(בווידאו: בוכריס לראשונה על ספסל הנאשמים בבית הדין הצבאי בתל אביב)
לאחרונה נתוודענו כי פניהם של הפרקליט הצבאי הראשי ותת-אלוף במיל' אופק בוכריס לגישור פלילי. בעיני רבים נתפס ההליך הפלילי כמלחמת דינוזאורים בין התביעה הכללית לנאשם, במהלכה נלחם כל צד על ליטרת בשרו, התביעה על ליטרת בשר המתלוננים והסדר הציבורי, והנאשם על ליטרת בשרו שעוד נותרה לאחר ההכרעה הגורלית להעמידו לדין. אין משפט ראוי לבטא סיטואציה זו מאשר "ייקוב הדין את ההר". השופטים מכריעים בין הנצים ומחשבים את קיצו של ההליך הפלילי לחסד עבור הנאשם או לשבטו.
אלא שלא כך הדבר. ההליך הפלילי לבש בשנים האחרונות מראה מרוכך יותר שתחילתו הסדרי טיעון, בו למעשה נקבעת תוצאתו של ההליך הפלילי בין פרקליט לסנגור, כאשר על בית המשפט מוטלת המלאכה להחליט אם לאמצו, תוך מתן אזהרה לנאשם כי בית המשפט אינו כבול להסדר. בית המשפט העליון שכלל את מוסד הסדרי הטיעון, וקבע כי בית המשפט ישתחר מהסדר טיעון רק במקרים נדירים וחריגים.במאמר מוסגר אציין כי הסדרי הטיעון כונו תחילה "עסקאות טיעון", אלא שהמילה "עסקה" לא הלמה הליך משפטי, משום היותה מהולה בקונוטציה שלילית, לכן עודן המושג. עד למתן הגושפנקא למוסד הסדרי הטיעון, נשמעה לא פעם הטרוניה כי מוסד הסדרי הטיעון הוא לא אחר מכלכלה שחורה של ההליך הפלילי. מוסד הסדרי הטיעון סבל מחבלי לידה מרובים, לפני שנים רבות, למשל, כיהן פרקליט מחוז שסירב בתוקף להעניק אכסניה להסדרי טיעון.
עוד כתבות בנושא:
תא"ל בוכריס לראשונה על ספסל הנאשמים: כופר לחלוטין בהאשמות נגדו
בדרך לחנינה, "הילד של כולנו" יצטרך לשכנע שפעל לטובת הציבור
בית המשפט קיבל את ערעור המדינה: עונשו של הרב פינטו לא יקוצר
לפני שאגש להליך הגישור, אציין כי מוסד הסדרי הטיעון זוכה מפעם לפעם לעדנה מתחדשת, משום ובעיקר בשל פער שלילי אדיר בין מספר השופטים המכהנים אל מול כתבי האישום המוגשים מעת לעת. מערכת המשפט אינה מסוגלת להכיל לקרבה כמות כה גדולה של כתבי אישום, ולו התנהלו ההליכים הפליליים כסדרם, גלגלי הצדק היו משותקים. הסדרי הטיעון טומנים בחובם וללא ספק אלמנט של הקלה עם נאשמים, שמצב הראיות נגדם אינו מטיב עם סיכוייהם לזיכוי בסיומו של ההליך, ויש בהם קיצור עינוי הדין ולמעשה שליטה בתוצאה.
לא פעם עומד סנגור בפני הצעה להסדר טיעון שנראה לכאורה כמקשה על שולחו, אך סופו של ההליך מסתיים אחרת ולחומרא. ניסיון במקצוע עריכת הדין, לצד תקדימים, מסייעים לסנגור לנבא תוצאה של ההליך ממנה נגזרים פרטי ההסדר. בשעתו הסדרי הטיעון נחתמו בין פרקליט לסנגור. כיום, בתיקים בהם יש נפגעי עבירה, דואגת הפרקליטות ליידע את קורבן העבירה ולקבל את הסכמתו להסדר. לא אחת אירע שהסדר טיעון כזה או אחר חולל סערה ציבורית, כך למשל היה בפרשת הרב פינטו שלאחרונה נדחתה בקשתו לשחרור מוקדם.
