פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "פרעונים מודרנים": מיליונים ברחבי העולם חיים בתנאי עבדות

      כ-21 מיליון נשים, גברים וילדים מוחזקים בכפייה למטרות שונות, פעמים רבות תוך ניצול מיני ואלימות. למרות הצלחת המאבק בסחר לזנות בישראל, גם במדינה רבים חיים ללא חירויות בסיסיות. "מה זה אומר עלינו אם אנחנו מאפשרים את זה?". פרויקט מיוחד

      "פרעונים מודרנים": מיליונים ברחבי העולם חיים בתנאי עבדות
      עריכה: ניר חן

      "בכל שנה, יותר מ-20 מיליון בני אדם מוברחים או נמכרים לעבדות על ידי פרעונים מודרניים", כתבה שרת החוץ לשעבר של ארצות הברית, הילרי קלינטון, במאמר לרגל חג פסח שפורסם השבוע באתרי חדשות ישראליים בשפה האנגלית. "בביקורים במדינות זרות שערכתי כשרת החוץ, פגשתי רבים שנמלטו מצורות שונות של עבדות עכשווית, שעדיין נפוצות בעולמנו כמגפה. אני מאמינה שהמסורות המשותפות שלנו – היהודית והאמריקנית – מציבה בפנינו חובה מוסרית לסייע ולנסוך תקווה במי שזקוק לכך".

      לפי הערכות של ארגונים שונים, בהם הארגון הבינלאומי לעבודה של האו"ם, ברחבי העולם חיים כיום כ-21 מיליון בני אדם בתנאים המוגדרים עבדות. החל מעבודה בכפייה המלווה בניצול הפגיעים ביותר בחברה, דרך סחר בנשים ובגברים למטרות זנות, עבדות במסגרת כבילה לחוב ועבודת משק בית בכפייה, ועד עבדות המערבת ילדים – סחר בהם למטרות זנות, שימוש בכפייה בילדים חיילים או נישואי ילדות – העבדות המודרנית לובשת צורות רבות.

      עבדות מודרנית - פרויקט מיוחד לחג החירות:
      "לא הפסקנו עד שהם ירדו מהאי": משחררות העבדים שלוכדים לכם שרימפס
      בני ערובה בלב המדבר: ניצולי העינויים בסיני "התחננו למות"

      אינפו עבדות מודרנית נתונים רשמיים של התופעה, אפריל 2016 (עיבוד תמונה)

      בשנת 2000 נכתב פרוטוקול פלרמו, נוהל תקני למניעה, לדיכוי ולהענשה על סחר בבני אדם, בעיקר נשים וילדים, המשלים את אמנת האו"ם נגד פשע מאורגן חוצה גבולות, וכן החוקים ליישומו. ב-2008 אשררה ישראל את חתימתה על הפרוטוקול, והתחייבה ל"פעולה יעילה למניעת סחר בבני אדם, בעיקר נשים וילדים, ולמאבק בו, הענשת הסוחרים והגנה על קורבנות הסחר".

      עבודה בכפייה על גילוייה הרבים מתאפשרת כשמעסיקים מנצלים עובדים פגיעים, המגיעים מרקע קשה. מהגרים פגיעים במיוחד לכך, אולם גם אחרים – ובעיקר נשים – עשויים להיות מנוצלים לעבודה בכפייה במדינותיהם. סוג נוסף של עבודה בכפייה הוא עבודת משק בית בכפייה, במקרה שבו לא מדובר במקום עבודה רשמי, והקורבן מנוצל ומבודד, ללא כל פיקוח של הרשויות.

      בני אדם בתנאי עבדות מודרנית ברחבי העולם (עיבוד תמונה)

      סחר למטרות זנות מוגדר כמקרה שבו אדם בוגר הוכרח, רומה או שודל לזנות - וגם נמצא בזנות בשל כורח. כל מי שמעורב בגיוס, הובלה, שיכון או החזקת אותו האדם למטרה זו מבצע עבירת סחר בבני אדם. הסכמתו הראשונית של אדם לעבוד בזנות אינה תקפה מבחינה חוקית, ואדם שהוחזק בזנות תוך שמופעלים עליו מניפולציות פסיכולוגיות או כוח פיזי הוא קורבן סחר, וככזה, זכאי לסיוע במסרת החוק הבינלאומי.

