הקמת הכור הגרעיני בדימונה, ייסודן של התעשיות הצבאיות, רכישות כלי נשק מתוחכמים וחדישים ותכנון מבצעים היסטוריים - המערכת הביטחונית בישראל לא הייתה נראית אותו הדבר ללא תרומתו הענפה של שמעון פרס לתחום. הוא כיהן כמנכ"ל משרד הביטחון, כסגן שר הביטחון, כשר הביטחון וכראש ממשלה, והיווה דמות מפתח בגיבוש תפיסת הביטחון של המדינה.
לאחר מותו של אחרון דור המייסדים, פרסם הבוקר (רביעי) ארכיון צה"ל במשרד הביטחון תערוכה מיוחדת. בין היתר, היא כוללת צילומים ומסמכים רבים מתקופות שונות בחייו של פרס, המצביעים על פועלו הרב במערכת הביטחון לאורך השנים.
עוד כתבות בנושא:
"מייסד ההתנחלויות ואחראי לגירוש": כך סוקר מותו של פרס בעולם הערבי
בתו של פרס: "אבא אמר שייקבר בחלקת גדולי האומה - ולא בבן שמן"
הממשלה עמדה דקה דומיה לזכרו של פרס: "לימד אותנו לא להיכנע לייאוש"
בשנת 1948, בהיותו בן 25 בלבד, היה פרס לממונה על הקשר עם משלחות הרכש בחו"ל ועל התעשייה הצבאית, ושנה לאחר מכן צורף למשלחת הרכש של משרד הביטחון בניו-יורק ואף עמד בראש המשלחת. בפברואר 1952 הוא הוחזר לארץ ומונה לסגנו של מנכ"ל משרד הביטחון, זאב שינד. הכניסה למשרד והוויתור על חייו כחבר קיבוץ אלומות, שהיה עם מייסדיו, לא היו פשוטים. באחד המסמכים שפרסם היום ארכיון צה"ל ניתן למצוא ביטוי לכך, בפנייתו של ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, דוד בן גוריון, לתושבי הקיבוץ, בבקשה לאפשר לחבר שמעון לכהן בתפקיד הבכיר.
"לקבוצת אלומות שלום וברכה", פנה "הזקן" לנערים הצעירים שהקימו את הקיבוץ על הרכס המשקיף אל הכינרת. "מיניתי את החבר שמעון פרס לסגן מנהל משרד הביטחון, והריני מבקש מכם להרשות לו למלא תפקיד זה". בן גוריון הדגיש במכתבו כי הוא יודע שמדובר בבקשה לא פשוטה. "מספר החברים במשקכם אינו רב ביותר, ושמעון נעדר זמן לא קצר מהמשק. ואלמלא התפקיד החיוני והמרכזי של שירות הביטחון, לא הייתי מהין להטיל עליכם חובה קשה זו".
ראש הממשלה דאז המשיך והתנצל בפני חברי הקיבוץ. "ידעתי כי המשק הקיבוצי נתבע עכשיו להרבה תפקידים החורגים ממסגרתו המשקית, וגם המשק עצמו תובע כוחות נוספים, אולם מובטחני כי תדעו כמוני שהביטחון עומד בראש דאגותינו ובו תלוי קיומנו ועתידנו, ועבודה זו לא תעשה על ידי פקידים ומנגנון, ולו מהיעילים והשירים ביותר", הדגיש בן גוריון, שזיהה בבחור הצעיר את הכישרון יוצא הדופן להוביל תהליכים, להניע מערכות ולממש חזון שנראה אז כמעט בלתי אפשרי.
