(פול ראיין לאחר שנועד עם טראמפ: "הייתה לנו פגישה מעודדת")
זהות המנצחים בבחירות המקדימות בשתי המפלגות הגדולות בארצות הברית טרם הוכרעה באופן רשמי, אבל קשה לומר שיש מי שמחכה בנשימה עצורה עד לוועידות בשתי המפלגות שייערכו בחודש יולי כדי לדעת מי יהיו המועמדים בשני הצדדים. מוקד תשומת הלב בתקשורת האמריקנית נמצא עמוק בבחירות הארציות, שם צפויים להתמודד בחודש נובמבר הילרי קלינטון ודונלד טראמפ ראש בראש על המקום בבית הלבן.
עם זאת, שיטת הבחירות הסבוכה הנהוגה בארצות הברית, שלפיה ברובן המוחלט של המדינות ילכו כל האלקטורים למועמד שניצח במרב הקולות בכל מדינה בנפרד, משנה לחלוטין את כללי המשחק. אם ניקח לדוגמה את קליפורניה, מדינה שנחשבת באופן מסורתי לבעלת נטייה למפלגה הדמוקרטית - אין משמעות לשאלה אם טראמפ יקבל במדינה 2% מהקולות או 40% - שהרי בכל מקרה כל האלקטורים במדינה צפויים להגיע לכיסה של קלינטון, ומכאן שאין לו טעם "לבזבז" אנרגיה עליה. מנגד, לקלינטון אין טעם להשקיע מאמצים במיוחד במדינות כמו טקסס, אוקלהומה, ארקנסו, מיזורי, אלבמה, טנסי ואחרות, כיוון שאלו מצביעות באופן מסורתי עבור המועמד הרפובליקני.
לקריאה נוספת:
טראמפ נפגש עם יו"ר בית הנבחרים: "צעד חיובי לאיחוד המפלגה"
מסרסת חזירים או יריב מר: ההשערות לגבי הסגן שעשוי לבחור טראמפ
סקר חדש בארה"ב: התמיכה בטראמפ ובקלינטון כמעט שווה
מכאן, שמספר מצומצם יחסית של מדינות הוא שיכריע את הכף - "המדינות המתנדנדות". 40 מתוך 50 המדינות בארצות הברית הצביעו למועמד של אותה המפלגה בארבע מערכות הבחירות האחרונות, ואילו מתוך עשר המדינות הנותרות, שבע נחשבות למתנדנדות במיוחד: אוהיו, וירג'יניה, קולורדו, פלורידה, נבאדה, ניו המפשייר ואיווה, ששוות יחד 85 אלקטורים.
עוד מוקדם מאוד לנבא מי ינצח, אבל אפשר כבר עתה לומר שההיסטוריה הפוליטית נמצאת לצדו של טראמפ, ואילו הסקרים נגדו. מאז הכהונה האחרונה של הנשיא רוזוולט, שהסתיימה ב-1948, לא קרה אפילו פעם אחת שהדמוקרטים הצליחו להעמיד נשיא משלהם שלוש פעמים ברצף. דווקא כן קרה שנבחר נשיא מהצד הרפובליקני שלוש פעמים, כאשר הנשיא ג'ורג' בוש האב נבחר אחרי שתי כהונות רצופות של רונלד רייגן.
אלא שהתבוננות בהערכות המומחים שמנסים לנתח את הסקרים ולשקלל אותם לתמונה ארצית, מעלה תמונה מדאיגה יותר עבור המועמד הרפובליקני המסתמן. ב"ניו יורק טיימס" ערכו בשבוע שעבר תמונת מצב שהתבססה על כלל הסקרים הקיימים, והעלתה כי בעוד הסקרים הארציים (והלא רלוונטיים) מראים על שוויון כמעט מוחלט בין השניים, בתמונת מפת האלקטורים מובילה קלינטון בפער עצום של 347 מול 191 בלבד למיליארדר מניו יורק.
