אחת לכמה שבועות פורץ משבר בין בנימין נתניהו לנפתלי בנט. המשברים הללו מספקים כותרות ועניין, אבל בדרך כלל גוועים אחרי כמה ימים עם גיבושה של פשרה כלשהי שמאפשרת לשני היריבים להמשיך לשבת יחד באותה ממשלה. זה מה שקרה בפעם הקודמת, כאשר הם התקוטטו על מינוי מזכיר צבאי לשרי הקבינט המדיני-ביטחוני. בנט איים עד הרגע האחרון שלא יהסס "ללכת עד הסוף", אבל אז הסכים לפשרה.
הוויכוח הנוכחי בין השניים נראה שונה מהסיבובים הקודמים. ביממה האחרונה הנושא שבמוקד המחלוקת הוא תאגיד השידור הציבורי, וניסיונותיו של נתניהו, המכהן גם כשר התקשורת, להעמיק את השפעתו על העיתונות בישראל. בנט עומד בנושא זה לצד שרים בליכוד כמו גלעד ארדן וגילה גמליאל, וממצב את עצמו כמי שנאבק למען הערכים הדמוקרטיים של המדינה. זה ויכוח שיכול להוביל לפירוק של ממשלה. כזכור, אחת הסיבות המרכזיות לפירוק ממשלתו הקודמת של נתניהו היתה "חוק ישראל היום".
אלא שברקע הוויכוח על התאגיד, נמצאת סוגיה נפיצה עוד יותר, שלא ברור איך נתניהו ובנט יכולים להתגבר עליה. הבדלי הגרסאות שמציגים ראש הממשלה ושר החינוך בנושא הטיפול במנהרות לפני מבצע "צוק איתן" הם כל כך רחבים, שלא ברור איך הם מסוגלים להמשיך לשבת זה לצד זה בקואליציה. לא מדובר פה בסוגיה מנהלתית סבוכה, אלא על מלחמה שבה נהרגו 67 חיילים וחמישה אזרחים, מאות נפצעו, ושבמהלכה החיים במדינת ישראל שותקו באופן חלקי במשך 51 יום.
לקריאה נוספת:
הרצוג מבהיר: "אני לא נכנס לממשלת נתניהו, הפרק הזה מאחוריי"
יחימוביץ' באולפן וואלה! NEWS: "לא קראתי להרצוג 'כלב', די להתבכיינות"
בנט מתאר תמונה קשה ביותר. לטענתו, הקבינט לא קיים שום דיון אמתי, מעמיק ורציני באיום המנהרות מרצועת עזה בחודשים שקדמו ל"צוק איתן". הדיון המעמיק הראשון בנושא, לטענתו, התקיים רק ב-30 ביוני, כאשר החמאס כבר היה בעיצומן של ההכנות ל"פיגוע איכות" באמצעות מנהרה בגבול הרצועה. בנט טען לאחר "צוק איתן" שהוא זה שהביא את הנושא לדיון בקבינט, על סמך מידע שאסף מקציני צה"ל בשטח. ללא התערבותו, אמר, יכול היה להתרחש אסון כבד.
יו"ר הבית היהודי החל להעלות את הטענות הללו תוך כדי "צוק איתן" ובחודשים הראשונים אחריו, לקראת הבחירות. באותם ימים הגיע אותו "הסכם אי-התקפה" המפורסם בינו לבין נתניהו, שבמסגרתו הבטיח ראש הממשלה למנות את יו"ר הבית היהודי לשר הביטחון בממשלתו הבאה. בנט בשלב ההוא ניסח "כתב אישום" נגד ראשי המערכת הביטחונית הרמטכ"ל בני גנץ ושר הביטחון משה יעלון אבל הוא עצר רגע לפני שהפך נתניהו לחלק מאותה קבוצת הנאשמים במחדל.
כעת, כשגנץ כבר אזרח ויעלון כבר לא בלשכת שר הביטחון, מציף בנט מחדש את ההאשמה הקשה על מחדל בטיפול במנהרות והאצבע מופנית בעיקר לנתניהו. אם בנט צודק בטענותיו, ואכן לא התקיימו דיונים, אזי ברור שהאחריות היא קודם כל של נתניהו, לפני כל גורם אחר. האחריות תמיד עוצרת אצל ראש הממשלה, בטח כשמדובר בחיי אזרחים וחיילים.
