(בווידאו - אובמה: "רוצים שנשתמש בביטוי 'אסלאם קיצוני', מה זה ישנה?")
שיגיד כבר "אסלאם קיצוני", הפצירו בנשיא ארצות הברית ברק אובמה מבקריו ושונאיו מבית ומחוץ לאחר הטבח במועדון הלהט"בי באורלנדו. הביטוי שממנו נמנע הנשיא במשך שהותו בבית הלבן הפך בעיניהם לחזות הכול ואי-השימוש בו מהווה לטענתם הוכחה לכך שאובמה אינו מבין את בעיית הטרור על בוריה. אחרים, ובהם מועמד רפובליקני לנשיאות, סבורים שזה מצביע על תמיכתו בקנאים הדתיים, לא פחות. הסנאטור ג'ון מקיין, שהפסיד לו בבחירות ב-2008, האשים את הנשיא באחריות הישירה לאירוע הירי הקטלני ביותר בתולדות האומה.
בהגיון המעוות שלהם, חשוב יותר שהנשיא רק יעלה על דל שפתיו את המונח מאשר יפעל להגבלת שוק כלי הנשק הפרוץ לכל דורש ומטורלל, למשל. על פניו, מדובר בתקנה שאמורה להיות בסיסית והגיונית בכל מדינה מודרנית, כמו איסור למכור כלי נשק למי שחשוד במעורבות בטרור. כך גם היה עם עומר מטין, המחבל שרצח 49 איש במועדון. הוא תושאל על ידי הבולשת הפדרלית (FBI) כמה פעמים סביב קשריו עם אזרח אמריקני אחר, שנסע לסוריה והפך למחבל מתאבד של ג'בהת א-נוסרה, ובשל הערות בעייתיות שהשמיע בעבודתו. מאחר שלא נמצאו ראיות של ממש הקושרות אותו לעבירות כלשהן, הוא שוחרר והחקירה נגדו הסתיימה.
בארצות הברית, עובדה זו אינה משמשת תמרור אזהרה בבואו של אדם פרטי להתחמש. כך יכול היה מטין, שנשבע אמונים לדאעש ולשלל ארגונים אחרים במהלך הקצנתו בשנים האחרונות, לקנות ללא הפרעה רובה חצי-אוטומטי וכמה אקדחים, שבהם השתמש בבואו לפגוע במבלים במועדון. בעיני הרפובליקנים ויצרניות הנשק, ההגנה על התיקון השני בחוקה, המעגן את הזכות לשאת כלי נשק, חשובה יותר מההגנה על חיי אדם. אז מה עושים במקרה כזה? מנסים לצייר את אובמה כמי שנכנע לטרור ומתעלמים מהעובדות.
עוד בנושא:
"כלבי הנחמה" הגיעו לאורלנדו: "ניצולי הטבח פשוט פרצו בבכי"
3 מתוך 4 ישראלים: אובמה לא יודע איך להתמודד עם אירועי טרור
טרנסג'נדרית שפגשה את המחבל מאורלנדו: "הוא היה סקרן"
אובמה אמנם שגה בהערכותיו את התהפוכות שיחווה המזרח התיכון בעקבות "האביב הערבי", אך הוא לא שונה מכל מנהיג אחר שלא חזה את הטלטלה שעדיין אוחזת באזור. הוא ירש עיראק שסועה ומדממת מידי ג'ורג' וו. בוש, והנסיגה ממנה הייתה הדבר הנכון לעשות בשעתו. המשך הכיבוש לא היה מבסס את עיראק כדמוקרטיה משגשגת, אלא רק דוחה את צמיחתו הבלתי נמנעת של דאעש מתוך זרוע אל-קאעדה המקומית. בשבע השנים וחצי שחלפו מאז נכנס לבית הלבן, הנשיא לא חדל מרדיפת ארגוני הטרור האסלאמיים, ובתקופתו חוסל אוסמה בן לאדן, אותו יעד שאחריו רדף בוש נואשות מאז פיגועי 11 בספטמבר ללא הצלחה.
מל"טים אמריקניים רודפים אחרי בכירי ארגוני טרור בסומליה, בתימן, בפקיסטן ובאפגניסטן, וושינגטון מובילה את הקואליציה הבינלאומית שהצליחה לעצור את התפשטות "המדינה האסלאמית" בעיראק ובסוריה עד כדי קריסתה הקרובה. בטרם חזרה ארצות הברית לבוץ העיראקי, הצליחו לוחמי הארגון לכבוש כשליש משטח המדינה בתוך שבועות ספורים. הצבא המקומי שבו השקיע ממשלו הרפובליקני של בוש מיליארדי דולרים קרס כמעט ללא קרב, ואוכלוסיית היזידים עמדה בפני השמדה. אפשר להתווכח על האסטרטגיה, אך לא עם העובדה שאובמה נלחם בטרור. הוא רק לא חושב שהצבת חיילים אמריקניים במדינות זרות עם אוכלוסיות עוינות תביא לתוצאות טובות יותר. ההיסטוריה לצדו.
