עם גיטרה בלבד, נכדו של הקצין הנאצי מציל את ניצולי השואה בישראל

סבו של טובי (טוביאס) הושקה מעולם לא דיבר איתו על פעילותו בתקופת השואה. לפני כשנה, כאשר מלאו לטובי 29, התבהרה לו התמונה החלקית שעליה ידע ממקורות אחרים. "ידעתי שהוא היה באס.אס, אבל לא מעבר לזה", הוא אומר. "אבל אז למדתי שהוא היה בדיוויזיות של הטנקים הראשונה של האס.אס, ולמדתי שהוא היה באחת הדיוויזיות הברוטאליות והגרועות של האס.אס, ממש קרוב לדיוויזיות של האיינזנצגרופן ("עוצבות המבצע") שהיו אחראיות באופן ישיר על מחנות ההשמדה. דיוויזיית הטנקים הראשונה הייתה, למעשה, האחראית באופן ישיר על חלק מכמה ממעשי הטבח".

יום השואה תשע"ו | פרויקט מיוחד
שלושת המלאכים שהצילו את "הילד של אושוויץ"
מאבקם של לוחמי הצדק היהודים בנאצים: "גאוות הגזע שלכם מטופשת"
דוח האנטישמיות 2015: מספר התקריות האלימות נגד יהודים - הנמוך זה עשור

טובי הוא יליד מחוז האסן שבמערב גרמניה. סבו הלך לעולמו כשטובי היה בן 12 בלבד. לאחר שמת, החל לחקור ולהתעניין בהיסטוריה העגומה שהוא היה שותף לה. "ההורים שלי דיברו על זה שסבא שלי היה חלק מהאס.אס, והוא גם דיבר איתי ועם בני משפחה אחרים, אבל על דברים שלא הייתה להם משמעות. זה לא באמת היה גלוי", הוא מודה. "אז התחלתי להסתכל וללמוד על המורשת שלי, פשוט מסקרנות, כדי להבין".

כאשר המשיך טובי לחקור את ההיסטוריה של סבו, וילהלם, תחת כנפי המשטר הנאצי, הוא גילה כי היה אחד הקצינים המעוטרים של יחידת הוואפן של האס.אס (הזרוע הצבאית של האס.אס), שלקחה חלק פעיל בפתרון הסופי והוציאו להורג אלפי יהודים במהלך המלחמה. "היום אני יודע שהוא היה באוקראינה ובצרפת. קראתי על אירועי רצח המוניים של יהודים שהיחידה שלו עשתה", הוא אומר בגילוי לב. "תמיד ידעתי על כך שהוא היה אחראי על דברים נוראיים, אבל יש הבדל בין עובדות היסטוריות יבשות לבין לדעת כיצד זה בוצע בדיוק, ומה היו המחשבה והאידיאולוגיה מאחורי זה".

לאחר לימוד דקדקני של ההיסטוריה של סבו בפרט ושל העם הגרמני בתקופת מלחמת העולם השנייה בכלל, הוא החליט לעשות מעשה: להגיע בהתנדבות לישראל במסגרת תכנית מטעם השגרירות הנוצרית הבינלאומית (ארגון בינלאומי של נוצרים אוהבי ישראל שמרכזו בירושלים), לפגוש ניצולי שואה ולספר את סיפורו המרתק. "תמיד גדלתי עם נקודת מבט חיובית על ישראל", הוא מעיד. "אמא שלי קראה לי ספר שנקרא 'פגישה בירושלים'. כשהייתי צעיר היא הייתה מדבר איתי מדי פעם על העם היהודי, על מדינת ישראל ואמרה שזה נס שהעם היהודי חזר לארצו, ושזו התגשמות הנבואה. אז זה עניין אותי לבוא לכאן ולראות. ידעתי גם שהתקשורת הגרמנית לא תיתן לי תמונה אמיתית של מה שקורה כאן".

