(תגובת נתניהו לפרישת משה יעלון ממשרד הביטחון, שישי האחרון)
בשולי המהומה הפוליטית של השבוע החולף נבלעה הידיעה הבאה: ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט למנות את שר הבינוי יואב גלנט לחבר קבוע בקבינט המדיני-ביטחוני. גלנט, אלוף במילואים, שימש עד כה על תקן משקיף בלבד בקבינט, וזכה ל"קידום" לחבר בעל זכות הצבעה כתוצאה ישירה מהתפטרותו של שר הביטחון משה יעלון וכניסתו לתפקיד אביגדור ליברמן - חבר חדש-ישן בפורום הביטחוני החשוב ביותר.
ההחלטה של נתניהו מגיעה לאור המציאות הלא נעימה שהתגלתה עם פרישתו של יעלון: מלבד גלנט, אין כיום אף חבר אחר בקבינט שיש לו ניסיון של ממש בתחום הביטחוני. שר הביטחון החדש שירת שנה בלבד בצה"ל ואחר כך שירת שירות מילואים כאפסנאי. בנט, שהשתחרר מהצבא כקצין בדרגת רב-סרן, הפך עם התפטרות יעלון לחבר הקבינט בעל הדרגה הגבוהה ביותר, כך שהתוספת של גלנט הפכה לקריטית.
עוד בנושא:
אחרי פשרות בפנסיות ובעונש המוות: המו"מ הקואליציוני לקראת סיכום
"ממשלת אסון": מאות הפגינו בתל אביב נגד מינוי ליברמן לשר הביטחון
הרצוג: "לא ידעתי שנתניהו ניהל במקביל משא ומתן עם ליברמן"
שר הבינוי לא התבטא עד כה פומבית בנושא מינויו של ליברמן לשר הביטחון. עם זאת, לפני הבחירות האחרונות הייתה לו דעה די מוצקה בנושא. בריאיון שהעניק לרדיו תל אביב בפברואר של השנה שעברה, אמר גלנט: "אני חושב שליברמן לא יכול להיות שר ביטחון במדינת ישראל. אני חושב שהדברים צריכים להיות גם יותר אחראיים, גם יותר רציניים וגם יותר מקצועיים. אני מציע שאנחנו לא נשים לתפקידים שהם תפקידים רגישים, לא באוצר ולא בביטחון, אנשים שתחום עיסוקם רחוק מהנושא הזה".
על דבר אחד גלנט בכל זאת הסכים עם ליברמן, לפחות לפי דבריו באותו ריאיון: "אני שותף לביקורת שלו על כך שיעלון לא מתאים לתפקיד. הוא חתר לתיקו ולא לניצחון ב'צוק איתן'". בסופו של דבר, גלנט נאלץ להשלים עם יעלון כשר ביטחון, וכעת הוא משלים גם עם מינויו של ליברמן לתפקיד. יהיה מעניין לראות את הדינמיקה ביניהם בישיבות הקבינט בעתיד.
הקבינט המסתמן שונה באופן משמעותי משני הקבינטים הקודמים שניהל נתניהו בכהונותיו האחרונות. בקבינט הקודם, זה שניהל את מבצע "צוק איתן", השתתפו בדיונים גם יצחק אהרונוביץ' ששירת במשך 30 שנה במשטרה והשתחרר בדרגת ניצב, ויעקב פרי, ראש השב"כ לשעבר שעסק רוב חייו המקצועיים במאבק בטרור. נוסף על כך השתתפו באופן קבוע בדיונים יועציו של ראש הממשלה לביטחון לאומי אלוף (במיל') יעקב עמידרור בתחילת הקדנציה, ובכיר המוסד יוסי כהן בהמשכה.
כיום אין לנתניהו יועץ לביטחון לאומי במשרה מלאה, מכיוון שהאדם שאותו החליט למנות לתפקיד, תת-אלוף (במיל') אבריאל בר-יוסף, מנוע מלהיכנס לתפקיד בשל חקירת משטרה. משמע הדבר הוא שלא רק שיש בקבינט הנוכחי פיחות משמעותי במספר בעלי הניסיון הביטחוני, אפילו היועץ לביטחון לאומי לא יכול לחפות על חוסר זה.
לנתניהו כבר אין שכפ"ץ
בממשלתו של נתניהו בשנים 2012-2009 השתתפו בפורומים הביטחוניים החשובים ביותר שני רמטכ"לים לשעבר אהוד ברק ומשה יעלון, בנוסף לשר דן מרידור, שעסק במשך שני עשורים בגיבוש תפיסת הביטחון של ישראל ובנושאים מודיעיניים רגישים. בשלב מסוים הצטרף לדיונים גם אבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר שהפך לשר בממשלה זו בחודשיה האחרונים. אי אפשר בכלל להשוות בין פורום ביטחוני מהסוג הזה, לפורום ביטחוני שבו מלבד יואב גלנט, יש אך ורק "פוליטיקאים מקצועיים" שכל הקריירה שלהם התנהלה בכנסת.
הקבינט החדש יהיה שונה מאוד משני קודמיו לא רק בהיבט של ניסיון אל מול חוסר ניסיון, אלא גם בעמדות של חבריו בנושאים הביטחוניים. בקבינט הקודם, למשל, הייתה חלוקה ברורה בין אביגדור ליברמן ונפתלי בנט, שהצטיירו כששים אלי קרב, לבין יאיר לפיד, ציפי לבני ויעקב פרי, שייצגו את מפלגות המרכז בקואליציה. בתווך ניצבו נתניהו, יעלון ובמידת השפעה פחותה גם אהרונוביץ', כגורמים מאזנים וממתנים. חשוב במיוחד בהקשר הזה היה שיתוף הפעולה ההדוק בין נתניהו ליעלון. באותה מידה, בקבינט של 2012-2009 יעלון, מרידור ובני בגין מהליכוד שימשו גורמים מאזנים.
בהחלט ייתכן שבקבינט הנוכחי לא יהיה אף גורם כזה. גלנט, הדמות הביטחונית הבכירה בפורום, השמיע לאורך "צוק איתן", בשבתו כפרשן באולפני הטלוויזיה, עמדות לא רחוקות בהרבה מאלה שהביעו ליברמן ובנט. משה כחלון, שר האוצר שחבר גם כן בקבינט, נתפס כבעל ברית של מערכת הביטחון בכל הנוגע לשמירת היציבות ברשות הפלסטינית והימנעות מצעדים קיצוניים, אבל עזיבתו של יעלון מציבה אותו כעת בעמדת מיעוט מוחלט בעניינים הללו. כחלון גם דאג לתת לעצמו פטור מעיסוק בסוגיות שמסעירות את מערכת היחסים בין צה"ל לממשלה בחודשים האחרונים, כמו פרשת החייל היורה בחברון ונהלי הפתיחה באש.
באופן אבסורדי, האיש היחיד בקבינט הנוכחי שיש לו גם את המעמד וגם את הניסיון לבלום הצעות הרפתקניות, ולתת למערכת הביטחון לפעול במקצועיות ללא שיקולים פוליטיים, הוא נתניהו עצמו. אבל אם הוא יעשה זאת, הוא יצטרך לקחת אחריות על כך בשעה שתצוץ עליו ביקורת משורות הימין. לא יהיה לו לצדו את יעלון כשכפ"ץ, וגם לא את לבני, לפיד, מרידור או בני בגין. זהו מצב שנתניהו יצר במו ידיו, עם החלטתו להדיח את יעלון ולהציב במקומו את ליברמן.