בשלוש השנים האחרונות מאז שעלה עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון במצרים, התנהלו יחסי ירושלים וקהיר במחשכים. על אף שהיחסים היו מצוינים והלכו והשתפרו ככל שחלף הזמן, בוודאי במישור הביטחוני, החשאיות נשמרה מתוך הנחה ישראלית שכל חשיפה תזיק לשיתוף הפעולה בין המדינות. ואולם, דווקא הצד המצרי, או ליתר דיוק הנשיא עצמו, החל אט אט להוציא מהארון את הקשר בין שתי המדינות. כך לדוגמה, הודה א-סיסי לפני כמה חודשים כי הוא משוחח מדי פעם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו בטלפון, אך בשארית הזמן, היחסים הרגישים, השיחות והמפגשים המשיכו להתנהל בסתר.
ביקורו של שר החוץ המצרי סאמח שוכרי אתמול (ראשון) בירושלים סיים במידה רבה את תקופת המחשכים - כבר אפשר לספר לחבר'ה כשבכיר מצרי או ישראלי מגיע לביקור אצל בעלת הברית. מי שבדיעבד היו נכונים להוציא את ה"רומן" לאור הם דווקא המצרים, שהגיעו למסקנה שאפשר לומר בריש גלי את מה שהמזרח התיכון והעולם כולו יודעים זה שלוש שנים מצרים וישראל הפכו לשותפות אסטרטגיות שמשמרות ברית מדינית וצבאית להגנת הגבולות.
הברית חזקה והדוקה מתמיד, ולמרבה ההפתעה, לפי כלי תקשורת זרים, היא כוללת גם שותפות אחרות ערב הסעודית, שלה אין יחסים דיפלומטיים עם ישראל, וירדן. ההחלטה של ממשלת מצרים למסור לריבונות סעודית את האיים טיראן וסנפיר, תוך שריאד קיבלה על עצמה את עקרונות הסכם השלום בין ישראל וקהיר, מהווה דוגמה בולטת לכך, אך זו בוודאי לא הדוגמה היחידה.
עוד בוואלה! NEWS:
שר החוץ המצרי נפגש עם נתניהו: "משבר הומניטרי מאיים על המזרח התיכון"
שלוש שנים אחרי ההפיכה, גם חג חדש לכבוד סיסי לא משכיח את הטרור
מצרים: בית משפט ביטל את העברת שני האיים לערב הסעודית
עבור מצרים, המלחמה המתנהלת בחצי האי סיני נגד תאי ארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש), הנקראים אנסאר בית אל-מקדס, הפכה את ישראל לשותפה קריטית במלחמה בטרור האסלאמי, כזו שמוכנה לאשר כניסה של כוחות צבא מצרי לחצי האי. גם מבחינת המדינות הסוניות האחרות באזור, המאבק בטרור הסוני הקיצוני הוא נדבך מרכזי באינטרסים המשותפים עם ישראל. עבור ערב הסעודית מתקיים כאן שיקול נוסף - האיום האיראני המרחף על האזור שהפך את ריאד וירושלים לבעלות אינטרס משותף.
ההחלטה לשלוח את שר החוץ המצרי לירושלים לא קשורה כמובן רק לתיאום הביטחוני, שהיה נשמר עם או בלי ביקור רשמי ראשון לאחר תשע שנים. הגעתו של שוכרי, ואולי גם קיומה של פסגה בין א-סיסי לנתניהו בעתיד, מדגישה את הרצון של מצרים לחזור למרכז הבמה המדינית ולבנות את המעמד שהיה לה באזור במשך שנים רבות. א-סיסי, כמו גם המלך עבדאללה בירדן והמלך סלמאן בערב הסעודית, עדיין רואים במתרחש בגדה המערבית וברצועת עזה גורם סיכון שעלול לייצר אי-יציבות אזורית.
מכאן, עולה החשיבות של פתיחה בהליך מדיני בין ישראל לפלסטינים בעיני המנהיגים, או לפחות יצירת מראית עין של תהליך שכזה. מבחינתם, משא ומתן בין רמאללה וירושלים יחליש את חמאס ויחזק את הרשות הפלסטינית. מעניין לראות שלא רק מצרים וירדן מגלות עוינות מסוימת כלפי חמאס ורצועת עזה. בימים האחרונים הצטרפה גם ערב הסעודית להתקפות המילוליות הרשמיות על הארגון. הנסיך טורקי אל-פייסל הסביר בכנס שהתקיים בסוף השבוע בפריז שחמאס והג'יהאד האסלאמי הפכו לארגונים המשרתים את איראן. חמאס כמובן מיהר לגנות את הדברים.
אסור לטעות, שכן עבור המדינות הללו הסוגיה הפלסטינית אינה מוקד הבעיה והיא אינה עומדת בראש סדר העדיפויות. הן מחפשות שקט ויציבות כדי לנהל מלחמה נגד איראן ודאעש, והן לא היו רוצות לראות התפרצות אלימה בגדה, שתכריח אותן לתפוס צד. כמו כן, הנשיא א-סיסי עוקב מקרוב אחר המתרחש בזירה הפוליטית בישראל, והוא מבין את הגישה העוינת הרווחת בקרב הציבור הישראלי כלפי הפלסטינים. עם זאת, הוא גם מאמין באמת ובתמים שלנוכח התדמית החיובית כל כך שממנה הוא עצמו נהנה בציבור הישראלי, יש בידיו את היכולת לשכנע את הישראלים בדבר נחיצות תהליך מדיני עם הפלסטינים.
באחד מנאומיו, פנה א-סיסי אלינו, הישראלים, ואפשר לשער שיעשה זאת שוב אם הפסגה בינו לבין נתניהו תצא לפועל. עולה השאלה אם בהמשך ילחץ א-סיסי על נתניהו לקיים פגישה משולשת עם אבו מאזן, אך כרגע הסבירות לכך לא גבוהה לנוכח היעדר תועלת של ממש מפסגה שכזו. עם זאת, הכול אפשרי - לפני חודשיים אמר השדרן המצרי המפורסם איברהים עיסא כי ייתכן מאוד שבקרוב נראה ביקור של נתניהו במצרים, או ביקור של א-סיסי בישראל ונאום בכנסת, ממש כפי שעשה הנשיא סאדאת ב-1977. תרחיש דמיוני? כלל לא בטוח.