בווידאו: בוריס ג'ונסון פרש מהמרוץ לראשות הממשלה, שרת הפנים הכריזה על מועמדות, אתמול
שלשום (חמישי) הודיע שר התחבורה הבריטי על דחיית ההחלטה בנוגע להרחבת שדה התעופה הית'רו ובניית מסלול נחיתה נוסף. ההחלטה הייתה אמורה להתקבל במהלך הקיץ, אבל לאור הודעת ראש הממשלה דיויד קמרון על התפטרותו בעוד כשלושה חודשים, השתנו הנסיבות וההחלטה תדחה לפחות עד אוקטובר. מדובר בהחלטה בעלת חשיבות מכרעת לכלכלה הבריטית, שנוגעת לאיכות חייהם של מיליוני אזרחים וקריטית עבור אלפי עסקים ומאות אלפי מועסקים ועתה יצטרך ראש הממשלה החדש לקבל אותה בהקדם. ברוכים הבאים לבריטניה, מדינה במצב של הלם שבה הממשלה מקרטעת, מפלגת האופוזיציה הראשית מתפוררת מיום ליום ואפילו רשת הטוויטר מתקשה לעמוד בקצב האירועים. מדינה שבה החלטות דחופות נדחות מדי יום.
"שבוע הוא הרבה זמן בפוליטיקה", אמר בעבר ראש הממשלה הבריטי הרולד ווילסון. בשבוע שחלף מאז ההצבעה על ברקזיט, הפכה בריטניה למדינה לא מתפקדת שאיש לא טרח לעדכן את תושביה מה פירוש ההחלטה על היציאה מהאיחוד האירופי. מאחת המדינות המובילות בעולם הפכה בריטניה הגדולה לבדיחה גלובלית, וזאת מבלי להזכיר את נבחרת הכדורגל האנגלית.
עוד בוואלה! NEWS:
"רוצים להישאר באיחוד": אלפים השתתפו בהפגנה נגד הברקזיט בלונדון
קמרון קרא למנהיג הלייבור להתפטר: "תלך, למען השם"
אחרי ה"ברקזיט": מנהיגי האיחוד האירופי נפגשו ללא בריטניה
שעות הבוקר של יום חמישי הותירו את הכתבים הפוליטיים חסרי נשימה או אמון. תוך כמה שעות התהוו לנגד עיניהם קווי עלילה שלא היו מביישים אופרת סבון. המהלך הראשון היה הודעת אי אמון של שר המשפטים מייקל גוב בשותפו הפוליטי לקמפיין הברקזיט, בוריס ג'ונסון. גוב, שר החינוך לשעבר שאיבד את תפקידו בשל התיעוב שחשים כלפיו ארגוני המורים, הצהיר בעבר נחרצות שאין לו רצון להיות ראש ממשלה, אין לו את הכישורים להיות ראש ממשלה ואין לו כוונה להיות ראש ממשלה אבל בבוקר האחרון להרשמת המועמדים לראשות המפלגה והמדינה שיבחרו על ידי חברי הפרלמנט וחברי המפלגה השמרנית, הודיע על כניסתו למרוץ.
שעתיים מאוחר יותר אמור היה ג'ונסון להודיע על מועמדתו במלון לונדוני מפואר. מול תומכיו, עוזריו ושלל גורמי תקשורת, הוא נשא נאום דל ומאכזב. האיש הכריזמטי שהצליח לרתק לא פעם את הציבור ורק לפני שבוע נשא נאום קצר ואפקטיבי בדיון הציבורי האחרון בעד ברקזיט, נאום שייתכן כי הטה את הכף, דעך אל תוך דבריו עד שהכריז לתדהמת אנשיו כי הגיע למסקנה שהוא אינו האיש המתאים לעמוד בראשות הממשלה. ג'ונסון הבין שלאחר פרישת תומכים רבים אין לו סיכוי לזכות באמון חברי הפרלמנט של מפלגתו, שיצמצמו את רשימת המועמדים מחמישה פוליטיקאים לשניים, ומשם יתבקשו חברי המפלגה לבחור את ראש המפלגה וראש הממשלה הבא. לורד הזלטיין, מאצולת המפלגה השמרנית, הגיב בזעם ואמר על ג'ונסון כי "הוא קרע את המפלגה, יצר את המשבר החוקתי הגדול ביותר בעת המודרנית ומחק מיליארדים מחסכונות האומה. הוא כמו גנרל שמוביל את חייליו לעבר קולות הירי אבל ברגע שהוא רואה את שדה הקרב הוא נוטש אותו. מעולם לא ראיתי סיטואציה כה בזויה ובלתי אחראית". גווייתו הפוליטית של ג'ונסון הושלכה אל צדי הדרך בצהרי היום, אחרי קמפיין שקט של שנים לבניית בסיס כוח לקראת יום הפקודה.
