"התרגיל המסריח": כשפרס ניסה לתפוס את ראשות הממשלה וגרם לקרע בעם

(בווידאו: יקי אדמקר על יחסי שמעון פרס והחרדים)

בימים שלפני חג הפסח, אהב סבי מנחם להיזכר בחצר בית ילדותו שבדמשק. הוא תיאר בפנינו, הנכדים, את ההכנות לחג, כיצד בררו הנשים את האורז, אביו כיסה את בריכת הנוי כדי שחלילה הציפורים לא יפילו לתוכה חמץ והחייט כבר תפר לילדים בגדי חג. אבל התקופה שלפני חג הפסח שבשנת 1990 היתה שונה. כמעט 60 שנה עברו מאז שהוא וסבתי שושנה עלו מדמשק לחצר כנרת והיו בין מקימי קיבוץ אפיקים - והנה נדמה שהחברה הישראלית מפנה להם עורף.

באותם ימים, שבועיים לפני החג, נשא מנהיג החרדים הליטאים הרב אלעזר שך נאום תוכחה קשה נגד השמאל הציוני ונגד הקיבוצניקים, שלדבריו של הרב שך היו הביטוי הקיצוני של אותו מחנה. "אוכלי שפנים וחזירים" כינה הרב את הקיבוצניקים והציג אותם כמי שניתקו את השלשלת של מורשת ישראל, כמי שממיט אסון על היהדות. "איך תהיה תקומה לדור הזה שרואים את האב אוכל ביום הכיפורים?" צעק הרב הישיש כמעט בבכי.

את נאום התוכחה הקשה של הרב שך ניתן לראות כקו פרשת המים ביחסי החרדים עם השמאל הציוני. המילים הקשות היו הוכחה כי המבצע הפוליטי המורכב שרקח באותם ימים שמעון פרס להפיל את ראש הממשלה דאז יצחק שמיר ולתפוס במקומו את התפקיד - נכשל. המבצע הפוליטי החל בעקבות התיקו הפוליטי שנוצר אחרי הבחירות בשנת 1988, מצב שאילץ את שתי המפלגות הגדולות להמשיך בממשלת אחדות לאומית, בהנהגת הליכוד ובלי רוטציה. פרס החליט לרקוח מזימה להפיל את הממשלה ולהקים במקומה ממשלה צרה. הוא הגה את תכנית יחד עם יוסי ביילין, רפי אדרי וחיים רמון, ובשיתוף פעולה עם אריה דרעי ממפלגת ש"ס.

לקריאה נוספת על מותו של הנשיא התשיעי
אובמה ינחת בבוקר, ירושלים תהיה נצורה: ישראל נערכת להלוויית פרס
המפכ"ל: "עצרנו כל מי שיכול להפריע להלוויית פרס - כולל יהודים"
מהיריבות - ועד השירה המשותפת: הקשר המיוחד של פרס ונתניהו

חברי מפלגת "אגודת ישראל" כבר חתמו על הסכם עם פרס ואנשי ש"ס היו הבאים בתור, אך הרב שך טרף את הקלפים. באותם ימים, הרב עובדיה יוסף עדיין לא יצא לדרך עצמאית ומי ששלט בש"ס היה למעשה הרב שך. במפלגה היה חשש מסכסוך עם הרב שך, סכסוך שעלול היה לפגוע בתלמידים שלמדו בישיבות של זרם החינוך החרדי ספרדי, ואף לפרק את ש"ס.

בספרו "אריה דרעי", מתאר אריה ניר כיצד הפך "נאום השפנים" את הגלגל הפוליטי. ח"כ משה שחל מהמערך שהיה בסוד התרגיל הפוליטי, התראיין באותו ערב בטלוויזיה ושידר "עסקים כרגיל". לפני נאומו של הרב שך שוחח שחל עם דרעי והתעניין בתוכן הנאום הצפוי של הרב. "אל תהיה מודאג", ענה לו דרעי. "לבו של שחל ניבא לו רעות", כתב ניר בספרו, "אחרי השידור הוא חזר אל הפלאפון ושמע מאריה דרעי כי עושה את דרכו אל הרב שך". שחל ניסה לוודא שחברי ש"ס יצביעו עבור פרס לראשות הממשלה, אך דרעי נקט תכסיס ישן וצעק למכשיר "לא שומעים". שחל לא ויתר ונסע לבני ברק לחפש את דרעי, אך לא מצא אותו. הוא סיפר על האירוע לפרס שעדיין האמין כי יקים ממשלה.

