גאווה בעלייה: היהודים הלהט"בים שוויתרו על זכויות ובחרו בישראל

(מסיבת עיתונאים של הקהילה הגאה נגד קמפיין משרד התיירות, חודש שעבר)

ציונות, יהדות, זוגיות וגאווה אלו רק חלק מהסיבות שהביאו עשרות יהודים מהקהילה הגאה ברחבי העולם לעלות לישראל ולקיים בה חיים גאים. זאת, דווקא בימים שבהם הקהילה בישראל כמעט וביטלה את מצעד הגאווה השנתי שמתקיים ביום שישי הקרוב, על רקע אי הכרה של המדינה בזכויותיהם, בין היתר נישואים, ילודה ופונדקאות, ועל רקע אי העלאת התקציבים המגיעים להם.

במרכז הגאה של עיריית תל אביב מתקיימים מדי שבוע שיעורי אולפן בשם "qulpan" לעולים הגאים, כדי שיוכלו לחוות יחד את העלייה והגאווה. כמה מהם, שמגיעים ממדינות שם הם זוכים לשוויון זכויות והכרה כאזרחים מן המניין, ניסו להסביר מה הביא אותם לעזוב את המקום הנוח ולעבור לישראל, חרף חוסר השוויון שממנו סובלת הקהילה בישראל. כולם מעידים על מאבק פנימי בין ציונות וזיקה לדת היהודית, לבין הזהות המינית והמגדרית שלהם.

עוד ידיעות בוואלה! NEWS:
מחאה על שיתוף פעולה בין שמולי לסמוטריץ': "לגיטימציה לשנאה"
דע את חוסר זכויותיך: המדריך המלא לאפליה נגד להט"ב
ארה"ב: לסביות שנעצרו כי התנשקו בסופר יפוצו ב-80 אלף דולר

טרין בק עלתה לארץ בשנת 2007 מדרום אפריקה, וכיום עובדת בתוכנית הבינלאומית למשפטים באוניברסיטת תל אביב. אם תשאלו אותה למה היא הגיעה לכאן, היא תענה שאין תשובה אחת מוחלטת. בתשובותיה, היא מבליטה מילים כמו ציונות וגאווה. גם היא מצביעה על המאבק בין השניים.

"ביוהנסבורג גדלתי בקהילה פרו-ישראלית ותמיד רציתי לבוא לארץ, התאהבתי בישראל", מספרת, "זהו צעד מאוד גדול לעזוב את המדינה שלך ולהגיע לישראל. הציונות היא מאוד שונה כשאתה נמצא בחו"ל, מאשר זו שיש לך כשאתה מגיע לארץ. כשאנשים אומרים שהם עושים עלייה בגלל ציונות, זוהי אמירה מורכבת".

על הקשר בין ציונות לבין הקהילה הגאה מספרת בק כי "אני רציתי לעלות ולגור בישראל נקודה. ידעתי שזה מקום נהדר לצאת בו מהארון. בדרום אפריקה הייתי בארון, ולמעשה יצאתי רק אחרי שהגעתי לארץ. יש הבדל בין לצאת מהארון בקהילה היהודית, איפה שנולדת, לבין לצאת מהארון בישראל. בתל אביב האווירה נהדרת ועוזרת. כשכבר יצאתי מהארון, התגובות מהמשפחה והחברים היו טובות".

בישראל הכירה בק את בחירת לבה והן נישאו אזרחית בטקס רפורמי דתי. לדבריה של בק, היה לה חשוב לה להכיר מישהי יהודייה. "אני לא דתייה, אבל אני מחוברת ליהדות שלי", אמרה, "במחשבה של בניית משפחה, חשוב לי העניין התרבותי-יהודי. רציתי לשתף את חיי עם מישהי שיש לה את אותה הזהות התרבותית. הכרנו לפני ארבע שנים והתחתנו בשנה שעברה. זה קצת אירוני, כי בדרום אפריקה נישואים גאים זה חוקי זה יותר מעשר שנים, אך יחד עם זאת לא מצאתי מקום לעצמי לצאת שם מהארון, ודווקא בישראל, מדינה שאין בה הכרה בנישואים גאים, מצאתי את האווירה החמימה והמקבלת עם הרבה יותר הזדמנויות להכיר מישהי".

"הייתה לנו חתונה נפלאה", משחזרת בק, "אמנם אי אפשר להתחתן בישראל אבל אנחנו ידועות בציבור ונשואות על פי חוזה משפטי. היה לנו טקס עם אורחים מדרום אפריקה, מישראל ואפילו מאוסטרליה".

עם הקונפליקט שבו מחד יש תחושת קבלה עבור הקהילה בישראל ומאידך אין חקיקה שמקדמת את זכויות הקהילה, צריכה בק להתמודד ביום-יום. "אני חושבת שהדבר האירוני הכי גדול הוא שבדרום אפריקה אין הזדמנויות לפעילויות וחיי חברה להט"ביים כמו שמציעה ישראל, שזה פשוט פרדוקס. תל אביב נחשבת לאחת מעשר הערים הטובות ביותר למען הקהילה הגאה ויש אווירה כל כך טובה, אך מנגד המדינה בכלל לא תומכת ברעיון הזה, זה מוזר". לבק אין מספר מדויק לנקוב בו, אך היא סבורה כי צעירים רבים מהקהילה הלה"טבית בדרום אפריקה עלו לישראל ויצאו כאן מהארון, נוכח התחושה המחבקת שלה הם זוכים.

