(סגן מנהל המשרד לחקירות פשעי נאצים בגרמניה, תומס וויל)
הציפייה הייתה רבה. משפטו של ארנסט טרמל, לשעבר חבר באס-אס ושומר באושוויץ, אמור היה להתחיל בעיירה הנאו שבמערב גרמניה אחרי תקופה ארוכה של הכנות. טרמל בן ה-93 הואשם בסיוע לרצח של יותר מאלף בני אדם במחנה שהוקם על ידי הנאצים בפולין הכבושה, בין נובמבר 1942 ליוני 1943. השורדים ובני משפחותיהם של הקורבנות קיוו שייעשה עמו צדק, אך חמישה ימים לפני תחילת המשפט, הודיע דובר בית המשפט כי כל הדיונים בעניינו התבטלו בשל מותו. עבור מי שעדיין לא ויתרו על רדיפת אחרוני הפושעים מתקופת מלחמת העולם השנייה, היה זה סימן להכרח בהאצת המאמצים להעמדתם לדין.
טרמל שירת ב"יחידת גולגולת המת" שהייתה חלק מהאס-אס והייתה אחראית על הליך קבלתם של אסירים שהגיעו למחנה, "הסלקציה", שבמסגרתה קבעו מי יישלח לתאי הגזים ומי כשיר לעבודה. הוא הואשם שהיה מעורב באופן ישיר בשלושה שילוחים לאושוויץ מברלין, מהעיר דראנסי שבצרפת ומהעיר ווסטרבורק שבהולנד. לפי הודעת בית המשפט, שהכריז על תחילת המשפט בפברואר האחרון, לפחות 1,075 מהמגורשים נרצחו באכזריות מיד לאחר הגעתם לאושוויץ.
ישראל לווינשטיין, ניצול שואה בן 91 ששרד את השהות במחנה, הביע אכזבה מכך שטרמל לא קיבל את עונשו. עם זאת, הוא ציין בשיחה עם סוכנות הידיעות רויטרס מביתו בקיבוץ יד חנה: "אנחנו כלל לא יודעים אם הוא היה מספר את האמת לגבי אושוויץ, רבים מהנאשמים לא עושים זאת".
יום השואה תשע"ו | פרויקט מיוחד
ילדה של אף אחד: זהבה כבר לא מרגישה אשמה ששרדה שואה
בזהות בדויה: היהודיה שחיה בצד הארי של החומה וסייעה למחתרת
האישה שכל משפחתה נטבחה מול עיניה לא מפסיקה לחייך
למרות המאמצים של ממשלת גרמניה להעמיד לדין את הנאצים שעדיין חיים, החקיקה הקיימת מקשה על התהליך. מאחר שטרמל היה בן 19 ו-20 כשביצע את הפשעים, הוא נשפט כקטין למרות גילו המתקדם, ובשל בריאותו הרופפת הדיונים שהתקיימו בעניינו הוגבלו לארבע שעות ביום בלבד. עד שנת 2011 היה אפילו קשה יותר להעמיד לדין פושעי מלחמה נאצים, אך מאז השתנה החוק ועתה הוא מאפשר לשפוט אנשים על עצם שירותם במחנה השמדה, גם אם לא רצחו המונים במו ידיהם.
התקדים היה עם הרשעתו של ג'ון דמיאניוק האוקראיני על ידי בית משפט בגרמניה בסיוע לרצח של 29 אלף איש, על בסיס העובדה שעבד במחנה סוביבור. שמו של דמיאניוק נודע בעקבות זיכויו המהדהד בישראל בערעור לבית המשפט העליון, בשל ספקות בקשר להיותו "איוואן האיום" מטרבלינקה. הרשעתו בגרמניה בשנת 2011 הייתה הרשעתו השנייה. ואולם, הסחבת המשפטית שוב מנעה מהצדק המיוחל להתממש הוא ערער על חמש שנות המאסר שנגזרו עליו ובטרם החל הדיון בערעורו, הוא מת בשנת 2012 בגיל 92, בלי שנכנס לכלא.
ביולי שעבר חלה התקדמות במרדף של גרמניה אחרי הנאצים ועוזריהם שנותרו עדיין בחיים. אוסקר גרונינג בן ה-93, שגם הוא היה חבר באס-אס, נשלח לארבע שנות מאסר חרף גילו המתקדם והעובדה שבשנות ה-70 כבר זוכה על ידי הרשויות בתום חקירה ממושכת. גרונינג היה שומר באושוויץ וכונה "מנהל החשבונות" של המחנה. הוא הורשע בסיוע לרצח של 300 אלף איש, בתקופה שבין מאי ליולי 1944, אז הושמדו במחנה מאות אלפים מיהודי הונגריה. גרונינג הביע צער על מעשיו, אך זה לא מנע ממנו להישלח מאחורי סורג ובריח, גם אם יש ספק רב שהוא אכן יצליח לשרוד את עונשו.
