(ח"כ נגוסה מאיים: "לא אתמוך בתקציב אם לא תועלה שארית יהודי אתיופיה")
סוגיית העלאתם של בני הפלשמורה מאתיופיה לישראל, שהביאה בשבועות האחרונים לערעור יציבותה של הקואליציה, אינה חד-משמעית גם בעיני קהילת יוצאי אתיופיה. ללא מדיניות ממשלתית קבועה, כ-30 אלף מבני הפלשמורה הועלו לישראל במסגרת שורה של החלטות שונות בשנים האחרונות.
חווה אלמו, שהקימה בבית שאן את "מרכז גרמאצ'ין", ללימוד ולהיכרות עם תרבות יהודי אתיופיה, סבורה כי "אם אדם מזהה עצמו כיהודי ויש לו זיקה למדינה, יש לתת לו להיות חלק ממדינת ישראל, אך צריך לקבוע קריטריונים ברורים של מידת הקרבה לקרובים שעלו כבר". היא הוסיפה כי "המדיניות צריכה להיעשות ברגישות ובזהירות. לדוגמה, לא להבטיח ואחר כך להפר הבטחה, כי אין תקציב. זה צריך להיעשות בצורה שקולה ואחראית".
השבוע החליטה הממשלה כי כ-1,300 מבני הפלשמורה יעלו מאתיופיה לישראל עוד השנה וכי המשך יישום ההחלטה יובא לדיוני התקציב לשנים 2017 ו-2018. המהלך פותר את המחלוקת שנוצרה בקואליציה בעקבות השיהוי במימוש התכנית. בעקבות המחלוקת נמנעו חברי הכנסת דוד אמסלם ואברהם נגוסה מלהצביע יחד עם הממשלה, שדרשו להעלות את יתר 9,000 בני הפלשמורה שנותרו באתיופיה. הימנעותם גרמה לממשלה להפסיד לאופוזיציה בהצבעה אחת ולהתקשות לגייס רוב בכמה הצבעות נוספות.
עוד ידיעות בוואלה! NEWS:
על רקע התקדמות המגעים לפיוס: חודדה אזהרת המסע לטורקיה
קצין האס-אס מת לפני המשפט: "אף פעם לא נוכל להשאיר את זה מאחור"
שני בני תשע נפגעו ממכונית בטבריה; מצבם קשה וקל-בינוני
עד לתחילת שנות ה-90, כמעט כל הציבור הישראלי כלל לא הכיר את בני הפלשמורה, והמושג החל להישמע לאחר "מבצע שלמה" להעלאת יהודי אתיופיה בשנת 1991, שהיה המשך ל"מבצע משה" משנת 1984. העלאת היהודים באותן השנים כוונה לקהילת ביתא ישראל היהודית. על פי ההערכות, החל מהמאה ה-19 התפצלו בני הפלשמורה מקהילת ביתא ישראל, המירו את דתם והתנצרו. מחד גיסא, הקבוצה התקשתה להתערות בחברה הנוצרית-אתיופית, ומאידך גיסא נבדלה מקהילת ביתא ישראל.
מבצעי ההעפלה הגדולים מאתיופיה יצרו מצב שבו משפחות מצאו את עצמן קרועות - חלקן היהודי עלה לישראל, בעוד חלקן המומר נותר באתיופיה. המצוקה הייתה חריפה במיוחד בקרב משפחות שבהן קרובי משפחה מדרגה ראשונה השתייכו לקהילות שונות. ממשלתו של יצחק רבין הקימה ועדת מומחים דתית-חברתית להכריע בסוגיה.
בראשית שנת 1993 קבעה הוועדה כי לא ניתן להכריע לגבי יהדותם של בני הפלשמורה ולכן בואם לישראל לא ייעשה מכוח "חוק השבות", אלא על בסיס העיקרון של איחוד משפחות או מטעמים הומניטריים. ההחלטה העקרונית על קליטת חלק מבני הפלשמורה בישראל הביאה למעבר של רבים מהם מאזורי הכפרים למחנות שהוקמו עבורם בערים גונדר ואדיס אבבה.
"צריכה להיות החלטה אסטרטגית של המדינה"
לדברי ד"ר איילה כהן, ראש החוג לעבודה סוציאלית במכללה האקדמית תל חי, "ניכר בקרב עולים שהשאירו מאחור קרובים מדרגה ראשונה שהם מצויים במצוקה נפשית עמוקה. הם בתחושה שאם הם לא יילחמו כעת, מי שנשאר באתיופיה כבר ייתקע שם, והתקווה שתמיד הייתה שמי שנמצא במחנות יזכה להגיע לישראל נעלמת. מצד שני, יש גם תחושה שזה לעולם לא ייגמר, שתמיד יהיו מעגלים נוספים של קרובים שנשארו שם".
