שני פועלים המיומנים בעבודות שימור עמלו ביום שני על התקנת משקוף עשוי אבנים לבנות בפתח מגדל בזלת עגול מצפון-מערב לבית שאן. אותו מגדל שימש מגדל המים בתחנת בית שאן של רכבת העמק ההיסטורית ונחנך לפני 109 שנים. על גג מגדל האבנים עדיין ניצב מכל המתכת המקורי שהותקן במקום לפני יותר ממאה שנים ושבו נאגרו המים שנועדו להזין את דודי הקיטור של הקטרים.
בדיוק אתמול לפני 109 שנים, ב-15 באוקטובר 1905, נחנך קו הרכבת חיפה-דרעא, שחלקו, במקטע שבין חיפה לצמח זכה ביישוב העברי לשם "רכבת העמק". מסילת הברזל אשר סייעה בפיתוח ההתיישבות בעמק יזרעאל ובעמק הירדן והפכה עם השנים למיתוס, מצליחה עד היום להצית את דמיונם של רבים המעריצים את מקימיה מנהיגי האימפריה העות'מאנית, המהנדסים הגרמנים שתכננו את הקו ואלפי הפועלים שבתוך שלוש שנים הניחו מסילה לאורך של כ-161 קילומטרים.
יהודה לבנוני, החוקר את ההיסטוריה של רכבת העמק ומסיים בימים אלו כתיבת ספר בנושא, סיפר כי "יום חנוכת המסילה היה אירוע מרגש". לדבריו, "על פי הכתוב בעיתון שיצא אז בביירות ניתן ללמוד שלטקס בחיפה הגיעו אורחים מאיסטנבול, מדמשק ומביירות".
כמו כן, ציין לבנוני כי קטע קטן במסילה טרם הושלם ביום החנוכה, ובמעבר מעל נהר הירמוך נאלצו הנוסעים לרדת מהקרונות, לחצות את הנהר על גשר להולכי רגל, ולעלות בצדו השני על קרונות הרתומים לקטר שחיכה בגדה השנייה. מאוחר יותר הושלמה בניית הגשר לרכבות.
במרחק 300 מטרים ממגדל האבן ששיפצו שני פועלי השימור השבוע, פעל במרץ צי של כלים כבדים, שמבעד לענני האבק שיצר ניתן היה להבחין במבנה תחנת הרכבת החדשה שבנייתו הולכת ונשלמת בימים אלו. בעוד כשנתיים הנוסעים שפניהם יהיו מועדות לתחנה המודרנית, יחלפו בדרכם על פני מבני התחנה הישנה אשר עוברים בימים אלה פעולות שיקום ושימור כדי להחזיר להם את פאר העבר.
אחרי עשרות שנים שבהן עמדו המבנים ההיסטוריים נטושים ונתונים לתהליכי התפוררות ובלאי, הקמתו של חלק מקו "רכבת העמק" מחדש האיצה את פעולות השימור של התחנה הישנה. זו, מצדה, מעניקה השראה לתחנה החדשה ונוטעת תקוות בבית שאן כי לסיפור ההיסטורי של העיר יתווסף בקרוב נדבך נוסף של המורשת המקומית, ויסייע בהתפתחותה כעיר תיירות. את העבודות לשימור תחנות הרכבת מממנת חברת נתיבי ישראל.
לדברי ארנון חפץ, מנהל תחום שימור פיזי במועצה לשימור אתרי מורשת, המבצעת את עבודות השימור במקום, האתר מתוכנן להיות מוקד תיירות. "הרעיון הוא לשמר את המבנים הבולטים בתחנה וליצור כאן מתחם תיירותי שיש לו היתכנות כלכלית", אמר חפץ. "ניתן יהיה להקים פה שוק איכרים, בית קפה ותצוגה קטנה".
חפץ הסביר כי המבנים המשומרים היו בעבר המחסן, מבנה המסילאים ומגדל המים. על גבי מבנה המחסן שהיה צמוד למסילה כבר הוצב גג חדש, זהה למקורי, ובין אבני הבניין הוכנס מילוי בהזרקה מיוחדת. פעולות דומות בוצעו במבנה המסילאים וכעת מתבצעות עבודות לשימור מגדל המים.
לדברי חפץ, אדמות העמק הפוריות היו שייכות לסולטאן, והוא קיווה כי הקמת תחנה תעודד את פיתוח האזור. ועל פי לבנוני, כך היה. "המסילה אכן הביאה לפיתוח העמק, בית שאן הייתה כפר קטן ובעקבות בניית המסילה ותחנת הרכבת היא גדלה", סיפר. "המוטיבציה שהייתה בבסיס בניית מסילת הברזל לפני יותר ממאה שנה היא המוטיבציה שקיימת היום השאיפה שהרכבת תעודד ותאיץ פיתוח".