השמרנים, אחרי ההתנקשות הפוליטית בג'ונסון, הבגידה של גוב והחלל הגדול יחסית שמותיר אחריו קמרון, אמורים היו להפוך חלשים ופגיעים. משאל העם, שאמור היה לסתום את הגולל על השאלה האירופית, הפך למשבר לאומי שלא נראה כמותו מאז מלחמת העולם השנייה ותפס אותם מפולגים ומבולבלים. הבורסה התאוששה אמנם, אבל נראה שמיתון קשה הולך ומתקרב, וזאת בשעה שלאיש אין מושג כיצד תראה הפרישה מאירופה. הממשלה לא התכוננה ליום הזה, ראשי ברקזיט לא הכינו שום תוכנית פעולה ועל פי הרושם שהותיר אחריו ג'ונסון, הם גם לא האמינו שינצחו במשאל ורק קיוו להשיג כוח פוליטי באמצעותו.
עבור מפלגת הלייבור, הוויכוח המשסע את השמרנים היה אמור להוות הזדמנות לחזור אל מפה הפוליטית, אבל נראה שהיא עולה על דרך אובדנית משלה. כמעט באותה שעה שבה ננעצו הסכינים בג'ונסון, ניהלה מפלגת האופוזיציה אירוע שבו הציגה את דוח הבדיקה על תופעות אנטישמיות בקרבה, שהתבקש אחרי מופע האימים הוצג בחודש שעבר על ידי ראש עיריית לונדון לשעבר קן ליווינגסטון ומקורביו של יו"ר המפלגה ג'רמי קורבין. ליווינגסטון, אדם המתקשה שלא להזכיר את אדולף היטלר באופן כפייתי, הושעה ממפלגתו יחד עם בעלי תפקידים נוספים שהתבטאו באופן אנטישמי בשנים האחרונות. עם זאת, אנשי הוועדה הכריזו כי הגיעו למסקנה שאין במפלגה בעייה של אנטישמיות, למרות שיש בה לעיתים אווירה רעילה. הדו"ח המתון והמרוח נועד לנקות את שם המפלגה ולהעניק אמינות לקורבין, אבל האירוע הפך למקור מבוכה נוסף עבור המנהיג השלומיאל.
בנוכחותו של קורבין, תקף חבר מפלגה את חברת הפרלמנט היהודיה רות סמית והאשים אותה בקשירת קשר עם התקשורת הימנית. קורבין לא עשה דבר בכדי להפסיק את המתקפה גם כשסמית עזבה נסערת את האולם, ואף נצפה כשהוא משוחח בחיוך עם אותו אדם, חבר בפלג קיצוני של המפלגה. מאוחר יותר השווה קורבין בין ישראל לארגון "המדינה האסלאמית" (דאעש), וכל זאת בנאום כתוב מראש, להבדיל מהערת אגב. "עד היום לא פרסמתי תגובה פומבית על יכולתו של ג'רמי להנהיג את מפלגתנו", פרסמה סמית הודעה אחרי האירוע, "אבל העובדה שהוא לא התערב (כשהותקפתי) היא ההוכחה שהוא אינו כשיר להנהיג וכי המפלגה תחתיו הפכה למקום שאינו בטוח עבור יהודי בריטניה".