גם אלמו ציינה כי "לא כולם תומכים בעליית הפלשמורה". היא הוסיפה כי באתיופיה לא תמיד היו יחסים טובים בין הקהילות, "אבל נטייתי היא לפעול למען קיבוץ גלויות וצמצום פערים". כהן הדגישה כי "צריכה להיות החלטה אסטרטגית של המדינה. יש תחושה כי לאורך השנים לא הייתה מדיניות ברורה".
"מהרגע הראשון היה צריך למנוע הגעתם; חייבים לשים לזה סוף"
פרופ' ארנון סופר מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה מעריך כי בישראל מתגוררים כיום כ-45 אלף מבני הפלשמורה, ולדבריו "מהם רבים מאוד נוצרים". הוא אמר כי "כבר מרגע הבאת ראשוני הפלשמורה נאמר לי שמדובר בנוצרים, והם כמו כל תושבי אפריקה מחפשים מינימום איכות חיים שאינה מצויה שם".
לטענתו, "מהרגע הראשון היה צריך למנוע הגעתם והיום חייבים לשים לזה סוף. אח מביא אחות, דודה מביאה סבתא. זה לא ייגמר, אלא בהחלטה ברורה וגורפת, ויש לומר לחברי כנסת בורים ועלובים: 'עד כאן די למניפולציות ויוקרה'. האם כבר קלטנו את יהודי אתיופיה כראוי? האם יש לנו פתרונות לדרום תל אביב ואילת? מישהו השתגע וצריך להעמידו במקום".
לדברי ד"ר כהן, "חשוב להבין שבנושאים רבים מאוד אין דעה אחת בקרב קהילת יוצאי אתיופיה. כמו בכל חברה, יש מגוון של דעות שונות ואינטרסים שונים. זה יכול להיות על רקע הוותק בישראל, אזור המוצא באתיופיה וגם על סוגיית עליית הפלשמורה". היא הסבירה כי "בסוגיה זו יש עמדות שונות לגופים השונים. לא כולם שלמים עם עליית הפלשמורה לישראל. ניכר שלעולים הותיקים פחות נוח עם זה. אפשר להבחין שבמפגש של הותיקים עם הפלשמורה יש מעין חוסר נוחות ושונות. לעתים זה יכול לנבוע גם מהתייחסות מעמדית; הוותיקים ייחשבו במעמד גבוה יותר ולעתים יש גם מעין ספקות לגבי מידת יהדותם וזיקתם למדינת ישראל".
"העולים האלה הם לא בובות"
הרב שרון שלום, בן הקהילה האתיופית ומרצה באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן צוטט לאחרונה באתר "כיפה" באומרו כי "כל בני הפלשמורה עלו לארץ ישראל, בעצם, במסגרת חוק השבות כולם עלו בלי יוצא מן הכלל". הוא ציין באותו ריאיון כי "כרגע אנחנו מדברים על מצב שכ-9,000 עולים ממתינים לעלייה. אני חושב שהמחאה נגדם ממש לא קשורה לצבע העור. יש המון מקרים שבהם באמת אפשר לטעון שהמחאה היא גזענית, אבל זה לא גזעני. יש פה סוגיה, עצם העובדה שהקהילה האתיופית חלוקה בעניין הזה, אז זה אומר משהו".
הרב שלום הדגיש כי "כולם יצטרכו להסכים שנגמרה העלייה ושלא ימצאו פתאום עוד קבוצה. שלא יאפשרו יותר לארגונים אמריקניים לפעול באתיופיה בשביל להעלות עוד אנשים סתם. אני חושב שיש כאן קצת זלזול כי העולים האלה, שרוצים עכשיו להגיע, הם לא בובות. מדובר באנשים באמת מסכנים".
לפני שנתיים וחצי, עם הגיעם לישראל של 450 בני פלשמורה בתום שלוש שנות מבצע "כנפי יונה", שבמהלכו עלו לישראל כ-7,000 בני פלשמורה, אמר יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי: "עם סיום מבצע 'כנפי יונה' אנחנו סוגרים מעגל שנמשך כ-3,000 שנים". באותו טקס בנתב"ג אמרה השרה לקליטת עלייה סופה לנדבר: "שלוש שנים אחרי שהמלצתי לראש הממשלה לסיים את הסאגה, לסגור את המחנה בגונדר ולסיים את העלייה המאורגנת מאתיופיה, אני גאה לקחת חלק גם בסגירת המעגל ובסיום מבצע 'כנפי יונה'".
אלא שהמעגל נותר פתוח והמתח סביב הסוגיה עדיין קיים. הפעם היה זה משבר קואליציוני שהביא אותו לקדמת הבמה, ובפעם הבאה, ייתכן שהוא יפרוץ בדרכים אחרות.
(20:30)