בספטמבר 1952, בהיותו בן 29 בלבד, מונה פרס למנכ"ל בפועל של משרד הביטחון, ובדצמבר 1953 מונה רשמית לתפקיד, שבו כיהן שבע שנים, עד 1959. שנים אלו היו אינטנסיביות ביותר, ובמהלכן הונחו כמה מהיסודות המרכזיים של מערכת הביטחון הישראלית ועוצב חלק מתפיסת עולמה. באותן השנים הוביל פרס את הקמת הכור הגרעיני, שנועד לשמש כמרכיב המרכזי במדיניות ההרתעה הישראלית, כמו גם את הקמת התעשיות הצבאיות - רפא"ל והתעשיה האוירית שנועדה להוביל למצב שבו ישראל לא תצטרך להסתמך על רכישת ציוד ממדינות זרות. במקביל רקם המנכ"ל הצעיר מערכת יחסים יוצאת דופן עם הממסד הביטחוני הצרפתי, שלצד הסיוע בהקמת הכור הגרעיני, הובילה גם לרכישת מטוסי סילון וטנקים, ולשיתוף פעולה במבצע סיני ב-1956.
עדות לחזון, לאופטימיות ולכושר הביצוע של פרס הצעיר ניתן למצוא בדברים שנשא בטקס הסמכה והענקת רישיון ל"מכון הבדק" (לימים "התעשייה האווירית") באוגוסט 1955, שפרסם הארכיון. "כמעט כל מעל שקם בארץ נבנה בלווי קולות רקע של פסימיזם, של רפיון אמונה מח יקים (כך במקור, א.א.) המצביעים על אין האונים", אמר פרס. "נכון שאנו ארץ עניה בחומריה, עדיין לא מפותחת בשירותיה, אולם יש לנו אוצר טבעי חשוב מאד: האדם העובד. וככל שנרכיב לו ידע ואמון כן נעשיר האצור בטבע". נדמה שדברים אלו המשיכו להנחות את דרכו עד השנים האחרונות- יוזמה, יצירתיות ואמונה אמיתית ברוח האדם.
"ישראל מנותקת על ידי שכניה, אולם הים והאוויר פתוחים לחיבוריה עם העולם הגדול והעולם היהודי", הוסיף באירוע החגיגי. בנאום זה כבר ניתן לזהות את סגנונו המיוחד, שהצטיין באמרות שפר המצליחות לתמצת רעיון: "פריון עבודה הוא בסופו של דבר מלחמת האדם בזמנו. לא קימצנו, איפוא, בהשקעה, בכדי לקמץ בכמות העבודה", ציין.
בשנת 1959 נבחר פרס לכנסת ומונה לסגן שר הביטחון - תפקיד שבו כיהן עד 1965. בשנים אלו הוביל פרס את המחקר והייצור הביטחוני, ובכלל זה תחילת הייצור העצמי של מטוס ה"פוגה מגיסטר" ושיגורו לחלל של הטיל "שביט", שסימל את כניסת ישראל לתחום חקר החלל. הוא שימש שר ב-12 ממשלות ישראל בתפקידים שונים, ופעמיים כיהן כשר ביטחון.
הפעם הראשונה שכיהן בתפקיד הבכיר הייתה ביוני 1974, בממשלתו הראשונה של יצחק רבין. בקיץ 1976 היה פרס בין יוזמי מבצע אנטבה, שנקרא "מבצע יונתן", לשחרור חטופי מטוס "אייר פראנס" באוגנדה. לפני שנתיים פרסם ארכיון צה"ל חלופת פתקים בין ראש הממשלה דאז רבין, לבין שר הביטחון פרס. "איך מתחיל מבצע?", כתב פרס באחד המכתבים. "1. אומרים הוא בלתי-אפשרי 2. המועד אינו מתאים 3. הממשלה לא תאשר. השאלה היחידה שראיתי ואני רואה עדיין היא 'איך זה מסתיים'. שמעון פרס".
הפתק הראשון נכתב בשעה שמטוסי חיל האוויר כבר חנו בבסיס האווירי בסיני. "מטוסים נשלחו לשארם א-שייח בטרם התקבלה החלטת הממשלה, כדי לקצר זמן, אם הממשלה תאשר את המבצע", אמר פרס לפני שנתיים לוואלה! NEWS. "אמרתי זאת לראש הממשלה, והוא אישר".
"נשארתי כמעט לבד בממשלה בדעתי שצריך לשחרר את החטופים במבצע צבאי", סיפר אז פרס. "תמך בי רק חיים צדוק (שר המשפטים, א"א). אמרו שיש להיכנע לחוטפים. הם רצו מאה אנשים שלהם, ואני אמרתי שאסור להיענות להם. שזו לא אופציה. הקמנו צוות קצינים צעירים שנקרא 'צוות הפנטזיות שלי' והם תמכו במבצע".
