"כמו לחשוף יש מאין": מחקר מקיף מגלה את סודותיה של רכבת העמק

רכבת העמק שנסעה בין צמח לחיפה מעוררת נוסטלגיה לתקופת היישוב היהודי. כעת, בתום 13 שנות מחקר, מוציא לאור יהודה לבנוני שני כרכים שבהם הסיפור המלא של הרכבת, שהייתה לסמל. "לעתים כשאני מרצה על הרכבת אנשים בוכים בהתרגשות"

  • רכבת העמק
  • צמח
  • חיפה
צילום: אדריאן הרבשטיין, עריכה: שניר דבוש

הרכבת שהופיעה פתאום באוקטובר 1905 בין חיפה לצמח זכתה לכינוי "ג'חש אל-סולטאן" - חמורו של הסולטאן - על ידי הבדואים באזור העמקים. "כינוי הגנאי שהדביקו הבדואים לרכבת נבע מחרדה ומפחד מהרכבת הדוהרת כעיר צעיר ומחוצף, שהיוותה איום על פרנסתם כמובילי ומלווי שיירות", מסביר יהודה לבנוני, חוקר "רכבת העמק", את המורא שהטילה הרכבת על השבטים המסורתיים בצפון ישראל.

הרכבת שנחשבה מאיימת ומשנה סדרי בראשית, הפכה עם השנים למיתוס רב ממדים, מלווה בערגה, הערצה ונוסטלגיה בקרב המתיישבים היהודים באזור. בימים אלו, בתום 13 שנות מחקר מקיף ומעמיק ושנה נוספת של עריכה, מוציא לבנוני לאור שני כרכים המסכמים את עבודת החקר על מסילת הרכבת מחיפה לצמח, היא "רכבת העמק".

"בזכות רכבת העמק הייתה התיישבות יהודית בעמקים". תחנת צמח (צילום: ארכיון המלחמה באוסטרליה)

לפני כשנה הסתיים פרויקט השימור של התחנה בצמח, בביצוע המועצה לשימור אתרי מורשת, שהשיב את ההוד והפאר לבניין. היום שוכנים במקום כיתות ומשרדים של המחלקה ללימודי ארץ ישראל במכללת כנרת, בקמפוס חדש.

ביום שני האחרון הגיע לתחנה המחודשת לבנוני. ניכר בו כי הוא מרגיש בו כבית שני, מקום אהוב שבתוכו חיות התמונות, הצבעים והריחות של התחנה ששקקה חיים של מסחר ונוסעים. חקלאי מגיע עם תוצרתו ושולחה לדמשק או לחיפה. נוסע יהודי מדמשק מגיע לקיבוץ צעיר שזה עתה קם בעמק הירדן, ותושב הכפר הערבי צמח עולה על הקרון לדמשק, לקניית בדים איכותיים.

"לעתים, כשאני מרצה על רכבת העמק אנשים בוכים בהתרגשות", מספר לבנוני. לדבריו, פרויקט התחבורה היומרני שהקימו העות'מאנים לפני 111 שנה הפך למפעל משמעותי ביותר בהיסטוריה של התיישבות היהודים בצפון ארץ ישראל. "בזכות רכבת העמק הייתה התיישבות יהודית בעמקים. היא שימשה כאמבולנס, כאמצעי להובלת חומרים להקמת יישובי 'חומה ומגדל', חומרי בניין למפעל החשמל בנהריים והובלת ציוד לצינור הנפט. עד אמצע שנות ה-30 של המאה הקודמת כמעט ולא היו דרכים. הייתה רק 'רכבת העמק'", הוא אומר.

רכבת העמק היא למעשה הסתעפות ממסילת הרכבת החיג'אזית שהובילה מדמשק לעיר מדינה. "קו רכבת העמק היה בסך הכל 7% מאורך הרכבת החיג'אזית", מבהיר לבנוני. "לכאורה, זה קו 4 בתל-אביב, אבל בלעדי הרכבת הזאת לא היה דבר", הוא פוסק.

עוד באותו נושא

"רגע מרגש": תחנת הרכבת המיתולוגית בצמח מתעוררת לחיים

לכתבה המלאה
"ממשהו קטן יצאו בסוף שני כרכים". יהודה לבנוני על רקע תחנת צמח של רכבת העמק (צילום: אדריאן הרבשטיין)

לבנוני, בן 70, הוא גמלאי של צה"ל וסגן-אלוף בדימוס. את שירות הקבע עשה במערך מודיעין השטח והשתחרר בשנת 1988. במהרה נשאב לתחביב שעניין אותו תמיד - חקר ההיסטוריה של ארץ ישראל.

הוא החל במחקר על מגדלי השעון שהוקמו בארץ ישראל בשנות ה-20 של המאה הקודמת לכבוד הסולטאן התורכי. המחקר פורסם בשנת 2003 בספר ששמו "למי צלצלו השעונים". "עבודת המחקר ההיסטורי דומה למחקרים הצבאיים שעשיתי", מסביר לבנוני. "בשני המקרים מדובר בעיסוק במבנים, ייעוד, מקורות".