כחלק משהותו בישראל במסגרת השגרירות הנוצרית הבינלאומית שותף הושקה בפעילויות למען ניצולי השואה. בין השאר, הוא נוהג לערוך הופעות גיטרה. "אני מאמין שהאחריות הגרמנית לא מסתיימת בדור הסבים, אלא ממשיכה לדור הילדים", הוא מספר בגילוי לב. "האחריות כלפי ניצולי השואה ממשיכה אפילו לנינים של הנאצים. אני מתבייש בזוועות שסבא שלי היה חלק מהם. אני לא יודע אם היה שותף לזוועות הללו באופן ישיר, אבל הוא ידע, או לפחות היה חייב לדעת על כך. לכן אני רואה בו אחראי לזוועות. מבחינתי, הוא היה שותף באופן ישיר או עקיף ברצח, כי הוא היה חלק מהיחידה".

"סיפורו של טובי הוא מרגש וייחודי ומעיד מעל לכל על כך שניתן לשנות את התפיסה כלפי ישראל בעולם", אומר מנכ"ל השגרירות הנוצרית הבינלאומית בישראל ד"ר יורגן בולר שבמסגרתה פועל הנכד. השגרירות, שנוסדה ב-1980 בתגובה להעברת השגרירויות הזרות אל מחוץ לירושלים, נחשבת לפרו ישראלית מאוד ומפעילה תכנית של 'אמץ ניצול' המסייעת לשורדי השואה. "אנחנו פועלים כל העת לחזק את מעמדה של ישראל ונגד האנטישמיות והדה לגיטימציה של ישראל".

אחרי הגילויים על סבא שלך הגעת לישראל ופגשת ניצולי שואה. איך זה הרגיש?

"בפעם הראשונה שנפגשתי עם ניצולי שואה, אחת מהנשים בבית הניצולים בחיפה דיברה בסעודה והיה לה סיפור מרגש. פשוט לא יכולתי שלא לבכות. דמעות זלגו מעיניי".

מה היא סיפרה?

"אני לא זוכר בדיוק, אבל מה שנגע בי זה לראות מישהו שסבל במידה עצומה במהלך ילדותו - אבל גם התגבר על זה. קשה להסביר את זה במילים. זה עניין של חמלה, כשנוגעים בלב - הדמעות מתחילות לזלוג".

הושקה מעיד כי ברוב הפעמים שבהם הוא נתקל בניצולים, הוא נוהג להקשיב לסיפורים המרתקים שלהם, ובמקביל לנחם אותם באמצעות הקונצרטים שמארגנת השגרירות. "בנובמבר, כשהגעתי לתחרות מלכת היופי לניצולות שואה שעשו בחיפה, זה היה אירוע מאוד מיוחד בשבילי", נזכר הושקה. "הייתה שם שמחה כללית. ראיתי שהן אסירות תודה על החיים. עבורי, זה נוגע ללב. כי תחשבו על הדור שלנו, אנחנו יכולים לקבל הכול. אבל האנשים האלו, שהכול נלקח מהם, אבל כשאתה מסתכל להם בעיניים, אתה רואה שמחה, ברכה". "מצד שני", הוא אומר, "יש את אלו שכשאתה מסתכל להם בעיניים אתה רואה איך הם עדיין סובלים. והם אף פעם לא מסוגלים לדבר על הדברים שהם סובלים מהם. זה פן אחר של ניצולי שואה".

כשהוא חוזר לדבר על הקונצרטים, עיניו בורקות. "מה שמדהים הוא שאני מרגיש שכשאני מנגן להם יוצאות לי ההופעות הטובות ביותר", הוא אומר בהתרגשות. "אני מנגן בגיטרה הקלאסית אולי 17 שנים. ואיתם, לדעתי אלו הקונצרטים הטובים ביותר שלי. לא כי ניגנתי הכי טוב, אלא כי לפעמים הקהל מוציא ממך משהו וגורם לך להופיע בצורה שבזמן רגיל לא תופיע. אני מנגן להם בעיקר שירים של באך, כי מבחינתי הוא כתב את השירים מאהבה".

לקראת סיום הקונצרטים, נוהג הושקה לגשת לניצולי השואה, ומרגיש צורך להתנצל בשמו של סבו ומשפחתו על מה שעוללו הנאצים במלחמה. בכל המקרים, הוא מעיד, הניצולים מחבקים אותו בחזרה, ומבהירים לו שאין על מה להתנצל. "אתה לא אשם על העוולות שעשה דור הסבים", הם אומרים לו.