בשנת 2012 עלה רוי פרימן לישראל בעקבות האהבה. באחד ממסעותיו בחו"ל הוא הכיר ישראלי והחליט להגיע אחריו לישראל. "פגשתי אותו באוסטרליה. הייתי מארגן קבוצות של יהודים הומואים ולסביות בסידני, ונפגשנו שם", אומר פרימן. לדבריו, הוא כמעט עלה לארץ בשנת 1997, אך התחרט. הוא עדיין היה בארון בשנה הזאת וחשב שדווקא בישראל יהיה לו קל יותר להתקדם בתהליך, אך בסופו של דבר קיבל רגליים קרות וויתר על הרעיון.

"כשעברתי לכאן ב-2012 הייתה לי ראיה מציאותית של איך זה יראה, ידעתי שזה יהיה קשה למצוא עבודה וללמוד את השפה, אבל רציתי להיות עם בן הזוג שלי ובגלל זה עשיתי את זה". פרימן, היי-טקיסט במקצועו, למד במשך חמישה חודשים באולפן והיו לו כמה ראיונות עבודה. הוא הבין שיהיה לו קשה למצוא עבודה בארץ, אז התחיל לעבוד כעצמאי, ומאז הוא מרבה בנסיעות לחו"ל במסגרת עבודתו.

"בהתחלה חששתי, היו כמה מלחמות בארץ. בסוף 2012 ירו על תל אביב רקטות ואני מעולם לא חוויתי כזה דבר. אבל הגעתי לכאן כי הייתי מאוהב בבן הזוג שלי. אני ציוני, מאמין בקיומה של המדינה הזאת, אבל גם יודע לבקר אותה שצריך".

כמו לבק, גם לפרימן היה חשוב להכיר בן זוג יהודי. "מבחינה תרבותית חשבתי שעדיף להכיר בן זוג יהודי, שהחיים יהיו יותר קלים אם יהיה מישהו שיבין אותי, כי גם הוא יהודי" אומר פרימן, "יצאתי עם מישהו שהוא לא יהודי ויצא לי לחשוב מה יהיה כשאנחנו נעבור לגור ביחד, אם אני אצטרך להסביר לו שאני לא רוצה חזיר במקרר".

פרימן לא יצא מהארון בפני הוריו כשהיה בבריטניה. "רק אחרי שעזבתי את אנגליה החלטתי לצאת מהארון. הרעיון של לצאת מהארון כשאתה רחוק מהבית היה לי יותר קל". למרות הקשיים שבמציאת עבודה, מסביר פרימן כי מבחינה תרבותית יותר קל לו לחיות בישראל. לדבריו, רמות ההומופוביה נמוכות ביחס למקומות אחרים. "באנגליה ובאוסטרליה אנשים יכולים לצעוק לך מילות גנאי הומופוביות, וכאן זה לא קורה. אני ובעלי מסתובבים בתל אביב, מחזיקים ידיים, גם בירושלים, חיפה, טבריה, ומעולם אף אחד לא צעק לנו או אמר משהו. זה יותר קל להיות גיי בישראל, ובטוח כאן יותר".

פרימן ובן זוגו התחתנו באוגוסט 2015. פרימן הוא זה שהציע נישואין. "הייתה לנו חופה בישראל ומסיבה. כמובן שהיא לא הייתה חוקית. מאוחר יותר נסענו לאנגליה, שם הייתה לנו חתונה אזרחית וכרגע אנחנו נשואים באופן חוקי. לאחר מכן, הלכנו למשרד הפנים ולקחנו את תעודת הנישואין הבריטית שלנו ועדכנו את תעודת הזהות ועכשיו היא גם מוכרת בישראל".

שנה לאחר שעבר לישראל, החליט פרימן לפעול כדי לסייע לעולים כמוהו, מהקהילה הגאה, שנתקלים בשאלות נטולות מענה. הוא פתח עמוד פייסבוק עבור עולים הומואים ולסביות שבו הוא משמש להם משענת בתהליך. "לעולים גאים לפעמים יש שאלות והם לא מרגישים בנוח לשאול את שליח העלייה", מסביר, "באולפן לא תמיד היה לי נוח, לא יכולתי לדבר על הדברים שחשובים לי ליד 30 אנשים. הקמנו אולפן במרכז הגאה של עיריית תל אביב שנקרא 'קולפן' ואנחנו נפגשים שם פעם בשבוע, לומדים עברית ודנים בנושאים של הקהילה הגאה בעברית. אני מקווה להתחיל בקרוב משהו דומה בירושלים".

