עם שאלות מאוד אישיות שלא רציתי לענות עליהן, ולא עזבו אותי עד שאני לא הצבתי אולטימטום".
לסיכום, מיקי מבהיר כי הוא מתקשה להזדהות עם הפחד והריחוק שקיימים בחלקים נרחבים מהחברה מפני טרנסג'נדרים. "החוויה הזאת זרה לי מהסיבה הפשוטה שאני לא נמשך לבני אדם לפי מגדר או איברי מין. אני מאוד רחוק מהחוויה הזאת. אני מניח שאחרים הם אחרים, ואני לא בא לשפוט. לכל אחד מותר להימשך למי שהוא רוצה, אבל הדבר הכי חשוב הוא שאסור להפוך את האישי לפוליטי במקרה הזה. אם מישהו לא רוצה לצאת עם מישהו הוא לא חייב, זה דבר אחד. אבל מפה להצהרה פוליטית - יש מרחק גדול".