      סחר זה מצטרף לצורות נוספות של סחר בבני אדם, הכולל פעמים רבות חטיפה, עינויים ובקשות כופר. בזנות ובמקרים נוספים של סחר, נשים ונערות מאולצות לעבוד בזנות כדי לשלם את "החוב" שלכאורה נוצר מפעולות ההובלה, הגיוס ואפילו "המכירה" שלהן, ושהסוחרים מתעקשים שעליהן לשלמו בטרם יוכלו להשתחרר לחופשי. עבדות חוב היא למעשה כבילה של אדם למעביד תוך שימוש בחוב כספי. גם במקרה זה, מהגרים נחשבים לאוכלוסייה פגיעה במיוחד.

      נשים בזנות בבנגקוק, תאילנד, 2010 (AP)
      "חובה מוסרית לסייע". נשים בזנות בבנגקוק (צילום: אי-פי)

      עבודת ילדים נחשבת לסוג נוסף של עבדות מודרנית, אף שארגונים בינלאומיים רבים וחוקים מדינתיים מכירים בכך שילדים עשויים לעבוד גם באופן חוקי. עם זאת, מתגבשת הסכמה כי עבודת ילדים בצורותיה החמורות ביותר – מכירת ילדים וסחר בהם, וכבילתם לעבדות חוב או לעבודה בכפייה – חייבת להיכרת מן העולם. ילדים חיילים או עבודת ילדים בכפייה בעבודות לא חוקיות, כמו גידול קנאביס או גניבה, הם סממן נוסף של סחר בבני אדם המשלב גיוס לא חוקי של ילדים תוך שימוש בכוח, בהונאה או ברמייה, למטרות צבאיות או לניצול מיני עבור הכוחות הלוחמים.

      סחר בילדים למטרות מין אינו חוקי במסגרת פרוטוקול פלרמו ולפי חוקי מדינות רבות. לפי יוניצ"ף, קרן האו"ם לילדים, יותר משני מיליון ילדים נמצאים בזנות בתעשיית המין המסחרית. אמנות בינלאומיות ופרוטוקולים מחייבים הפללה בתחום של ניצול מיני מסחרי של ילדים, שגורם להשלכות הרסניות עבור קטינים, הן גופנית והן נפשית.

      נישואי ילדות בהודו (AP)
      אחת מכל תשע נישאה מתחת לגיל 15. נישואי ילדים בהודו (צילום: אי-פי)

      נישואי ילדים, המוגדרים רשמית נישואים או איחוד לא רשמי מתחת לגיל 18, הם מציאות חייהם של בנים ובנות, אולם שיעור הבנות החוות אותו גדול בהרבה. נישואי ילדות נפוצים ביותר ועלולים להוביל לחיים שלמים של פגיעה ומחסור. על פי הנתונים של קואליציית הארגונים Girls Not Brides כ-700 מיליון נשים שחיות היום נישאו כילדות – כ-10% מאוכלוסיית העולם. אחת מכל שלוש בנות במדינות המתפתחות נישאה כילדה, ואחת מכל תשע – מתחת לגיל 15. עד 2050, אם לא תשתנה המגמה, 1.2 מיליארד בנות יינשאו באופן כזה.

      "לא נורא, נגרש כמה זונות"

      בדוח המוקד לפליטים ולמהגרים בנוגע לסחר בבני אדם שפורסם השבוע, צוינה "הידרדרות בתחום המאבק בסחר בבני אדם, שנובעת מהגידול בחוסר התיאום בין גופי הממשלה השונים, באופן שגורם לניצולי סחר פוטנציאליים להיעצר ולהיות מגורשים מהארץ לפני שנבדקה האפשרות להעמיד את סוחריהם לדין". כך, לדוגמה, מצוינת פעילות של פקחי ההגירה, שלא מלווה בפעילות משטרתית נגד מי שאמור להיות חשוד בהבאת אדם לידי מעשה זנות והשכרת מקום לשם זנות.