בעקבות עבודה זו פנתה אליו המועצה לשימור אתרים בבקשה לחבר מחקר על "רכבת העמק". "מהמשהו הקטן הזה יצאו בסוף שני הכרכים האלה", הוא מצביע על הספרים שיצאו עתה מהדפוס. "ברגע שנכנסתי לתוך הנושא, נשאבתי פנימה יותר ויותר. התברר לי שהידע שהיה מצוי בידינו עד כה הוא חלקי בלבד. בכל פעם שאחזתי בקצה חוט, משכתי ופרמתי אותו עוד ועוד. הבנתי שאני חייב להגיע לארכיון הבריטי". לבנוני נסע פעמיים לאותו ארכיון, כמו גם לארכיון בגרמניה, והעביר אין סוף שעות בארכיונים רבים בישראל.

שנים חיפשתי את הכרטיסים. כשקיבלתי אותם, חשבתי שאני מת מהתרגשות". רכבת העמק ההיסטורית (צילום: אדריאן הרבשטיין)

במהלך עבודתו של לבנוני באנגליה, הוא התחקה אחר מרגל בריטי שהעביר מידע לצבא שלו על גיבוש תכנית בריטית לכיבוש דמשק, בבוא היום. בשנת 1907, כשנה וחצי בלבד אחרי חנוכת הקו מחיפה לדמשק, ביקר המרגל, לויטננט קולונל מאונסל, בארץ ישראל ובתום הסיורים הותיר שלושה ספרים עמוסי מידע. "המפות הראשונות של תחנות צמח וחיפה הן של מאונסל", אומר לבנוני בהערכה רבה לקצין הבריטי.

המידע שאסף לבנוני הלך ונערם. מקורות שונים צצו ונגלו בפניו, כמו הפרופ' לארכיאולוגיה, בלנקהורן, שנפעם מהמפעל העות'מאני וכתב עליו ספרון שבו מופיע לוח הזמנים הראשון של הרכבת, משנת 1906. כך, הוליד מחקרו של לבנוני גילויים רבים, פיזיים ותיעודיים. בין השאר כוללים גילויים אלו מציאתם של שני פסי רכבת שעליהם נוצקה ברכה לסולטאן: "מברכת (שפע) אדוננו, אמיר המאמינים, הסולטן עבד אל- חמיד השני - חזק! ותמך (בו האלוהים)". סיבת יציקתם של פסי הרכבת עם הכתובת הנדירה לא ידועה, אולם לבנוני מעריך שאלו פסים מיוחדים וחגיגיים שהונחו בסיומו של קטע מסילה לקראת טקס חנוכתו.

במהלך שנות המחקר הצליח לבנוני גם למצוא שמות תחנות שלא היו מוכרות עד כה. בין השאר, חניית באשאטווה/ בית יוסף. שם החנייה היה מוכר לו מכריכת ספר ישן לידיעת הארץ, שעליה היה צילום של כרטיסי רכבת מהוהים. "שנים חיפשתי את הכרטיסים האלה", סיפר, "עד שיום אחד זיו אופיר, סמנכ"ל מכללת כנרת, נתן לי שקית ובה ניירות מקומטים, שהועברה למכללה יחד עם כל ספריית בית גורדון. בפנים היו הכרטיסים. חשבתי שאני מת מהתרגשות". לדבריו, כל גילוי פרט חדש הוא עבורו "רגע של התעלות. ממש כמו ארכיאולוג שחושף משהו שהוא בבחינת יש מאין".

"באמצע הדרך מעפולה לחיפה, כשנוכחתי שהמהירות עוברת את גבול המותר, אותתי לטייס לעמוד. רצינו לחזור לעפולה, אבל כיצד חוזרים? המדחף איננו יכול להסתובב לאחור"

הגילוי שאותו הוא מגדיר "פסגת העבודה", היה גילויו של סובבן הרכבת בצמח. הסובבן הוא מסילת ברזל עגולה מוקפת מבנה עגול מאבני בזלת. במרכז המעגל הותקן ציר ועליו משטח שחצה את המעגל. בהגיע הקטר מכיוון מחיפה שבמערב או מדרעא שבמזרח, הותרו הקטרים משיירת הקרונות ועלו על המשטח שבקצותיו היו גלגלים שנעו על מסילת הברזל המעגלית. קבוצת פועלים הייתה מסובבת את המשטח וכך פניו של הקטר שהגיע מחיפה היו שבות לכיוון שממנו הגיע והקטר היה נרתם לקרונות שהגיעו מדמשק, ולהיפך.