קורבין אמנם הצהיר בשפה רפה על תמיכתו בהישארות בריטניה באיחוד, אבל לטענת פרשנים וחברי מפלגה, בפועל הוא עשה ככל יכולתו כדי לחבל בקמפיין ואף ייתכן שהצביע בעצמו בעד ברקזיט. כמרקסיסט ותיק המתנגד לאיחוד האירופי, לארצות הברית ולישראל, זו אפשרות סבירה. כך או כך, לאחר חודשים של אי נחת, פרץ מרד גלוי במפלגתו. השבוע הביעו 172 חברי פרלמנט של המפלגה אי אמון בקורבין, לעומת 40 בלבד שתמכו בו, והוא נדרש על ידי הרוב המוחץ לפנות את משרתו. קורבין, כך דווח, שקל את ההצעה, אבל בעצת יועצים קרובים מן השמאל הרדיקלי, חלקם קומוניסטים אדוקים שהביעו געגועים לימי סטלין ומזרח גרמניה, סירב להתפטר. נכון לשעה זו, נראה שיציג את מועמדותו גם בבחירות הבאות לראשות המפלגה.
חברי המפלגה הם אלו שיבחרו את המנהיג הבא, ובימים האחרונים נרשמו 60 אלף חברים חדשים לשורותיה. תמורת שלוש לירות שטרלינג בלבד, יכול כל אזרח להירשם כחבר מפלגה ולהצביע בבחירות, וספק עם המספר המרשים שהתווסף מעיד על פופולריות ולא על מאבק כוחות.
אם קורבין יבחר שוב, עשויה המפלגה להתפצל בין חברי הפרלמנט שהביעו בו אי אמון ובין המעטים שאכן תומכים בו. שבר כזה עשוי לפגוע אנושות במפלגה אבל מקורביו של קורבין, מרקסיסטים אדוקים שרגילים להימצא בשולי המפה הפוליטית, ללא כל השפעה או חשיבות, לא יוותרו על הכוח שצברו בסתיו האחרון. כבר עכשיו הם נוקטים במסע הפחדות, איומים ברצח ואונס כלפי כל חבר מפלגה, כולל חברי פרלמנט שהעיזו "לבגוד" בקורבין. לא בלתי סביר שהפיצול, אם יהיה כזה, ילווה באלימות.
השמרנים, לעומתם, החלו בהליך מסודר לבחירת ראש המפלגה שיחליף את קמרון, וכרגע המועמדת המובילה לתפקיד היא שרת הפנים הוותיקה תרזה מאי. למאי רקורד של עשייה, קו תקיף בנושא הגירה וזכויות אדם ואמינות פוליטית רבה בהשוואה, בפרט בהשוואה לחלקלקותו הרופסת של גוב. למרות תמיכתה בהישארות בריטניה באיחוד, היא אמרה כי "ברקזיט פירושו ברקזיט", והיא תוביל את המגעים ואת המו"מ לפרישה בהתאם להכרעת משאל העם.
הבחירות אמורות להיערך לקראת ועידת המפלגה באוקטובר, ועד אז תמשיך בריטניה - עד העת האחרונה מדינה חשובה באיחוד האירופי ובעולם, בעלת ברית של ארצות הברית ומקור השראה - להתנהל כמו מועצה מקומית במשבר. ברחובות נרשמה עלייה באירועים גזעניים, ששכיחותם הוכפלה בחמש, ורבים מתומכי הברקזיט מתחילים להבין שההבטחות הגדולות של צמצום הגירה והעברת משאבים לרשות הבריאות הלאומית למשל, היו שקרים ולא ניתן למלא אותן. לונדון הפכה לעיר מתוחה ועצבנית שרובה מצוי בדיכאון בשל תוצאות משאל העם וחלקה עצבני נוכח הקיפאון בישום ההצבעה. "חזרתי מצרפת ואני מרגיש שהגעתי למדינה שונה", כתבתי לחבר השבוע. "זו אכן מדינה שונה", הוא ענה.