המשך שיתוף הפעולה מבטא זלזול עמוק בציבור
ראש הממשלה, מצדו, תוקף בחזרה עם שורה ארוכה של נתונים שלטענתו מוכיחים את טעותו של בנט. נתניהו מתעקש שהיו גם היו דיונים בנושא המנהרות זמן רב לפני אותה ישיבת קבינט ב-30 ביוני, ושהם היו ארוכים, מעמיקים ומעשיים.
כל החומרים בנושא זה קיימים אצל מבקר המדינה - כולל תאריכים, ציטוטים ומצגות. המבקר יחליט בסופו של דבר איזו גרסה נכונה - זו של בנט או זו של ראש הממשלה. אולם דבר אחד ברור: כל יום שהשניים האלה ממשיכים לשבת באותה ממשלה ובאותו קבינט, הם מבטאים זלזול עמוק בציבור בישראל.
זה עלבון לציבור, כי אם נתניהו צודק, אז בנט משקר. אם נתניהו צודק שהיו דיונים רבים ומעמיקים בנושא המנהרות, לא ברור איך הוא יכול לקבל מצב ששר בכיר בקבינט המדיני-ביטחוני שלו משקר לציבור בנושאים כל כך רגישים של צבא וביטחון, סביב מבצע שהוביל למותם של טובי לוחמינו. בכל מדינה מתוקנת, ראש ממשלה שהיה מאשים שר בכיר שלו בהתנהגות כזו, היה חייב מיד אחר כך לפטר אותו מתפקידו. נסו לדמיין את הנשיא ברק אובמה מציג לתקשורת ולציבור תמונה שלפיה שר החינוך שלו הוא שקרן מדופלם ואז משאיר אותו לכהן בתפקידו.
אותו הדבר נכון גם אם מקבלים את גרסתו של בנט, שבפועל לא היו שום דיונים מעמיקים על המנהרות; אם זה נכון, אז נתניהו הוא ראש ממשלה חסר אחריות באופן קיצוני. איך יכול בנט להמשיך לשבת אפילו יום אחד בממשלה תחת הנהגתו של אדם כזה? בנט מספר תמיד שכניסתו לחיים הפוליטיים היא תוצאה של מחדלי מלחמת לבנון השנייה, אותם חווה כקצין בשטח. המחדל שהוא מייחס כעת לנתניהו חמור לא פחות. אולם, ישיבתו בממשלה נותנת לגיטימציה למחדל זה ולאיש שהוא מאשים באחריות לגביו. אם זה נכון, אז בנט אינו טוב מאביגדור ליברמן, שגידף והשמיץ את נתניהו, רגע לפני שרץ לממשלתו כדי לקבל את משרד הביטחון ולהתחיל לסדר משרות לשרי מפלגתו לשעבר.
נתניהו אמר אתמול בשיחה עם תא הכתבים המדיניים שבניגוד לטענות יריביו, אין לו כל עניין או רצון לגנוז את דוח מבקר המדינה בנושא "צוק איתן". להיפך: ראש הממשלה רוצה ש"הכול ייצא לאור", ושהציבור ישפוט לפי העובדות. הוא משוכנע שהעובדות נמצאות בצד שלו, ושאם הציבור ייחשף לנתונים ולמספרים - ישתכנע.
גם אם זה נכון, ולא היה מחדל, קשה לדמיין איך הקבינט המדיני-ביטחוני של נתניהו מתנהל כעת. איך אפשר להתנהל כאשר כל דיון או ישיבה הם פתח למלחמת הדלפות עתידית, וכאשר רמת האמון בין השותפים היא כל כך נמוכה? האם אזרחי ישראל באמת יכולים לישון בשקט בידיעה שהפורום הביטחוני הבכיר ביותר במדינה עושה את עבודתו כראוי? קשה להאמין. צריך לזכור: בזמן שהפוליטיקאים שלנו "חופרים" על אירועי העבר, חמאס ממשיך לחפור במרץ מנהרות בעזה.