את הסובבן חשפו לפני שנתיים לבנוני וחברו, יאיר מיש, בסיוע המועצה לשימור אתרי מורשת, אחרי שבמשך שנים נחשב מבנה אחר כאותו סובבן. גם אותו מבנה הינו עגול, והוא נמצא כ-50 מטר ממזרח למבנה המקורי שנקבר מתחת לפני האדמה. לבנוני החליט לבחון את השרטוטים ששרטטו האנגלים בשנת 1943 והבחין כי המתקן שנחשב כ"סובבן" הוא בעצם מיכל ענק תת-קרקעי לאחסון מזוט.

לצד תיעוד מסמכים ואתרים, הקדיש לבנוני פרק ל"קרון הנכבדים". מדובר במקום של כבוד ל-15 דמויות מרכזיות בהיסטוריה של המסילה ותיעודה, בהם מאונסיל, בלנקהורן, הסולטאן התורכי שיזם את המסילה, מתכנן המסילה מייסנר והמהנדס ברוך קטינקא.

קטינקא, אדם מבריק וצבעוני, נולד ב-1887 בביאליסטוק והוסמך בגרמניה למהנדס מכונות וחשמל. ב-1908 הוא הגיע לארץ ישראל ועבד כמהנדס בבית החרושת "עתיד" (לימים "שמן") בחיפה. שנתיים לאחר מכן, מונה למהנדס ומפקח טכני ראשי במסילת הרכבת החיג'אזית בארץ, דרגה בכירה שהיוותה חריג עבור יהודי תחת השלטון העות'מאני.

קטינקא כתב ספר בשם "מאז ועד הנה", שהפך עם השנים נדיר ביותר ומשמש פריט חובה ל"משוגעי" רכבת העמק. בספרו, מתאר קטינקא את המצאתו פורצת הדרך ומציתת הדמיון: "קרון-אווירון". מדובר בקרון משא שעליו מנוע של מטוס. זאת, על פי בקשת טייסי קרב גרמנים שהיו מוצבים במרחביה וביקשו מקטינקא למצוא דרך מהירה להגיע לחיפה. בשעה שמהירות רכבת העמק הייתה כ-30 קמ"ש, ה"קרון-אווירון" של קטינקא דהר במהירות של 100 קמ"ש.

עוד באותו נושא

התחדשות רכבת העמק מחיה את העבר

לכתבה המלאה

"קשרתי היטב את גוף המטוס אל הקרון והזמנתי את אחד הטייסים להפעיל את המנוע", סיפר בספרו. "כעבור זמן קצר בא טייס, התיישב במושב המטוס והציע לי לשבת על ידו, במקום המפציץ. לבשנו כובעי טיס מיוחדים והטייס הפעיל את המנוע. המדחף התחיל להתנועע במהירות. פתחתי את בלם היד של הקרון ולפתע התחיל הקרון לזוז קדימה כשהוא מקים רעש נורא ומהירותו הולכת וגוברת".

"באמצע הדרך מעפולה לחיפה, כשנוכחתי שהמהירות עוברת את גבול המותר, אותתי לטייס לעמוד. רצינו לחזור לעפולה, אבל כיצד חוזרים? המדחף איננו יכול להסתובב לאחור. החלטתי להמשיך עד חיפה, אף כי הדרך בין עפולה לחיפה הייתה אסורה בתנועה לרכבות מחשש של הפגזות בריטיות. הגענו לחיפה, שם היה מעגל סיבובי שתפקידו להפוך את כיוון הקטר העולה עליו. עלינו על המעגל, סובבנו את הקרון והמדחף הופנה קדימה, בכיוון לעפולה. טסנו חזרה לעפולה כשידי על הבלם כדי להאט ככל האפשר את מהירותו של הקרון. הגענו לעפולה ללא תקלות".

סיפורי הפולקלור הם חלק בלתי נפרד מהמיתוס. לבנוני (צילום: אדריאן הרבשטיין)

סיפורי פולקלור לא מעטים היוו חלק מעבודת האיסוף של לבנוני. ההנחה שלו הייתה כי מחקר כזה לא יעשה ולכן יש צורך גם באיסוף הסיפורים שנקשרו לרכבת העמק, כחלק בלתי נפרד מעיצוב המיתוס. כך, איתר לבנוני שלושה אנשים שנולדו ברכבת העמק וראיין אותם, כמו גם ראיונות עם בניו של סלים חנא ביוק שניהל שלוש תחנות שונות.

בין סיפורי הפולקלור ישנה גם האגדה על אודות המטמון העות'מאני שנקבר לכאורה בבסיס גשר כלשהו. אגדה זו הייתה כה נפוצה, שעד לאחרונה עוד היו שחפרו באישון לילה מתחת גשרי הרכבת ואף כמעט גרמו להתמוטטות גשר מעל נחל תבור. לדבריו של לבנוני, לא אחת סופרו סיפורים שלא הייתה להם כל אחיזה במציאות, אולם אלו הפכו חלק ממסורת והיסטוריה של לא מעט משפחות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully