מאז הקמתה של הרפובליקה הטורקית ב-1923 ועד היום, ידעה טורקיה יחסים מורכבים בין הממשלה והצבא ובין הדת והחילוניות, ועברה לא פחות מארבע הפיכות צבאיות. הפעם הראשונה שבה התרחשה הפיכה כזו הייתה ב-27 במאי 1960, אז הוביל הגנרל כמאל גורסל את הצעד החריג, כאשר הצבא נטל את השלטון מידיו של ראש הממשלה אדנאן מנדרס.
בתקופתו של מנדרס כראש הממשלה, הוא הבהיר כי יכבד את האסלאם ובמקביל דחף לצמצום המרחב הדמוקרטי בטורקיה תוך הנהגת חוקי צנזורה. בתקופה שקדמה להפיכה גם הלך והורע המצב הכלכלי במדינה. בתום ההפיכה עמד גורסל בראש המדינה, והיה גם לשר הביטחון ומפקד הצבא. מנדרס הוצא להורג שנה לאחר מכן בתלייה, ואילו הנשיא דאז, ג'לל באייר, נכלא.
החוקה הטורקית מ-1924 בוטלה, ואותה החליפה חוקה חדשה, שהפכה את טורקיה מרפובליקה נשיאותית לרפובליקה פרלמנטרית, בעלת שני בתי נבחרים. תפקידו של הנשיא עוגן כתפקיד ייצוגי והוקם בית משפט עליון. בשנת 1961 תם השלטון הצבאי וחזר לידי האזרחים, אבל בכך לא תמה מעורבותם של לובשי המדים בענייניה הפוליטיים של טורקיה.
עוד על ניסיון ההפיכה בטורקיה:
"הקשר הזר" בהפיכה: המטיף שסייע לארדואן לעלות לשלטון והפך לאויבו
עשן מיתמר והמונים בורחים ברחובות: תיעוד הפצצת הפרלמנט באנקרה
צבא טורקיה הכריז כי השתלט על המדינה; ארדואן: "ישלמו מחיר כבד"
סולימאן דמיראל, שעלה לשלטון בשנת 1965, פינה את מקומו בשנת 1971 אחרי שמפקד צבא טורקיה הודיע במרץ של אותה שנה לנשיא ג'וודאט סונאי כי אם ראש הממשלה המכהן, שהתמודד באותה העת מול הפגנות וחוסר שקט פוליטי מצד חוגי השמאל, לא יפנה את השלטון מיוזמתו - הצבא יעשה זאת. דמירל התפטר עוד באותו היום, והצבא מינה במקומו את ניהאט ארים, משפטן ועיתונאי, שכיהן כשליט לתקופה קצרה ונרצח עשור לאחר מכן.
חוסר היציבות נמשך בשנות ה-70 כאשר במשך חמש שנים כיהנו חמש ממשלות, שבהן שלטו לסירוגין דמיראל מטעם מפלגת הצדק מימין ובולנט אג'וויט ממפלגת העם הרפובליקנית משמאל. האחרון אף שימש ראש המדינה בשלוש כהונות שונות תוך ארבע שנים.
שנות ה-70 נחשבו לשנים של אנרכיה בטורקיה שבהן התנהל מאבק אלים ושפיכות דמים בין ארגון "הזאבים האפורים" וארגוני שמאל. כל אלה הובילו להפיכה הצבאית השלישית במדינה, בשנת 1980. הצבא נימק את ההפיכה בחוסר היציבות הפוליטית והחברתית, ונטל את השלטון למשך כשנתיים, שבהן בוטלה החוקה משנת 1961. מפקד הצבא, קנאן אוורן, שהפך לראש המדינה, הוציא את תנועת "הזאבים האפורים" מחוץ לחוק.
בתקופה זו הורחב הממשל הצבאי בטורקיה מ-20 מחוזות לכל 67 מחוזות המדינה באותה התקופה. אוורן כונן חוקה חדשה שהרחיבה את סמכויות הנשיא, ואף כיהן בעצמו כנשיא עד לשנת 1989.
בהקשר זה, נודע הביטוי הטורקי "המדינה העמוקה" (Derin delvert), שהוא כינוי למכלול של כוחות בקרב הממשל והצבא שפועלים כמדינה בתוך מדינה. ראש הממשלה לשעבר דמיראל אמר בריאיון לרשת CNN בשפה הטורקית בשנת 2005 כי "המדינה העמוקה היא המדינה עצמה, היא הצבא. חיילים שחוששים תמיד מקריסת המדינה. לפעמים אנשים מנסים לנצל לרעה את הזכויות המוקנות להם. כרגע, המדינה העמוקה אינה פעילה. הם לא מדינה נפרדת, הם פועלים רק כשהם מרגישים שהמצב מגיע לסף התמוטטות".
הצבא לא שב מאז לתפוס את השלטון, ואולם בשנת 1997 התפטר ראש הממשלה נג'מטין ארבקאן לאחר שהצבא דרש ממנו לעשות כן בשל חשש לאופיה החילוני של טורקיה. התפטרותו השיבה לשלטון את בולנט אג'וויט בשנת 1999לכהונה רביעית ואחרונה.
בשנת 2012, נעצרו ונשפטו 30 אנשי צבא על חלקם בהפיכה האחרונה, במה שנראה כמו ניסיון של הנשיא רג'פ טייפ ארדואן לשנות את מאזן הכוחות בין הצבא והממשלה, כך שיוכל להמשיך ולקדם תהליכי אסלאמיזציה במדינה שהוקמה לפני 90 שנה כרפובליקה חילונית. ניסיון ההפיכה מאתמול בלילה הוא תזכורת ליחסים המורכבים והעדינים בין הקבוצות השונות בטורקיה, אשר מועדים להתפרצות אלימה.