"הרגשנו שזה לא אדם רגיל": רופאו של פרס על השבועיים האחרונים

שבועיים חלפו מאז האירוע המוחי שעבר הנשיא לשעבר שמעון פרס ועד שהלך לעולמו. בכל אותם ימים ארוכים הוא שכב במחלקת הטיפול הנמרץ בבית החולים שיבא שבתל השומר, שם, כך על פי רופאיו, הוא "נלחם עד טיפת דמו האחרונה". בשבועיים האחרונים טיפל בו צוות רופאים מגוון שכלל קרדיולוגים, נוירולוגים ומצנתרי מוח. הם ניסו לשמור על אופטימיות, ולעיתים הבחינו בשיפור במצבו, אך הלילה (רביעי) קצת אחרי השעה שתיים, כלל מערכות גופו קרסו ולא נותר להם אלא לקבוע את מותו של אחרון דור המייסדים.

רופאו האישי של פרס וחתנו, פרופ' רפי ולדן, סיפר כי ערב האירוע הוא היה בשיא אונו, ניהל אורח חיים בריא, הקפיד על תזונה בריאה ושמר על כושר גופני. למרות זאת, גילו המופלג והיותו חולה לב קשה הובילו את הרופאים לחשוש כי גם אם יצא מכלל סכנה, הוא לא ישוב להיות כשהיה. עם הגיעו לבית החולים הוא אושפז במכון הלב, שם טופל בידי הקרדיולוג הבכיר שלומי מטצקי, שליווה אותו במהלך אשפוזו. "פרס הגיע לפני שבועיים לבית החולים בשל תלונות על חולשה, ובמהירות חלה הידרדרות במצבו הנוירולוגי", תיאר מטצקי.

עוד בנושא:
הארון יוצב מחר בכנסת, בשישי הטקס בהר הרצל: סידורי הלוויית פרס
"אין מבצע בלתי אפשרי": כך שינה פרס את פניה של מערכת הביטחון
הארון יוצב מחר בכנסת, בשישי הטקס בהר הרצל: סידורי הלוויית פרס

לדברי הרופא הבכיר, "בבדיקת סי-טי דחופה התברר שהוא עבר אירוע מוחי מסובך, שנגרם מחוסר אספקת דם למוח, ובמהלכו גם חל דימום מסיבי מתוך הרקמה הפגומה. יצאנו למסע מסובך, שבתחילתו היה שיפור נוירולוגי ובהמשך חלה התייצבות. עם זאת, בשעות האחרונות לחייו היינו עדים להידרדרות נוירולוגית כתוצאה מסיבוכים מוחיים, ובהמשך גם סיבוכים במצבו הכללי - בעיות של שליטה במערכות חיוניות כמו מערכת הנשימה, לחץ דם וכתוצאה מהפגיעה המוחית הנרחבת, לצערנו בלילה האחרון הוא גווע".

מטצקי סיפר כי במהלך הטיפול בנשיא לשעבר הם קיוו שהוא יצליח לצאת מכלל סכנה. "מבחינה רפואית, אנחנו באמת ובתמים האמנו ברוב הזמן שפרס עשוי להתאושש ולהחלים בצורה חלקית או מלאה", אמר. "בשבת היה דיון גדול ובו הוחלט שעדיין מטפלים בפרס, מתוך הנחת עבודה שתחת טיפול קפדני קיים סיכוי שיחלים ויחזור לתפקוד כלשהו".

"תמיד הרגשנו שאנחנו עוסקים באדם לא רגיל, וכולנו נצרנו בליבנו את העובדה שמעבר להיותו אדם משכמו ומעלה, האיש לא חי כבן 93", הוסיף מטצקי. "בבוקרו של אותו היום פרס עמד ונאם על חדשנות בתעשייה הישראלית. הוא איש שהיה פעיל בצורה שלא תואמת את הפיזיולוגיה של בן 93. גופנית ושכלית הוא היה פעלתן בצורה שלא מקובלת לגילו וזה נתן לנו את התקווה שהוא יתאושש, בעיקר לרופאים שהכירו אותו לאורך תקופה הממושכת. דבקנו באופטימיות המושבעת שלו".

ד"ר זאב פלדמן, נוירוכירורג בכיר במחלקה לנוירוכירורגיה בבית החולים שיבא, שטיפל בפרס בשבועיים האחרונים, היה שותף לתחושות של מטצקי. "חווינו בשבועיים האלו אופטימיות זהירה בעקבות התאוששות של פרס, שלאט לאט דעכה כתוצאה מתהליכים שקורים לאחר אירוע מוחי. הקריסה שלו יכולה הייתה לקרות עוד יומיים או שבועיים, אבל סביב הדימום בראשו התפתחה בצקת והתחיל לחץ על גזע המוח, אז הבנו שהנזק בלתי הפיך", תיאר פלדמן.

הוא הוסיף כי לפני יומיים הבין צוות הרופאים שהנזק אינו הפיך. "בדקנו אותו והוא איבד את ההכרה וביממה האחרונה המערכות קרסו. הרפואה נראית כל יכולה, אבל אנחנו לא יכולים לפתור הכול. במצבים כמו שלו יש 50% תמותה ולא לכל מצב רפואי יש לרפואה מענה".

עם הגעתו לבית החולים, פרס הורדם והונשם כדי לאפשר לשטף הדם הפנימי שבראשו להיספג. הבצקת שנוצרה סביב האזור הפגוע הצטמקה במעט, ולכן הוא הצליח להזיז את ידו הימנית ולהיענות להוראות הרופאים. ימים לאחר מכן, בשל השיפור במצבו הנשימתי ובשל היציבות שהפגין בבדיקות הרופאים, הוחלט להוריד בהדרגתיות את כמות החומרים המרדימים שבדמו, במטרה להביא אותו להכרה מקסימלית וכך להעריך את מידת הנזק שבמוחו.

אך למרות האופטימיות, החל משבת בערב, החלה הידרדרות מסוימת במצבו, ואתמול בבוקר דווח כי הוא אינו מגיב להוראות הרופאים. הוא עדיין נשם חלקית ונעזר במסכת חמצן, אך רמת התפקוד של לבו החלה להידרדר. ריאותיו החלו גם הן להיחלש, בין היתר בשל שכיבה ממושכת ובשל גילו המופלג, ובזו אחר זו קרסו מערכות גופו.

לאורך כל הטיפול בו, הצוות הרפואי לא העניק לפרס טיפול מאריך חיים, בשל הוראתו המפורשת לבני משפחתו וצוותו שלא להאריך את חייו אם מצבו הבריאותי ידרדר עד חוסר תפקוד. הוראתו של פרס ניתנה בכפוף לחוק "החולה הנוטה למות" שנחקק בשנת 2005, המאפשר לחולים סופניים או מבוגרים להחליט בעודם בחיים אם להעניק להם טיפול מאריך חיים.

חתימה על הצהרה כזאת מול הרופא המטפל, שישה חודשים לפני מותו של החולה, ובכפוף להיותו צלול לחלוטין בעודו חותם על מסמך כזה, מאפשרת למעשה לקיים מסלול עוקף "המתת חסד", שעדיין אסורה בישראל מסיבות הלכתיות. על פי נתוני עמותת ליל"ך, לחיות ולמות בכבוד, עד היום חתמו על טפסים מהסוג הזה כ-20 אלף איש בלבד.