      "הנתונים מצביעים על כך שהתפיסה לפיה הסחר בישראל מוגר מרפה את ידי הרשויות ומונעת היערכות וטיפול בפניה החדשות של התופעה", אמרה רעות מיכאלי, מנכ"לית המוקד. "להתייחס לנשים שעובדות בזנות כעבריינות ולא כשורדות הזקוקות לשיקום הוא חלק מההתנהלות הבעייתית שאפיינה את סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, תקופה בה הסחר בנשים בישראל היה בשיאו. גירוש העדות היחידות לא מאפשר למצוא את הסוחרים ולהידרש לתופעה מבחינה רוחבית - וכך זה לא מפתיע שהיא הולכת וגדלה. חוסר טיפול דומה ניכר גם בהיעדר מנגנוני איתור מספקים לזיהוי קורבנות סחר ועבדות בקרב מהגרי עבודה או מבקשי מקלט, שנותרים ללא כל מענה הולם".

      עובדת בזנות בתל אביב, ישראל, 2009 (AP)
      "אי אפשר להתייחס לנשים שעובדות בזנות כעבריינות". עובדת בזנות בתל אביב (צילום: אי-פי)

      בדו"ח סחר בבני אדם לשנת 2014 של מחלקת המדינה האמריקנית דורגה ישראל ברמה הגבוהה ביותר מתוך שלוש כמדינה שממשלתה עומדת באופן מלא באמנה להגנה על קורבנות סחר בסטנדרטים המינימליים. בשנת 2001, אז יצא הדוח הראשון של מחלקת המדינה האמריקנית, ישראל דורגה ברמה השלישית והנמוכה ביותר. בשנת 2006 היא עלתה לדרגה השנייה ברשימת המעקב, ומשנת 2012 היא מדורגת ראשונה.

      סיגל רוזן, רכזת מדיניות ציבורית במוקד לפליטים ולמהגרים, שליוותה את הטיפול בניצולי סחר בבני אדם בשנים האחרונות, אישרה כי בתחום זה הגיעה ישראל להישגים יפים – רבות בזכות הלחץ של דוח מחלקת המדינה. לדבריה, בהשוואה לסחר הנרחב בנשים למטרות זנות בשנות ה-90, "מבחינה מספרית, אם היו 3,000 נשים במצב הזה אז, כיום יש בודדות".

      ג'וליה, אישה בזנות שהוברחה לישראל, כלואה בנווה תרצה, 1998 (AP)
      "כיום יש בודדות". ג'וליה, אישה בזנות בכלא נווה תרצה, 1998 (צילום: אי-פי)

      אולם לדבריה, מאז הדירוג המכובד, הפסיקה המערכת לנסות ולהתמודד עם בעיות הסחר. "נחים על זרי הדפנה, אנחנו כבר במקום הראשון. מתפעלים בצדק מהאופן שבו ישראל התמודדה עם העניין, אבל עכשיו כבר נראה שלא נורא. אז לא נורא, נגרש כמה זונות". אך רוזן מוצאת נחמה בכך שהמצב לא גרוע כפי שהיה בשנות ה-90 בישראל. "אם היו פה היו אלפי נשים במצב הזה היינו יודעים", הבהירה.

      היא התייחסה לתופעה הולכת וגוברת של נשים בזנות שמגיעות לישראל עם אשרת תייר לשלושה חודשים, עוזבות בתום התקופה, ושבות לאחר מכן. לדבריה של רוזן, למרות שהתנאים של אותן נשים שונה מאלה של הנשים שהוברחו והוחזקו בכפייה בשנות ה-90 וה-2000, "אם אנחנו לא רוצים שיסחרו פה בגופן של נשים, אז אנחנו צריכים לפעול נגד אותם סוחרי אדם וסרסורים, גם אם הם משלמים להן ומאפשרים להן לעזוב את הארץ כשהן רוצות".