גם בתחנת צמח הצפונית מבית שאן, אשר הייתה אז התחנה האחרונה בתחום ישראל לפני שהרכבת חצתה את הירמוך, מתקיימות עבודות שימור. המסילה החדשה לא מתוכננת להגיע לצמח. שם, סמוך לשפת הכנרת, המניע לשיקום התחנה הגדולה נולד דווקא על מנת ליצור מבנה מרכזי בקמפוס של המכללה האקדמית כנרת.
שנים אחרי שהתחנה הופקעה לצורכי צה"ל, שינתה את פניה, הוזנחה והפכה לחצר האחורית של עמק הירדן, היה ברור לרבים כי הגיע הזמן להאיר את הפינה שהייתה מיסודות התפתחות האזור. לפני כשלוש שנים החל החלום לקרום עור וגידים: הצורך של המכללה האקדמית כנרת, שניצבת מול תחנת הרכבת, מעברו הצפוני של כביש מספר 92, חייב את התפשטותה לצדו השני של הכביש. לדברי סמנכ"ל המכללה, זיו אופיר, במוסד האקדמי ראו בקרקע המוצעת הזדמנות גדולה להקמת "המרכז ללימודי ארץ ישראל", תחום שבו מתמחה המכללה.
הבניינים ההיסטוריים של התחנה, אחת משמונה התחנות החשובות לאורך המסילה, יהפכו ללבו של הקמפוס החדש. על פי התכנית שהגתה המכללה, במתחם תפעל המחלקה ללימודי ארץ ישראל מסלול לימודים לתואר ראשון.
לקמפוס החדש יעברו מכוני המחקר הפועלים במכללה: המכון לארכיאולוגיה גלילית, מכון כנרת לקשרי חברה, ביטחון ושלום על שם הרמטכ"ל רב אלוף דן שומרון, הקתדרה לחקר ארץ ישראל, וכן יפעל במקום קורס מורי דרך ומרכז מבקרים. על פי התכנית, האתר ההיסטורי יהיה פתוח לקהל הרחב ויתקיימו בו פעילויות תיירותיות התואמות את רוח המקום.
"הסטודנטים הלומדים במחלקה לתואר ראשון בלימודי ארץ ישראל ובמחלקה לתואר ראשון לניהול תיירות ומלונאות, הם שידריכו ויתפעלו את המתחם", הסביר אופיר. לדבריו, בתחנת צמח "יש היסטוריה מטורפת, זה סיפור שמצית את הדמיון. מעורבים בסיפור המרתק של התחנה ממשלות רחוקות ותושבי המקום, יהודים וערבים, טורקים וגרמנים, אוסטרלים ובריטים".
לפני כשנתיים החלו עבודות ההצלה והשימור המתמקדות בעיקר במבנה המרכזי של התחנה. חפץ ואבנר אמירי, מהנדס המועצה לשימור אתרי מורשת, הסביר כי שלבי העבודה המורכבים כללו מגוונים, החל מהכנת תיק התיעוד ועד להתקנת ידיות הדלתות.
לדברי חפץ, המשמרים החליטו לתת ביטוי גם לשלבים מאוחרים יותר בבניין. לדוגמה, על מנת לשקף את תקופת המנדט הבריטי, מרפסת בטון שהוסיף מנהל התחנה בחזית הדרומית של המבנה הראשי שוחזרה ושומרה. באותה תקופה גם נפרץ חלון בקיר המערבי והוא זכה לעבודת שימור. בתוספות הבריטיות חפץ רואה ביטוי לרצון שלהם להפגין את השליטה במרחב. הוא סבור כי התוספות על המבנה העות'מאני נועדו לאפשר למנהל המתחם להשקיף לעבר הרכבות הנכנסות לתחנה וכן לעבר מרחבי הכנרת הפרושה מצפון.
בעבודת שימור דקדקנית הוסרה רצפת הבטון שנוצקה בתקופת בסיס צה"ל שעשה שימוש במבנה והותקנו מרצפות שחור-לבן, כפי שנמצא בשאר התחנות שהקימו העות'מאנים. גרם המדרגות שוחזר על פי סימנים שנותרו על הקירות, ומערכת החשמל הותקנה בהתחשבות מרבית במבנה המקורי.
במהלך התחקיר והעבודות בתחנת צמח גם נרקם "סיפור אהבה" עם צאצאי הפרשים האוסטרלים שכבשו את התחנה בקרב שהתחולל במקום ב-25 בספטמבר 1918. מדובר בקרב שנערך במסגרת המאמץ הבריטי לכבוש את צפון ארץ ישראל מידי העות'מאנים.