ג'וליאן בהלול, נשוי ואב לשניים, מגיש וכתב בערוץ החדשות i24NEWS, עזב את צרפת בשנת 2010 ועלה לארץ. לדבריו, היה מדובר בשילוב של ציונות ואנטישמיות. "סבלתי הרבה מאנטישמיות בצרפת. מה שאני הכי זוכר מהימים הראשונים בתל אביב, זה שהרגשתי יהודי והומו כמו שאני רוצה מבלי לסבול. פתאום הרגשתי חופשי בכל המובנים".

עד העלייה לארץ, היה בהלול בארון ולא סיפר על זהותו להוריו. "הכרתי מישהו בארץ ונסעתי לצרפת כדי לספר להורים שלי. ישראל נתנה לי את ההרגשה שאני יכול לעשות את זה, אני יכול להיות גם יהודי וגם הומו. בצרפת נורא סבלתי כיהודי וכהומו. לא רואים את ההומואים כמו שרואים אותם בתל אביב, אין מיינסטרים גאה כמו בתל אביב, אין אווירה. בשנת 2012 בצרפת, כשהעבירו את החוק שמאשר נישואים חד-מיניים, יצאו מלא אנשים להפגין נגד החוק. ההפגנות היו מאוד אלימות והומופוביות. אני מאמין שאם בארץ החוק הזה היה עובר, זה היה עובר הרבה יותר בשקט".

"אני מבין את התחושה שהקהילה הגאה רוצה זכויות כמו כולם, כי כולנו שווים, אבל יש מערכת פוליטית מאוד מסובכת וקשה להעביר את החוקים האלו", ממשיך בהלול, "רוב הציבור הישראלי בעד הזכויות שלנו, אבל המערכת הפוליטית נותנת כוח למפלגות קטנות שיכולות לחסום את החוקים האלה. כל מה שעשיתי בחיים שלי היה בגלל שאני יהודי, ציוני והומו, אני לא רוצה שהדברים האלה יהיו בקונפליקט".

בהלול סיים את לימודי התואר השני בישראל, התגייס לצבא בהתנדבות כחייל בודד, שירת בדובר צה"ל, ולקראת השחרור הכיר את מי שלימים יהיה הבעל שלו. "הצעתי לו נישואים והתחתנו גם בארץ וגם בחו"ל. בארץ עשינו חופה סמלית, גל אוחובסקי חיתן אותנו, אבל נסענו לצרפת כדי להתחתן בעירייה. זה מרגיז לחזור לצרפת בשביל להתחתן, אבל מה לעשות, לפחות ישראל מכירה בתעודת הנישואים שלנו", מסביר בהלול, "זה גם משהו".

"זה נכון שבצרפת מכירים בנישואים גאים אבל זה כמעט בלתי אפשרי להקים משפחה", טוען בהלול, "אין כמעט זכויות לאב גאה. בארץ אני קיבלתי חופשת לידה. בישראל קיבלנו צו הורות, אני ובן זוגי, וכל אחד מאיתנו הוכר כאבא לשני הילדים". לבהלול יש שתי בנות שהובאו בהליך של פונדקאות. "זה מעצבן שיש פונדקאות בארץ אבל אומרים להומואים 'זה לא בשבילכם', אתם ההומואים צריכים להוציא עשרות אלפי דולרים כדי להיות הורים, צריכים לטוס לחו"ל כדי להתחתן. מצד שני, ברגע שהילד נולד מדינת ישראל לא מבדילה בזכויות - גם בביטוח לאומי, משרד הפנים, קופת חולים, לפחות זה. גם אם חסרות לנו זכויות בארץ, אני היום מעדיף להיות הומו בישראל מאשר הומו בצרפת. כאן אני מרגיש בבית".

עמית לב הוא מנהל את האולפן של הקהילה הגאה בתל אביב. לאחר שאחד המייסדים עזב, הוא הצטרף כדי להתנדב ולתרום מעצמו. "הם חבר'ה נהדרים, חלקם עשו עלייה כי הם אוהבים את ישראל וחלקם היגרו ובאו בעקבות האהבה, למרות שאין להם זיקה לישראל", מספר לב, "חלקם יוצאים לפנסיה ומחליטים לעשות את זה בארץ, וחלקם לא מרגישים בנוח כלהט"בים בארצות המוצא שלהם, בין אם זה בתור יהודי או בתור להט"ב. לעתים בתוך הקהילה היהודית בארצות המוצא קשה לצאת מהארון כלהט"ב. חלקם לא רוצים לצאת מהארון בכלל ומעדיפים לברוח למדינה אחרת".

על רעיון האולפן הסביר לב, "עולים רבים רצו להקים אולפן של להט"בים כי הם הרגישו לא בנוח לחוות את החוויות היום יומיות שלהם כלהט"בים באולפן רגיל. באולפן רגיל יש גם דתיים, ואתה לא יודע איך יקבלו את זה. זה לא תמיד מרגיש נוח לחלוק את התחושות האלו בקבוצה מעורבת. הם רצו להקים קבוצה שבה יוכלו לדבר על היום יום שלהם בעברית בלי לפחד, ובנוסף להיות חלק מקבוצה חברתית".