גם דונלד טראמפ וגם חבר מרעיו יודעים היטב שהמחבל מאורלנדו לא היה חלק מתא טרור של דאעש או של ארגון אסלאמי קיצוני אחר. הוא לא פוצץ בשמיה של פלורידה מטוס שאותו חטף מחוץ לארצות הברית, והוא גם לא הבריח את הרובה ששימש אותו בעזרת רשת מסואבת של אנשי קש. הוא קנה אותו כחוק וכדין, כמו מיליונים של אמריקנים שבדיקות הרקע היחידות שנעשות להן בוחנות אם הם לא הורשעו בעבירה פלילית ואם הם לא סובלים מהפרעה נפשית. כל השאר מוזמנים לגשת לחנות הקרובה לביתם ולהקים לעצמם מיליציה פרטית, גם אם אסור להם לעלות על טיסה.
הניסיון הרפובליקני להראות שעומר מטין הוכוון בידי דאעש הוא ברור. כך אפשר לכסות את הקשר בינו לבין דילן רוסף, אדם לנזה, ג'יימס הולמס וגברים לבנים אחרים שיצאו למסעות הרג בשנים האחרונות נגד מיעוטים או סתם באקראי. הם לא היו חלק מ"האסלאם הקיצוני" שאליו מנסים טראמפ ואחרים לשייך את מטין, אך תוצאות מעשיהם היו שונות רק במספרים. הבעיה של ארצות הברית היא לא טרור בינלאומי, אלא טרור מקומי, חסר פנים, שמכוון נגד שחורים, הומואים, תומכי הפלות, מוסלמים ולא-מוסלמים. מגיפת הנשק לא לוקחת שבויים ולא מבדילה בין דת, גזע ומין. מאז הטבח באורלנדו, לפחות 125 בני אדם נוספים נהרגו בתקריות ירי ברחבי ארצות הברית.
כמו אחרי כל אירוע מתוקשר, גם הפעם מנסים אובמה וחלק מחבריו למפלגה הדמוקרטית לדחוף להגבלות על מכירת נשק. כשיגיע הנשיא ליומו האחרון בבית הלבן, אין ספק שאחד התחומים שבהם נחל כישלון מר הוא סוגיה זו, הגם שלא באשמתו. הקונגרס נשלט בידי הרפובליקנים וגם דמוקרטים רבים מושפעים על ידי לובי הנשק, שאותו מוביל איגוד הרובאים הלאומי (NRA) שהביע את תמיכתו הרשמית בטראמפ וחרד לכל שינוי כלשהו במצב הקיים.
השבוע התגייס הסנאטור הדמוקרטי כריס מרפי לפתרון הסוגיה, כשפתח בפיליבסטר ונאם במשך 15 שעות רצופות. לאחר שהושגה הסכמה שהצעתו תעלה להצבעה הוא ירד מהדוכן, אך קשה להאמין שההגבלות החדשות אכן יעברו. מרפי, שנושא הנשק הפך קרוב ללבו מאז הטבח בבית הספר סנדי הוק שאירע בקונטיקט מדינתו (הרוצח היה אדם לנזה), והדמוקרטים הצליחו להביא להצבעה, שתתקיים בשבוע הבא, שני שינויים בסיסיים בדיקות רקע לרוכשים שיהיו תקפות גם בתערוכות נשק פרטיות ומניעה מחשודים בטרור שתחת מעקב ה-FBI לקנות נשק.
למרות הטרגדיה הלאומית, כמו תמיד מדובר בעניין פוליטי והרפובליקנים צפויים להפיל את שני התיקונים הכה מתבקשים. כדי להראות שהם בכל זאת נרתמים בצורה כלשהי לבעיה, הרפובליקנים יציגו הגבלות משלהם, מינוריות הרבה יותר. לטענתם, אנשים רבים נמצאים שלא בצדק ברשימת המעקב של ה-FBI - ולכן הם מציעים רק עיכוב של 72 שעות במכירה, שבמהלכן יידרשו הרשויות להוכיח כי ישנה עילה סבירה למנוע מהם את הזכות המקודשת. הם גם אינם מסכימים על הרחבת בדיקות הרקע, אלא רק על הגברת האכיפה של הבדיקות הקיימות.
יתרה מזאת, יו"ר בית הנבחרים פול ראיין, הרפובליקני המכהן הבכיר ביותר, הבהיר כי הנושא לא יעלה לדיון ואמר כי יש להתמקד ברדיפה אחרי טרוריסטים. כך, בדומה למקרים קודמים, המהלך צפוי ליפול עוד בשלביו המוקדמים בשל שיקולים פוליטיים וכלכליים. השינוי המיוחל יכול להגיע רק דרך הבוחרים, שידיחו נציגים שאינם פועלים בנושא. לפי הסקרים, יש רוב עצום בקרב הציבור האמריקני התומך בהחמרת החקיקה בתחום הנשק, אך עד הבחירות בנובמבר - בהנחה שהן באמת יביאו לשינוי - נותר זמן רב. עד אז חפים מפשע רבים ימשיכו לקפח את חייהם בשם התיקון השני לחוקה.