הגישור הפלילי הוא שחקן חדש יחסית בזירה המשפטית הפלילית, אם כי יודעי דבר יודעים לספר כי ניצניו החלו לפני שנים רבות, במהלכם ביקשו סנגורים סיוע של השופט הדן בתיק לקדם משא ומתן להסדר טיעון שלא צלח. בין השופטים ניתן להבחין בשתי אסכולות, אלה שהטילו וטו מוחלט לקיים דיון בלשכותיהם אודות מו"מ שלא צלח, זאת כדי למנוע זיהום של ההליך הפלילי ולעומתם היו שדגלו בכך תוך נקיטת משנה זהירות שלא לפגוע בהליך ובזכויות נאשם. המלצתי החד משמעית היא לבחור בהליך הגישור רק לאחר מיצוי מו"מ עם הפרקליטות ולא להזדרז לגישור לפני מיצוי מו"מ, מהטעם הפשוט, לעתים רבות המו"מ מניב פרי טוב יותר. במילים אחרות, אין להפוך את הגישור לברירת מחדל להליך הפלילי.
כיום הגישור זכה למעמד רשמי וגלוי, בו מוקצה בכל ערכאה שופט מגשר בפלילים, המגשר אינו יושב לדין בתיק בו הוא מגשר, והוא עסוק במלאכת גישור בלבד. הכלל הבסיסי הוא שאין לכפות על הצדדים הליך גישור והוא מחייב הסכמה. בתיקו של אלאור אזריה הייתה התנגדות נחרצת של הפצ"ר לקיים הליך גישור, על אף המלצת בית הדין לכך. יוסף כי אם מלאכת הגישור לא צולחת, השופט המגשר נמנע בכוונת מכוון מלשוחח עם השופט, המופקד על ניהול התיק, אודות פרטי הצעתו בגישור וזאת כדי למנוע זיהום המשפט. היתרון הבולט בגישור היא האפשרות של נאשם לשמוע מפי שופט הערכה בדבר סיכויי תוצאות ההליך ולא רק מפי סנגורו.
ישנם כמה סגנונות גישור בפלילים. הגישור הקלאסי, לטעמי, מחייב שהשופט המגשר ייחשף לחומרי חקירה ובפרט לחולשת הראיות בתיק, אחרת יקשה על השופט המגשר לגשר על פני עמדות הנצים ולהציע הצעה מאוזנת לסיום ההליך. שופטים רבים עושים כן ומחווים את דעתם לטענות בדבר. מאידך, ישנם מגשרים המסרבים בתוקף להיחשף לחומר ראיות ולחולשותיו, וממילא לא מגלים את דעתם בעניין. לגישתם, מהות הגישור תיסוב אודות הפערים בענישה המוצעת לסיום ההליך. שיטה זו פחות מומלצת על ידי, שהלא נאשם משתוקק לדעת מה דעתו של שופט, אודות הראיות שלוקטו וסיכוייו לסיימו בזיכוי.
לאחרונה נושבת "רוח" גישור בבית המשפט העליון בהליכי ערעור פליליים, אין המדובר בהליך בעל "משכן קבע" אלא מהלכים רנדומליים. לא פעם מוצעות הצעות לסיום הליך ערעור בפשרה, בתיקים בהם ההכרעה אינה ברורה דיה, המקרה הבולט היה ערעור של רפ"ק ניר סומך שהורשע בהריגת מאהב רעייתו, בית המשפט העליון הציע למדינה, במהלך שמיעת הערעור להסתפק בעונש של חמש שנות מאסר, חלף ארבע עשרה שנה, שהוטלו עליו, המדינה סירבה, והדיון הסתיים בזיכויו מחמת הספק.
כל שנותר כעת הוא להמתין בצפייה דרוכה לסיום הליך הגישור בעניינו של תא"ל בוכריס.