באנה אל-עבד בת השבע התעוררה משנת הצהריים שלה, ושאלה את אמה אם כבר הגיע הבוקר. היא ציפתה לקום בדמדומים, אבל האור חדר דרך החלון. ואולם, זה לא היה אור שמש השכונה שבה הן גרות, בחאלב הנצורה שבצפון-מערב סוריה, עלתה באש של פצצות זרחן. "כשהפצצות האלה נופלות, הלב שלנו רועד עוד לפני הבניינים", תיארה פאטמה, אמה של באנה, בשיחת סקייפ עם העיתון הבריטי "גרדיאן", כשבתה לצדה. השתיים ישבו בחדר עם תאורה חלושה, ורעש של מכונת ירייה נשמע היטב ברקע.
באנה ואמה הצליחו לשרוד בינתיים, והן מתעדות את חייהן תחת המצור ברשת החברתית, בחשבון הטוויטר @alabedbana, שלו כ-4,000 עוקבים. הן החלו לצייץ ב-24 בספטמבר, וכל הציוצים מאז נכתבו באנגלית ומנקודת מבטה של באנה. חלק מהציוצים הם באנגלית ילדותית, של מי שניכר שאינו שולט בשפה, אך חלק מהציוצים הם במשלב גבוה יותר וברור כי פאטמה היא זו שניסחה אותם.
עוד בנושא:
רוסיה מזהירה את ארה"ב מתקיפת כוחות אסד: "רעידת אדמה אזורית"
"העיר המסוכנת בעולם עבור ילדים": בית החולים הגדול בחאלב הופצץ
המצב ההומניטרי בחאלב מידרדר: "מאות פצועים זקוקים לפינוי"
"אני צריכה שלום", היה המסר הראשון ששיגרו לעולם. בין הרס, פחד וקולות ההפצצות, מאפשר החשבון האישי הזה הצצה גם לילדות על רקע התופת. כמה מהפרסומים מתעדים את באנה מציירת עם אחיה, או קוראת כדי להסיח את דעתה. לעומתם, יש גם ציוצים שמתעדים למשל את חורבנו של בניין הסמוך לזה שבו מתגוררת המשפחה, ואת המאמצים לחלץ את האנשים שנלכדו בין ההריסות. "באנה שאלה אותי למה העולם לא שומע אותנו? למה אף אחד לא עוזר לנו?", סיפרה פאטמה, והסבירה שזו הסיבה שבגללה החליטה להשתמש בטוויטר כדי לתעד את ההרס סביבה.
באנה ואחיה בן החמש הפסיקו ללכת לבית הספר, ואמם חדלה ללכת לאוניברסיטה והחלה ללמד אותם בבית. שני הילדים נאלצים ללמוד בבית משום שבית הספר שלהם הופצץ בשנה שעברה, ואלה שנותרו בעיר הם רחוקים מדי ומסוכן ללכת אליהם בזמן ההפצצות. למרות המציאות הקשה אמם מקווה שהמלחמה תיגמר תוך שנה או שנתיים, ולכן החליטה להישאר בעיר. סיבה נוספת לכך שאינה עוזבת היא שחאלב היא כל עולמה. "אתה לא יכול להשיל את עורך", הסבירה פאטמה. "כאן גרו הוריי, זאת המשפחה שלנו, הבית שלנו, הנשמה שלנו", אמרה.
אך ההישארות בחאלב היא הקרבה של ממש. מזרח העיר נתון במצור כבר שלושה חודשים, ולא נותרו יותר פירות וירקות בשווקים. נותר רק מעט דיזל כדי להפעיל את הגנרטורים שמאפשרים להמשיך לספק חשמל, ולכן המשפחה משתמשת בלוחות סולריים.
פאטמה סיפרה כי המלחמה שינתה את באנה מאוד. רוב חייה עברו בצל הסכסוך, שנמשך כבר חמש שנים, והפך אותה למופנמת וחסרת מנוחה. ארבע שעות שינה רצופות בלילה הן ממש נס תחת ההפצצות. היא רוצה לצאת מהבית וללכת לבית הספר, אך לא יכולה לעשות כמעט כלום חוץ מלשבת בבית, לצייר ולשחק עם ילדי השכנים. "אנחנו ילדים, אנחנו אוהבים את החיים, אנחנו רוצים שהעולם ישמע אותנו", אמרה באנה בעצב.
"אנחנו אנשי חאלב"
משאלתה של האם היא חיים נורמליים עבור ילדיה, חיים שבהם יוכלו ללכת לבית הספר ולשחק עם חבריהם להרגיש שוב כמו ילדים. "היו לנו הרבה חלומות עבורנו ועבור ילדינו. אנחנו רוצים להגן עליהם. אנחנו המבוגרים זכינו לחיות במשך חלק מחיינו, אבל ילדינו לא זכו לכך", אמרה. היא הוסיפה כי "המלחמה הרסה את כל מה שנקרא 'לחיות'", וכעת כל שנותר לתושבים באזור לעשות הוא לתהות אם יחיו עד היום הבא.
כמו רגעים לאחר מכן, במהלך שיחת הסקייפ עם "גרדיאן", נשמע רעש של מטוס קרב. פאטמה ציינה כי הוא בטח יגיע לשכונה של משפחתה תוך כמה דקות. "הם חושבים שהאנשים שנצורים כאן הם טרוריסטים", אמרה בכעס. "אבל אנחנו סורים. אנחנו אנשי חאלב".
בעשרת הימים האחרונים ספג מזרח חאלב, שבידי המורדים, הפצצות כבדות. מאז שפג תוקפה של הפסקת האש ביום שני שעבר, התגברו אף יותר ההפגזות על האזורים הנצורים של העיר הגדולה ביותר בסוריה, בניסיון של המשטר לכבוש אותם. טבח חסר רחמים שביצעו מטוסי מלחמה של צבא רוסיה ושל צבא סוריה, גבה את חייהם של מאות בני אדם ולפציעתם של יותר מאלף אחרים. גם בתי החולים הופצצו וכעת נותרו רק עשרה בתי חולים מתפקדים באזורים הנצורים, אשר קורסים תחת העומס.
שעות לאחר שקרסה הפסקת האש, שנמשכה שבוע והושגה בתיווכן של ארצות הברית ורוסיה, הופגזה שיירת סיוע שיועדה לאזורים שנשלטים בידי המורדים והגעתה אליהם תואמה עם דמשק. מאז, הופגזו האזורים שבשליטת המורדים בעיר בפצצות חודרות בונקרים ובפצצות חבית, אזורים אזרחיים הופצצו בפצצות מצרר ופצצות זרחן.
בסוף, השבוע הודיע ארגון הבריאות העולמי כי יותר ממאה ילדים נהרגו בשבוע שחלף באזורים במזרח חאלב שבשליטת המורדים, וכי מניין ההרוגים הכללי באזור במהלך אותו שבוע עומד על 338 בני אדם. יתר על כן, ד"ר ריצ'רד ברנן, מנהל תחום סיוע החירום בארגון של האו"ם, אמר כי רבים מקרב 846 הפצועים, בהם 261 ילדים, צפויים למות בשל חוסר טיפול.