אחינועם בת העשר ונבו בן החמש, ילדי משפחת גרינפלד שנהרגו בתאונת הדרכים הקשה השבוע בגיאורגיה, הובאו הבוקר (שישי) למנוחות בבית העלמין שבמצפה נטופה. כאלף קרובי משפחה וחברים הגיעו ליישוב כדי לחלוק כבוד אחרון לילדים ולנחם את אב המשפחה, חנוך. האם נעה, שנפצעה באורח קשה בתאונה ומאושפזת בבית החולים הדסה עין כרם, צפתה בהלוויה בשידור ישיר במיטתה.
בתאונה הקשה נפצע גם אחי הילדים, יפתח, באורח בינוני. אח נוסף, עברי בן השבע, ואב המשפחה, חנוך, נפצעו באורח קל ואתמול שוחררו מבית החולים. תאונת הדרכים הקטלנית אירעה כאשר הג'יפ המשפחתי הידרדר לעבר תהום, בעקבות תנאי מזג אוויר קשים ששררו באזור תושתי, שבו טיילה המשפחה.
עוד בוואלה! NEWS:
מחייכים על המטוס: התמונות האחרונות מהחופשה בגאורגיה שהסתיימה באסון
ארונות הילדים שנהרגו בגאורגיה נחתו: "האם יודעת על מותם; מצבה קשה"
האב שחזר את האסון בגיאורגיה: "הבנתי שאחינועם איננה ורציתי לא להיות"
"איך מסבירים לשני ילדים שמסתכלים עליי בעיניים הגדולות שלהם ושואלים מתי אחינועם ונבו יבואו? איך מסבירים את זה לילדים?", התייחס האב חנוך לילדיו שנותרו בחיים, יפתח ועברי. "אחינועם, כל כך חכמה ורגישה. אי אפשר להסביר לה בלי נימוק. בלי הסבר מנומק זה לא יתקבל. מאיפה המרץ הזה של אימא לרוץ מפה לשם לכדורגל, להתעמלות קרקע, לאמנות, לציור ועוד אחר כך לתפוס אותי ולספר לי את כל החוויות שעברת?", תהה האב בדבריו על בתו. "מי יגרום לאימא לפתוח עיניים מתפלאות ולשאול איך אבא משחק קלפים. אבל את ביקשת פעם אחת ולא יכולתי להגיד לא".
בהמשך התייחס לבנו נבו: "מי ידפוק לי על המצח בשש בבוקר ויגיד לי 'אבא תתעורר'. 'אבא אני רוצה לאכול'. מי יעזור לי לפתור את בעיית 'המי יתקלח ראשון', ופתאום אתה מופיע עם החיוך הזה ואומר 'בסדר, אני אוותר, אני אהיה הראשון', עם החיוך המתוק הזה ואז נעלם לי ומתחבא מאחורי הווילון של המקלחת".
חנוך ביקש לסיים את דבריו בסיפור הנסיעה שגבתה את חיי ילדיו ובקשת סליחה מהם. "לא היה לי האומץ לספר עד עכשיו", הודה והמשיך, נאבק בדמעות, "הגענו לחלק האחרון של הנסיעה. הכביש נגמר, עזבנו מאחורינו את כל הכפרים, הבית האחרון נעלם באופק ואת האספלט החליף שביל עפר לבן. הקירות של הקניון התחילו לסגור עלינו, ומצד שמאל שמענו את הנחל זורם".
"מצד ימין היה יער, השביל עדיין רחב ודי נוח, לאט לאט, אנחנו מתקדמים והקירות סוגרים עוד ועוד. את השביל הלבן מחליף שביל כהה עם אבנים המשובצות בו. הג'יפ מתחיל לקפוץ ואני מוריד מהירות. האור מתחיל להיעלם לאט-לאט ואנחנו מתלבטים מה לעשות: האם מתקדמים או חוזרים? השביל הולך וצר והקירות סוגרים וסוגרים. באיזשהו שלב החלק האחורי של האוטו התחיל להביע את דעתו. אחינועם, בקול רועד, אמרה: 'אימא ואבא בואו נחזור'. שלושת הבנים מסביבך אמרו בצחוק גדול: 'ממשיכים, ממשיכים'. אנחנו עדיין מתקדמים, הדרך הולכת ונעשית תלולה עם סיבובים, החושך נעשה יותר ויותר שחור. אל הקול הרועד שלך מצטרף גם נבו ואולי גם כל השאר. כשהחלטנו כבר להסתובב, לא הגענו לנקודה שבה אפשר. סליחה שלא ידעתי לשמור עליכם. סליחה", ביקש ופרץ בבכי.