לפי הניתוח של העיתון, אם טראמפ ישפר את ביצועיו בכל מדינה ומדינה ב-5%, הוא כבר יעמוד על 253 אלקטורים מול 285 של שרת החוץ לשעבר. אם ישפר את ביצועיו ב-10%, הוא כבר יזכה ל-305 אלקטורים מול 233 בלבד של קלינטון. נשמע בלתי אפשרי? בתום הניתוח הסטטיסטי ציינו ב"ניו יורק טיימס" למען הצדק ההיסטורי כי בבחירות ב-1980 הוביל ג'ימי קרטר במרבית הסקרים בתקופה המקבילה לתקופה הנוכחית, ובסופו של דבר הפסיד ב-10%.
הבעיה של טראמפ היא שלא רק הניתוח של "הניו יורק טיימס" הגיע לתוצאה המדויקת של 347 מול 191. שלושה חוקרים במחלקה הפוליטית של אוניברסיטת וירג'יניה, שמפעילה מאז שנת 2004 מודל ניבוי לבחירות בשם "כדור הבדולח", ניתחו באופן יסודי שורה של פרמטרים, ופרסמו בתחילת החודש מאמר ארוך ובו הסבירו מדוע זו התוצאה שבה לדעתם קלינטון תנצח את טראמפ. בין היתר, הם הביאו בחשבון את מדד הפופולריות של השניים, שמראה אמנם כי קלינטון סובלת ממדד פופולריות שלילי של 12%, אבל היא יכולה להיות רגועה הודות למאזן של טראמפ, שנמצא במינוס 24%. באתר 538, המנפק תחזיות פוליטיות וספורטיביות מבוססות מסדי נתונים, ציינו כי מדובר בשני המועמדים הכי פחות פופולריים שהתמודדו בעשר מערכות הבחירות האחרונות.
החוקרים מ"כדור הבדולח" מצטטים גם את סקר מכון "גאלופ" מתחילת החודש, שקבע כי 70% מהנשים מחזיקות בדעה שלילית כלפי טראמפ, ואילו בקרב האוכלוסייה ההיספאנית, שהיוותה בין %14 ל-19% מקולות המצביעים במדינות המתנדנדות קולורדו, פלורידה ונבאדה בבחירות 2012, הוא זוכה למדד אהדה של מינוס 78%. הצירוף של כל הנתונים האלה יחד לא מבשר טובות עבור טראמפ במדינות שצפויות להכריע את הקרב.
נתוני הפתיחה קטסטרופליים לכאורה עבור טראמפ, אבל רק לכאורה. מאז שהכריז על כניסתו למרוץ לנשיאות לפני שנה, כוחו של המיליארדר רק הולך ומתעצם בהתמדה. פרשנים שתהו לפני שנה אם כניסתו של טייקון הנדל"ן למרוץ היא רק עוד גימיק אחד מיני רבים של איל ההון הססגוני כבר הבינו מאז שמדובר במכונת קמפיין משומנת ובאדם כריזמטי שאי אפשר לזלזל בו, ושאפילו בממסד המפלגתי עשו השבוע כמה צעדים משמעותיים בדרך להתייצבות מאחוריו.
כל זאת, בזמן שקלינטון, שכבר ברור שתהיה המועמדת הדמוקרטית, מנפקת לפי שעה קמפיין אנמי שמתקשה ליצור סחף או התלהבות, ואף רשמה בשבועיים האחרונים שני הפסדים רצופים לברני סנדרס. העובדה שקלינטון הפסידה פעמיים ברצף למועמד שאין לו אפילו סיכוי מתמטי לנצח אותה, וכי ישנו סיכוי לא מבוטל שתפסיד לו בעוד מדינות בדרך עד לוועידת המפלגה בפילדלפיה, מראה שבשלב הזה של המרוץ, הדרך שלה לבית הלבן עדיין ארוכה מאוד.