ד"ר גיורא גודמן ממכללת כנרת הכין בעבר סקירה היסטורית על תחנת צמח ועסק רבות באותו קרב, שנחשב מקרבות הפרשים האחרונים בהיסטוריה. הפשיטה החלה עם שחר, סמוך לשעה 4:30 לפנות בוקר. הפרשים שרכבו בעמק שהיה אז חשוף מכל צמחייה התגלו על ידי כוח המגן העות'מאני, וזה החל לירות לעברם ממכונות ירייה. בשלב זה, ניתנה לפרשים פקודה להסתער. הכוח התוקף התפצל לשניים - אחד מצדו המערבי של כפר צמח והשני מצדו המזרחי. הפרשים הגיעו בדהרה, זינקו מהסוסים ובמקום נערך קרב פנים אל פנים, מחדר אל חדר, ברובים מכודנים ובחרבות. אחרי שעה הסתיים הקרב והתחנה נכבשה. בצד הבריטי נספרו 14 הרוגים ו-64 פצועים. מחצית מהסוסים מתו. בצד המגן נספרו כמאה הרוגים, מרביתם גרמנים. נוסף על כך, היו פצועים רבים ו-365 שבויים.
עם השנים נוספה לקרב גם אגדה מקומית, שעל פיה כשראו הטורקים את הפרשים המתקרבים, הם העמיסו על ספינה שעגנה במזח הכפר את קופת הצבא המלאה מטבעות זהב שנועדו לתשלום משכורות החיילים. ספינת הקיטור "שריע" שטה כשפניה אל בקעת בית ציידא שבצפון הכנרת. מטוס שהיה בסיור מודיעין מעל לאגם הבחין בספינה הנמלטת ותקף אותה, כאשר קצין הסיור האווירי השליך כעשרה רימוני יד מארגז שהיה בין ברכיו. הספינה נראתה טובעת, ועמה שקע האוצר. עם השנים ירדו צוללים לבטן הספינה אך לא מצאו אוצר זהב. חרבות מחלידות ושלט הספינה נמשו מהמים.
מאז החל הליך השימור בתחנה רקמו צאצאי הלוחמים האוסטרלים קשרים עם מכללת כנרת, ובידיהם חומר ארכיוני רב על הקרב. באחד הביקורים שלהם במקום הגיעו לבושים מדי צבא, רכובים על סוסים. לאחרונה אף בנו אנדרטה שתוצב במקום הקרבות.
בתקופת המנדט הבריטי הפכו האנגלים והצרפתים את תחנת צמח לתחנת גבול. היא שימשה את יישובי עמק הירדן וטבריה ובה החתימו את דרכוני הנוסעים. מהתחנה נשלחה התוצרת החקלאית והחלב של יישובי האזור לחיפה ולדמשק, כמו גם כלי תחבורה לנוסעים לערים הללו. צמח החלה לגדול ולשגשג.
במרץ 1948 נערכו בצמח קרבות עקובים מדם בין כוח המגן היהודי לבין כוח מצבא סוריה שכבש את תחנת הרכבת ואת משטרת צמח. הוא הגיע עד שערי דגניה, מוכנים לשטוף עד פאתי חיפה, אולם נבלמו בקרב המפורסם בדגניה. אז, כנראה, נורה קליע כבד בקוטר 40 מילמטרים מסוג "רנו", והוא נמצא במהלך עבודות השימור.
העבודות בתחנה הביאו גם לחשיפת המתקן שבו סובבו את הקטרים ברכבת העמק, אחרי עשרות שנים שבהן יוחס בטעות מבנה אחר בתחנת צמח כ"סובבן". "הסובבן" הוא מסילת ברזל עגולה, מוקפת מבנה עגול מאבני בזלת. במרכז המעגל הותקן ציר ועליו משטח שחצה את המעגל. בהגיע הקטר מכיוון חיפה שבמערב או דרעא שבמזרח, הותרו הקטרים משיירת הקרונות ועלו על המשטח שבקצותיו היו גלגלים שנעו על מסילת הברזל המעגלית. קבוצת פועלים הייתה מסובבת את המשטח וכך פניו של הקטר שהגיע מחיפה היו שבות לכיוון שממנו הגיע והקטר היה נרתם לקרונות שהגיעו מדמשק, ולהפך.
את ה"סובבן" חשפו בתחילת השנה לבנוני וחברו, יאיר מיש, בסיוע המועצה לשימור אתרי מורשת, לאחר שבמשך שנים נחשב מבנה אחר כאותו סובבן. גם המבנה השני עגול והוא נמצא כ-50 מטר ממזרח למבנה המקורי שנקבר מתחת לפני האדמה.
לבנוני החליט לבחון את השרטוטים ששרטטו האנגלים בשנת 1943 והבחין כי המתקן שנחשב כ"סובבן" הוא בעצם מכל תת-קרקעי ענקי לאחסון מזוט. לא ברור אם תגליות נוספות יימצאו במהלך העבודות. בבית שאן ובמכללת כנרת מסתפקים בהחייאת העבר, בתקווה שזה יהווה דחיפה לחיי המסחר, התרבות והאקדמיה בעמק.