בשלב זה צץ מכשול נוסף בדרך של פרס לראשות הממשלה: שניים מחברי הכנסת של אגודת ישראל, אברהם ורדיגר ואליעזר מזרחי, סירבו להצטרף לצעד של מפלגתם. בספר האוטוביוגרפי של שמעון פרס "כעוף החול", כתב מיכאל בר-זוהר כי מי שהביא לסירובם של השניים היה הרבי מילובביץ' שהורה להם לא לתמוך בממשלת פרס. בר-זוהר מספר כי פרס פנה בשל כך לידידו האלוף במילואים וראש אמ"ן לשעבר שלמה גזית, ששהה באותם ימים בוושינגטון לצורך לימודים כדי שייסע להיפגש עם הרב בניו-יורק. "לא תמצא בישראל שני אנשים אשר תרומתם לביטחון ישראל כה גדולה", אמר האלוף גזית לרב, "איני מעלה על הדעת כי שניים אלה יהיו פסולים ונחשבים לבלתי אמינים בעיניך!". למרות דבריו של גזית, הרבי כעס על הוצאתם של צעירים מבית אליו פלשו בעיר העתיקה בירושלים. גזית ניסה להסביר כי ממשלת הליכוד ביצעה את הפינוי, אך הרב לא התרצה וגזית נדחף החוצה. "היה זה המעמד המשפיל ביותר שעבר בחייו", כתב בר-זוהר.

לנוכח הפרת ההבטחה מצד הסיעות החרדיות, חיפשו אנשי פרס נואשות אחר "רכש" חדש, והצליחו לשכנע את אברהם שריר, איש הסיעה הליברלית בליכוד, לחצות את הקווים בתמורה לתיק התחבורה ולשיריון ברשימה לכנסת לשתי קדנציות. חציית הקווים של שריר גרמה לסערה הציבורית סביב התרגילים הפוליטיים רק לגבור. בתגובה שמיר פנה לח"כ הסורר בקריאה נרגשת: "אברשה, שוב הביתה". שריר נענה לקריאתו של שמיר ופרס הבין שבלי ש"ס, בלי שני חברי הכנסת של אגודת ישראל ובלי ח"כ שריר - הוא לא יוכל להקים ממשלה.

בר-זוהר הביא את דבריו של משה שחל, שאמר כי בשלב הזה פרס בכה בזרועותיו. "זה היה קצר מאוד, אבל הפלדה נשברה באותו רגע", אמר שחל. עם זאת, למרות כל הקשיים - במפלגתו עדיין האמינו כי פרס יצליח להקים ממשלה. הידיעה כי שני חברי אגודת ישראל יעדרו מההצבעה, הביאה את פרס בבוקר בו התכנסה הכנסת להשביע אותו לראשות הממשלה לביתו של הרב עובדיה יוסף. פרס ביקש מהרב יוסף כי שני חברי מפלגתו יתמכו בו בהצבעה, אך זמן קצר לפני ההצבעה הודיע דרעי כי הדבר אינו אפשרי.

פרס עמד בפני רגע מביך ביותר: ההצבעה לא נערכה והישיבה החגיגית התפזרה. הנשיא דאז הרצוג העניק לו ארכה של עוד 15 ימים. הפעם החיזורים הפוליטיים התרכזו בח"כ יצחק מודעי שפרש מהליכוד עם שלושה חברי כנסת אחרים. אך רק ארבע שנים קודם לכן הדיח פרס בתפקידו כראש ממשלה בממשלת האחדות את מודעי מתפקיד שר האוצר, לאחר שמודעי כינה אותו "ראש ממשלה מעופף". מודעי דחה את בקשותיו של פרס, וזו לא היתה המכה האחרונה בניסיון של פרס להקים ממשלה - ח"כ אפרים גור ממפלגת העבודה חצה את הקווים והעביר את תמיכתו לשמיר תמורת הבטחה להיות סגן שר ולזכות במקום בליכוד.

בשלב הזה פרס הבין כי כשל, והחזיר את המנדט להרכבת הממשלה לנשיא. היה זה הפסד פוליטי צורב ונראה כי המהלך הזה הביא מאוחר יותר להחלטת חברי מפלגת העבודה לבחור ברבין לעמוד בראשותה, ואף להוביל אותה לניצחון בבחירות בשנת 1992.

התרגיל הפוליטי להפלת ממשלת שמיר, שרבין נתן לו את הכינוי "התרגיל המסריח", גרם לתחושת מיאוס בקרב רבים בציבור בישראל. סערה פרצה נוכח האתנן שהמערך והליכוד הבטיחו למפלגות החרדיות ולעריקים הפוליטים, כמו הדרישה של מודעי משמיר לערבות כספית להבטחת ההסכם הפוליטי עמו. בעקבות כך נערכה הפגנה גדולה תחת הסיסמה "מושחתים נמאסתם" וקמה התנועה למען איכות השלטון בישראל.

49 ימים נמשכה המערבולת הפוליטית המכוערת. במהלכה חגג עם ישראל את חג הפסח. כמדי שנה, במשך עשרות שנים בליל הסדר, סבא מנחם עמד מול 1,500 חברים וילדים לבושים בלבן וברך על כוס היין השלישית, כשלרגע אחד, המועקה התפוגגה.