לדבריו, "היה מתח גדול מאד, הרי זה לא משחק ילדים. החבר'ה הצעירים (קציני סיירת מטכ"ל ו"צוות הפנטזיות") היו בטוחים בעצמם ואני קיבלתי ביטחון מהם". פרס הוסיף: "ידעתי את כל התירוצים לא לצאת למבצע, אבל אמרתי, הדרך היחידה הפתוחה היחידה היא רק מבצע צבאי, כי עם אנשים כמו שיש לנו, בורכנו בדור יוצא מן הכלל ואני נושא בלבי את גאוותם ואת גבורתם".
פרס ציין כי בזמן ההכנות למבצע הוא נזכר שלשליט אוגנדה, אידי אמין, היה בעבר עוזר ישראלי, "בורקה". "הזמנתי אותו כדי שיתאר אותו", סיפר פרס. "הוא סיפר עליו שני דברים שעשו עלי רושם: הראשון הוא שאמו אמרה לו: 'בני, אל תהרוג יהודים, אתה תשלם על כך ביוקר', והדבר השני - שאיפתו הגדולה לקבל פרס נובל. אמרתי לבורקה: 'אמור לו שהוא יזכה בפרס נובל ושיזכור דברי אמו'. בורקה היה איתו בקשר ודיבר אתו".
מהמידע שנאסף לפני המבצע התברר כי אמין יצא למאוריציוס לוועידה פאן-אפריקנית. "לקראת יום שישי, כשראינו שאידי אמין לא חזר, התכנית התגבשה יותר ויותר", שחזר פרס. הוא העביר אז פתק לרבין, יום לפני המבצע: "יצחק, השכלול האחרון בתכנון: במקום כלי רכב של השדה - ירד מרצדס גדול + דגלים. אידי אמין חוזר הביתה ממאוריציוס. אינני יודע אם זה אפשרי אבל מעניין. ש"פ". רבין ענה בפתק נוסף: "1. מתי חוזר אידי אמין ממאוריציוס? למה מרצדס? יצחק".
בראיון לוואלה! NEWS הדגיש פרס את המטען הרגשי שהתלווה למערכת השיקולים באותם ימים גורליים, נוכח העובדה ששניים מחוטפי המטוס היו גרמנים, והם שהפרידו בין בני ערובה יהודים ללא-יהודים. "אמרתי: אלה לעולם לא יראו את החיים. ראיתי בזה דבר נורא אחרי מה שקרה לנו", סיפר.
בספטמבר 1984 נבחר פרס לראשות הממשלה. יחד עם שר הביטחון, יצחק רבין, פעלו השניים ליציאת צה"ל ממרבית השטחים שכבש בלבנון ולהקמת רצועת הביטחון בדרום המדינה כשטח חיץ. אחרי רצח רבין בנובמבר 1995, מונה פרס לתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון. מדובר היה בימים קשים של לחימה בטרור. באפריל 1996 הוא הנחה את צה"ל לצאת למבצע "ענבי זעם", שכוון נגד תשתיות חיזבאללה בדרום לבנון. המבצע הסתיים בהסכם הבנות בין ישראל, סוריה ולבנון, אך קדמה לכך הפגזה של צה"ל שפגעה בריכוז של פליטים שמצאו מחסה בסמוך לבסיס האו"ם, ליד כפר קנא. בהפצצת נהרגו אז 102 בני אדם.
כהונתו של פרס הסתיימה ביוני 1996, לאחר שהפסיד בבחירות לבנימין נתניהו. באחד המסמכים שפרסם היום ארכיון צה"ל, מופיע גם מכתב שכתב פרס לרמטכ"ל דאז אמנון ליפקין-שחק בעת סיום תפקידו. "המפגש הקרוב והמחודש עם צבא ההגנה לישראל הסב לי נחת ותחושה טובה שיש על מי לסמוך", כתב פרס. "אשרי העם שזהו צבאו ושאלו מפקדיו", סיכם.