      "מה זה אומר אם אנחנו אוכלים ירקות שגודלו ב-12 שקלים לשעה?"

      תחום נוסף בישראל הנושק לעבדות מודרנית הוא עבודת מהגרים זרים בענף החקלאות. ענף החקלאות בארץ משמש חממה להפרות נרחבות של זכויות העובדים וזכויות האדם של מהגרי העבודה בישראל. עובדים אלו מועסקים בתנאים קשים, משוכנים במגורים מחפירים, משתכרים משמעותית פחות משכר המינימום, מועסקים בשעות החורגות מן המותר, ונמנעת מהם גישה לשירותי בריאות.

      עובדים תאילנדים בעוטף ליד רצועת עזה, 2006 (AP)
      "תלויים בטוב לבו של המעסיק". עובדים תאילנדים בעוטף עזה (צילום: אי-פי)

      נועה שאואר, רכזת תחום עובדי חקלאות בארגון "קו לעובד", אמביוולנטית לגבי הגדרת העבדות בסוגיה זו. "כולם צועקים 'עבדות, עבדות' כדי לעורר את הציבור. מצד שני, כל דבר שלא מוגדר עבדות לא מטריד בכלל. אנשים שכבולים למעסיק שלהם הם לא עבדים, החירויות שלהם לא נשללו. מי שחי בחצרות האחוריות של המשקים יכול בעיקרון לקום וללכת, אבל העובדים האלה, שהדרכון שלהם לא אצלם - לא יכולים לקום וללכת, הם תלויים בטוב לבו של המעסיק".

      כ-24,600 מהגרי עבודה בישראל עובדים בחקלאות, מרביתם מגיעים מתאילנד ומעטים מנפאל, ו"קו לעובד" מסייעת ישירות לכ-1,500 מהם בשנה. לפי הארגון, השכר הממוצע של העובדים הזרים בחקלאות בשנת 2015 נאמד ב-14.6 שקלים לשעה.

      "מדובר בסדנאות יזע של מלפפונים, סדנאות יזע של ענבים", קובעת שאואר. "מה זה אומר עלינו כחברה אם אנחנו מאפשרים את זה? אם אנחנו אוכלים ירקות ופירות שגודלו ב-12 שקלים לשעה?". לדבריה של שאואר "המדינה מכשירה הפרות של זכויות עובדים, אומרת למעסיקים: 'תעשו מה שנראה לכם, זה בסדר'".

      גם בתחום הסיעוד בישראל מתרחשות הפרות זכויות עובדים. לפי "קו לעובד", בישראל מועסקות כיום כ-60 אלף עובדות סיעוד מהמדינות הפיליפינים, נפאל, הודו, סרי לנקה ומזרח אירופה, כמטפלות בקשישים ונכים. עובדות הסיעוד הזרות הן קבוצת העובדות היחידה בישראל ש"חוק שעות עבודה ומנוחה" לא חל עליה. המשמעות היא שניתן להעסיקן למשך 24 שעות, שבעה ימים בשבוע, 365 ימים בשנה, ללא הפסקות וללא מנוחה בעבור שכר מינימום חודשי בלבד.

      תלונות העובדות שפנו לסיוע עמותת "קו לעובד" מתארות מקרים רבים ומגוונים של ניצול, אלימות, הטרדות מיניות, העסקה מסביב לשעון ללא מנוחה וטיפול במשפחות המתגוררות עם המטופל הסיעודי. "קו לעובד" פירטה בדוח שלה את ההפרות המרכזיות בתחום הסיעוד, המובילות בסופו של דבר למצב של עבדות מודרנית. בין היתר צוינו דמי התיווך שמשלמת כל עובדת תמורת אשרת העבודה בישראל. כספים אלה מסתכמים בכ-160 מיליון שקלים שלא מדווחים לרשויות. מצב זה מוביל לניצול העובדות, החוששות לאבד את מקום עבודתם ולא להיות מסוגלות להשיב את החוב, וחמור אף יותר במקרים של ניצול או פגיעה פיזית.