בימים אלו מתנהל משפט מתוקשר נוסף, שבו מואשם ריינהולד הנינג, קצין אס-אס לשעבר ששירת כשומר באושוויץ, בסיוע לרצח של לפחות 170 אלף בני אדם. בסוף החודש שעבר הנינג בן ה-94 שבר סוף סוף את שתיקתו הארוכה, שנפרסה על פני 12 דיונים שונים, שכל אחד מהם הוגבל לשעתיים בלבד עקב בריאותו הרופפת. בדומה לגרוניג, גם הוא התחרט על מעשיו, שלדבריו נעשו במסגרת היותו חבר "בארגון פשע" שגרם לרצח המוני ולסבל רב.
כשהוא מרותק לכיסא גלגלים, הוא הקריא מכתב שבו התנצל בפני הניצולים שנכחו בדיון על כך שהיה חבר באס-אס. בהצהרה בת 22 עמודים שהקריא עורך דינו, הודה הנינג כי ידע על ההרג השיטתי באושוויץ, אך טען כי התנדב ליחידה בעקבות לחץ מצד אמו החורגת שהייתה חברה במפלגה הנאצית אולי בניסיון להשפיע על השופטים לקראת ההכרעה בעניינו הצפויה להתקבל ב-27 בחודש. לדבריו, הוא נשלח לשם לאחר שנפצע בקרב ובקשתו לשוב לחבריו לנשק נדחתה פעמיים.
"אני מקבל את ההתנצלות שלו, אך לא מסוגל לסלוח לו", סיפר ליאון שוורצבאום בן ה-95 לאחר הדיון. יחד עם עוד 40 ניצולי שואה וקרובי משפחה של קורבנות החיים בישראל, בקנדה, בארצות הברית, בהונגריה ובגרמניה, הוא העיד נגד הנינג, בתקווה שיקבל את עונשו, גם אם יהיה זה עונש סמלי, בטרם יחלוף מהעולם.
פרט למשפטו של הנינג, ישנם עוד שני חברי אס-אס לשעבר שעדיין חיים ומואשמים בהרג המוני. הוברט זפקה, בן 95 ורופא לשעבר ביחידה, מואשם בסיוע לרצח של לפחות 3,681 בני אדם בשל הצבתו בנתיב שהוביל לתאי הגזים, שם ראה אלפי אסירים מובלים למותם. לפי התביעה בעיירה נוברנדנבורג שבצפון-מזרח גרמניה, זפקה לכל הפחות ראה בעיניו את העשן שהיתמר מהמשרפות שאליהן הובאו הגופות ולכן היה מודע למתרחש.
האישומים נגדו מתמקדים בתקופה של חודש, שנמשכה בין אוגוסט לספטמבר 1944, אז הגיעו למחנה 14 רכבות שהיו עמוסות בעיקר ביהודים מפולין, מסלובניה, מיוון, מגרמניה ומהולנד. אחת מהם הייתה אנה פרנק. היא נשלחה לשם יחד עם אחותה מרגוט טרם הועברו למחנה ברגן-בלזן, שבו הן מתו באפריל 1945.
הבעיה היא שבדומה ליתר חבריו ליחידה שנותרו בחיים, גם זפקה סובל ממצב בריאותי רעוע ובשל הדמנציה שבה לקה נדחו בחודשים האחרונים כמה דיונים בעניינו וכלל לא בטוח מתי ואם הם יתחדשו. כך גם לגבי הלמה מ' בת ה-92, מפעילת רדיו לשעבר באושוויץ שמואשמת בסיוע לרצח של 260 אלף בני אדם, שטרם נקבע מועד לתחילת משפטה.
מקרב 6,500 אנשי האס-אס ששירתו באושוויץ ושרדו את המלחמה רק 50 הורשעו בפשעים שונים, אחרי שרובם התחמקו ממשפט בשל הסברה שרווחה כי כל מי שפעל בשורות הנאצים הוכרח לעשות זאת, ולכן הוא אינו אשם. לנוכח נתונים אלו, לגרמניה נותר חלון הזדמנויות קטן כדי לשפוט את מי מהם שעוד לא מת. אמנם מדובר בעשיית צדק מאוחרת וסימבולית בעיקרה, אך בימים שבהם הגזענות ושנאת הזרים שנמצאת בעלייה בגרמניה שוב מרימה את ראשה, מדובר במסר חשוב.