אלי פורת, סבם של הילדים, דיבר קודם לכן על נכדיו בקול חנוק. "אני מנסה לומר משהו אבל ז אפילוה לא שמץ ממה שאנחנו מרגישים, כי המילים גם מצמצמות וגם מצומצמות מאוד". בהמשך פרץ בבכי ותהה: "אחינועם ונבו, נבו ואחינועם למה אתה לא עונים? כמה פעמים צריך לקרוא לכם להבדלה! למה אתם לא עונים? הלוואי שנקרא לכם ולא תבואו כי תהיו שקועים במשחק או בסרט מרתק על הדורבנים". פורת, אביה של נעה, איחל לבתו החלמה מהירה. "אזרי כוחות להחלים בדרך המהירה ביותר. מחכים לך האחים יפתח ועברי, זה חצי מאיתנו אבל זה המון", אמר.
בהמשך עלתה להספיד שושי גרינפלד, דודתם של הילדים. "נבו אהוב שלנו, 'פוייקה', אהבנו לקרוא לך בחיבה. בכל פעם שהייתי פוגשת אותך היית מציץ בחיוך הנבוך והמבויש שלך ואומר 'את מוכרת לי'. כולך היית הממתק הקטן והטוב, כולך אהבה. ואחינועם, ילדה יפה אהובה וטובה שלנו". אחיה של שושי וחנוך, יהודה נפל במלחמת לבנון השנייה, ואחינועם נולדה חודשיים אחרי מותו. "כמה מילאת את לבנו כשנולדת אחרי שיהודה הלך מאיתנו, אחינו יהודה. קראו לך אחי נועם".
גרינפלד דיברה על כמה שנעה וחנוך אהבו את ילדיהם. "כמה אימא הייתה גאה בך. כמה אהבה אתכם. האהבה שלה הייתה מלאת גאווה. כמה אבא אהב אתכם". היא הזכירה את השיר שאחינועם שלחה לה. "תודה על השיר המתוק ששלחת לי כל שתבקשי לו יהי. כמה אימא רצתה שתהיו כולכם ביחד בטיול, להגדיל את הקרבה המשפחתית". היא הוסיפה בקשה: "עזרו לאימא היפה מלמעלה שתהיה לה רפואה שלמה. מלאו את לבו של אביכם חנוך".
ברכה צוריאל, דודה נוספת מצד אב המשפחה, התקשתה להאמין כי היא נפרדת מהילדים. "אני כל כך אוהבת אתכם. נבו, איך היית מתרפק עלינו ומעניק לנו כל כך הרבה אהבה. כמה טוב היה בך, כמה תמימות, כמה חוכמה. שימחת כל כך את סבא אברהם וסבתא רוחלה, כשנתת להם קישוט לסוכה לפני שהלכתם", סיפרה על הילד הקטן, והמשיכה לספוד לאחותו, "אחינועם אהובה שלי, כמה טוב היה בך, כמה רגישות. אני זוכרת את השיחה שלך עם אימא. כל כך נדהמתי כשקמת בבוקר והכנת אוכל לנבו ועברי, כל כך הרבה בגרות הפגנת".
הרב אחיקם הלוי, רב היישוב מעלה מכמש, ספד לילדים: "נבו ואחינועם, התמימים, הזכים, והטהורים, שההורים עבדו בשבילם כל לילה וכל יום. כנראה הקב"ה רצה את השמחה שלכם אצלו. אתם קרובים עכשיו לקב"ה, תשמרו על אימא ועל אבא".
בני המשפחה הפצועים הובאו לארץ במהלך יום הכיפורים, בטיסת חירום רפואית, לטיפול בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. חברי המשפחה פתחו שלשום בקמפיין גיוס כספים למען משפחת גרינפלד, ובתוך שתי יממות הם גייסו חצי מיליון שקלים. לפי עמוד הקמפיין, הסכום נועד לכסות את הוצאות המשפחה הכוללות "צוות חילוץ, הטסות רפואיות, הטסת הנפטרים, טיפולים בבתי החולים בגיאורגיה ובארץ וטיפולים עתידיים".
(עדכון ראשון 10:00)
